כתב סופר חושן משפט פג

כותב הרבנים ה"ה פלוני ופלוני, אבל המצווה שכותב דעתו ורצונו לתת לשני לומדים כך וכך. לשון הנבחר והמורגל הוא שכותבים מפורש לשני לומדים מופלגים או מובהקים, וכן הנהוג כמדומה לי, וא"כ בנדון דידן הי' כוונתו על רבנים יושבים על מדין ואין שארי לומדים בכלל, וגם דיין אינו בכלל זה כמובן. אלא שהאומדנא מנגדת כמ"ש לעיל, ולכן אם אין כאן קרוב למדן מובהק בוודאי טוב לצאת מידי ספק לתת לרב יושב על מדין ויצאנו ידי הספק אלא כיון שיש כאן דיין קרוב כמ"ש במכתבו וא"כ אם כוונתו של המצווה לא הי' דווקא על יושב על מדין אם כן לא יצאנו ולא קיימנו דברי המצוה, לכן טוב לעשות פשר דבר וד"ל. ועיין תשובת אמרי א"ש מהגאון מאונגוואהר זצ"ל מ"ש בשאלה א' שנשאלה לפניו ג"כ באופן אחר

אבל זאת לדעת כי אין לסמוך על כתבי תעודה שביד איש כי לפעמים הרבה כשעמדו על הנסיון וקבלו כתבי תעודה מרבנים נאמנים אז הי' ראוי להם הכתב הזה ואח"כ רפו ידיהם מד"ת ואוי לזקנותם שביישה ילדותם, זקן ששכח תלמודו ואין יודע בין ימינו לשמאלו, ואין לסמוך עליהם רק בעדות ברורה מפיהם ולא מפי כתבם, ויובחנו אם הם לע"ע ראוי' לכך והוא מובהק בתורה וטעמו לא פג וריחו לא נמר

והנני דורש שלומו אוהב לעבדי ה' והטרוד מאוד פה פ"ב נגהי ליום ג' פ' בלק תרב"י לפ"ק הק' אברהם שמואל בנימין סופר בה"ג מהרמ"ס זצ"ל. תשובה לח שלום וכל טוב ושמחת החג לי"נ הרב המאוה"ג מעוז ומגדול חרוץ ובקי גן ההדסים צדיק נשגב כש"ת מהו' מרדכי ליב גליקק נ"י אבדק"ק יאהני יע"א

יקרתו הגיעני ולא נתנוני טרדותי העצומים בפרט בימים אלו להשיב לפר"מ נ"י עד היום פניתי מעט רגע ואבוא בקצרה לפענ"ד אין כאן משמעות כי התכוון המצווה גם על מקומו בעזרת נשים ונהפוך הוא מדכתב וז"ל ולהיות שהוא ממלא מקומו במקום קדוש מחויב הוא להשתדל גם על בן תורה אחד שיהי' לומד על מקום הנ"ל כל היום. מדכתב על מקום הנ"ל והוא אי אפשר שילמד בן תורה אחד רק במקום אחד וכתב על מקום הנ"ל נראה שמש"כ מקומי היינו בעזרת אנשים וגם אומדנא שלא רצה שידחו אשתו מהמקום בעזרת נשים כל ימי חייה, ומדסתם וכתב ומקום שיש לי בבהכ"נ יהי' נתון לבני ה' זבמן, ועפ"ז הי' יכול לדחות אותה מיד כיון שנתן לו, וזה וודאי כאנן סהדי שלא הי' רצונו, וע"כ שלא צוה רק על מקומו שעומד עליו הוא וכאשר מבאר והולך שיעמוד במקום הנ"ל בן תורה אחד וכמ"ש

ומ"ש פר"מ נ"י מדלא הזכיר כלל מה יעשה בהמקום בעזרת נשים כמו שחולק כל שאר נכסיו ופרט הכל, איברא משום הא נ"ל להיות כי אשתו בחיותה ועומדת על המקום לא הזכיר כלל מזה וממילא מובן אחר אריכת ימיה יהיה המקום בעזרת נשים ליורשיו, והלא המצוה כבר מת זה כ"ד שנים והיא מארכת שנים אחריו כל כך, בל"ס הי' הוא זקן ממנה הרבה, ולכן לא הזכיר מקום שעומדת עליו. ומש"כ כי בלשון דייטש כשאומרים איך האבע איינע שטאט אין שוהל נכלל שני מקומות שבעזרת אנשים ושבעזרת נשים מעולם לא שמעתי כך ובל"ס נתברר לפר"מ נ"י שכן הוא עכ"פ במקומו אבל מה נעשה כיון שהוא בעצמו אומר שכבר יצא הדבר מלבו להעיד עדות ברורה איך הי' כתוב שם

והנה גליתי איך דעתי נוטה לפרש לשון ודעת המצוה, ואם ניתן מקום לפרש כמ"ש פר"מ נ"י מידי ספיקא לא מפקינין ויד בעל השטר על התחתונה מכש"כ בצוואה. ומצד מוחזק אין כאן דמקום בבהכ"נ דין קרקע יש לו ועיין חו"מ סי' מ"ב סעי' ח' ואפילו הי' תפוס והחזיק עצמו, ואפילו הי' מטלטלין ל"מ תפיסה בבהכ"נ ועיין ש"ך שם ס"ק י"ח וכ"ש שאין כאן לא חזקה שהוחזק בה, דמה שכתב ורשום בפנקס על שמו בפנקס הקהל כתוב כן מפני שסברו ששלו הוא כמו בעזרת אנשים, והלא האח מיד כשראה שאשת אחיו עומדת על המקום מיד צווח וערער, ור' זלמן גם הוא אינו בא בטענה רק מחמת הצוואה וברור הוא שלא התכווין לכך ומה יועיל לו תפיסה ושום דבר כנלפע"ד, וכעת עתה אני חלוש מאוד מיום צום וידי מרתתים ע"כ אקצר וכותב בערבוב דברים ואתו הסליחה. הכ"ד אוה"נ דש"ת פה פ"ב מחרת יוה"כ תרט"ז לפ"ק הק' אברהם שמואל בנימין סופר בה"ג מהרמ"ס זצ"ל. תשובה לט בין המצרים, יציל ה' מידי אכזרים, ויזכה לחזות בבנין ציון וירושלים, ה"ה ידיד נפשי הרב המאור הגדול המפואר והמהולל חרוץ ובקי משנתו זך ונקי כש"ת מהו' יאקב עהרליך נ"י אבדק"ק נאדאש והגליל יע"א

יקרת מכתבו הגיעני על נכון וע"ד שנתהוה בישוב שפאטשניעץ כי היושבים שם נתחלקו לשתי מחנות, כי המיעוט עשו לרוב מהם דברים אשר לא כדת, והתקוטטו עמהם, וידם מהמיעוט תקיפה בבהכ"נ מחמת השררה, והלכו הרוב מהם מבית הכנסת ומתפללים במקום אחר ומעלתו נ"י נקרא להם להשלים ביניהם לפסוק הדין אם המיעוט ימשכו אחר הרוב בע"כ או להיפוך, ורצונו לחוות דעתי בדבר זה, ודעתו דעת תורה כי ישיבו הרוב שפרשו לבהכ"נ כאשר ביאר במכתבו היטיב

ואומר לעשות רצון כבודו נ"י חפצתי ולמען השלום אשר אין לך מצוה גדולה מזו פניתי מעט באמצע טרדותי המרובים, ועברתי על הדבר ואקצר ואומר דעתי העני' ורק בדברים ככתבם. הנה בהג"ה רמ"א ש"ע חו"מ סימן קס"ב סעיף י"ז מביא תשובת הריב"ש דאם רוצים לבנות להם בהכ"נ אחר או יחידים הרוצים לבנות להם בית הכנסת אין יכולים למחות על ידם, והמוחה ראוי לנזיפה, ולא מביא חולק על זה, אבל במג"א סימן קנ"ד ס"ק כ"ג מביא תשובת הריב"ש המעכב לבנות בית הכנסת אפילו יש בית הכנסת אחרת מעכב רבים מלעשות מצוה, ומצוין בטעות כי הוא בריב"ש סימן של"א. והמג"א כתב כי מדברי רא"ם ח"א סימן נ"ג משמע דאם בית הכנסת מכילה אותם אסורים לפרוד, ועיינתי בפנים ברא"ם שם ולא מצאתי משמעות ויען מסתמא אין למעלתו נ"י ספר הנ"ל לא אאריך כי קשה עלי להעתיק לשונו, ומשפטי שמואל גם באמתחת ספרים שלי לא מצאתי אחר חיפוש מעט, ועכ"פ בהגהת רמ"א חו"מ שם מביא תשובת הריב"ש בלי חולק, אלא דאיירי בבנין בהכ"נ אין יכולים לעכב אבל בנידן דידן שלא בנו בהכ"נ רק מתפללים בחדר שאיש ואשה שם, מאן יימר דאין יכולים לעכב, ונידון הריב"ש הי' שרצו לעכב מי שבנה בית הכנסת והי' מפקפקים יען שעשו הקהל חרם שלא להתפלל בבית במנין גם הבונה בהכ"נ בכלל, ועל זה דן הריב"ש שם שאין חושד כלל לציבור שיעשו תקנה כזאת לעכב על מי שיבנה בהכ"נ חדש רק התקנה שלא לקבץ מנין בביתו ולהתפלל יעיין בו. ונראה כמ"ש דדווקא בהכ"נ שיש בו קדושה אין יכולים לעכב, מה שאין כן להתפלל בבית שאין בו קדושה אפילו כבית הכנסת דידן שהם בשכירות שפיר יכולים לעכב, אלא בנידן דידן טעמא אחרינא איכא שאין יכולים למחות יען שיש להם מריבה וקטטה, וכבר מבואר בספרן של צדיקים אשר בינותי בהם ה"ה תשובת הרשד"ם המובא במג"א סי' נ"ג והי' המעשה שהי' אחד שרצה להתפלל בנוסחא אחרת ולא הסכימו עמו ופנה לעצמו עם יחידים שהסכימו לדעתו, ורצו לעכב על ידו ולהחרימו. וכתב הרשד"ם כי אין בכחם למחות לו כיון שאין יוכל להתפלל בכוונה עמהם, ואין אדם מתפלל אלא במקום שלבו חפץ, וגם בתשובת הר"י הלוי האריך באיזה תשובות, ונידן דידי' הי' שהי' קטטה ומריבה ביניהם, וכתב יען המריבה מבטל התפלה אין באפשר שיתפללו יחד וטוב עשו ומוטב יותר מלהתפלל תפלה בלא כוונה, וכן בתשובת מהר"ש הלוי האריך בזה, הגם דשם הי' השאלה כי הפורשים רוצים לבנות בהכ"נ חדשה מ"מ כיון שנסמכו על טעם דאי אפשר להתפלל כלל במקום שיש קטטה ובלא כוונה, כן נאמר טוב להתפלל בחדר גם במקום דליכא קדושה מלהתפלל במקום שיש ריב ומצה ויתקוטטו תמיד ותתבטל התפלה, ולענין כפי' מיעוט להמרובים בלא"ה אין כאן מקום לדבר כיון שרובם פרשו והמיעוט נגרר אחר הרוב בכ"מ ובפרט בענינים אלו

אבל גם המרובים אין באפשרם לכפות המיעוטים שילכו אצלם דגם הם יש להם טעם זה דלא יוכלו להתפלל בכוונה, אלא דנראה ממכתב מעלתו נ"י כי במקום שמתפללים עתה לא יהי' קטטה, לא ידעתי איך תלי' במקום, ועכ"פ לדבריו מ"מ אם המיעוט אינם רוצים לילך למקום תפלתם אינם צריכים כיון דאין להם בהכ"נ מיוחד, ואף אם יהי' להם כבר כתבנו דינא דהג"ה רמ"א חו"מ דאין רבים יכולים למנוע מלבנות בהכ"נ חדש, ומכ"ש להחזיק מקומם בבהכ"נ ישנה, אלא א"כ הם ישלמו דמי שכירתו כמובן

ולענין מה דשאלו המיעוט אם ילכו להתפלל אל הרוב