כתב סופר חושן משפט עח

שם וב"ש סי' מ"ז, אלא מר"ן גיטין במתני' ס"פ מי שאחזו ואם אין ידוע וכו' כתב הר"ן וליכא חזקת חי כשמת לפנינו ליכא חזקת חי' נראה דס"ל כט"ז. ואין ראי' משם לט"ז, די"ל כיון דאיכא חזקת היתר לשוק ואיסור ליבם לא מוקמי' על חזקת חי, אבל הר"ן דכתב משום שמת לפנינו נראה דס"ל כט"ז, ואם אפשר דס"ל דלאו בודאי אמרי' שמת מעיקרא כדס"ל לט"ז מ"מ עכ"פ ס"ל דאזדא חזקת חי כיון שמת לפנינו, וא"כ קשיא הא הכא ליכא חזקת חי, ומ"מ הוצרך לומר דיש לה לפרה חזקת פטור וצ"ע

עוד קשיא לי על הר"ן דלא מייתי ראי' נגד רשב"א ורמב"ן ממתניתין יבמות צט' למה פטורים מספק בליכא חזקת פטוור כדהקשה הריטב"א שם. וצ"ל דס"ל דהתם שאני כיון שהספק בגברא אי ב"ח הוא כתי' הריטב"א, אלא ממ"ש ר"ן בחולין פ' הזרוע מלתא בטעמא דהשמיט הרי"ף הך מתני' דגר שנתגייר דסמך עצמו על עובדא דהאי ליואי דחטף מתנתא דשמעי' מינה כל היכא דאיכא ספק במתנות אזלינן להקל עיי"ש, ואי ס"ל לר"ן לחלק בין הספק בגברא או במתנתא איך סמך הרי"ף על דמייתי דהאי בר לואי שם הספק בגברא אם נכנס לחיוב משא"כ בגר שנתגייר וצ"ע. ואפשר דר"ן לא גרס במתניתין דיבמות ופטורים ממתנות ובריטב"א יבמות נראה דבגרסא תלי' דיש שאין גורסים זה במתני' ועכ"פ שמעי' כי הרי"ף לא נחית לחלק כלל בין הספק בגברא אי בר חיובא הוא או במתנתא וכן ס"ל לר"ן

ומה דצ"ע טובא על שיטות דסוברים דאזלי' בספק דמתנות עניים להחמיר עד דאיכא חזקת פטור והוא לר"ן שיטת רמב"ן ורשב"א דר"ן לא נחית לחלק בין נדר למתנות שחייבה התורה, ולמ"ש דס"ל דווקא בספק נדרי' עכ"פ הגה"מ וריטב"א והמחבר ס"ל הכי קשה עלייהו מהאי מתנתא דחטפה בר ליואי דמפורש בש"ס פ' הזרוע דא"צ ליתן, וי"ל דס"ל להגה"מ דשאני מתנתא דליואי דאיכא ספק בגברא עדיפא לפטור, אלא הא בספק הבא על הצבי' מבואר בפ' או"ב ופ' הזרוע דפטור והוא א' מן הראיות שהביא הרשב"א בתשובה סי' תרנ"ח דאזלינן בספק אפילו ליכא חזקת פטור להקל וקשיא להגה"מ ומחבר, וכבר התעורר בטורי אבן באבני מלואים שלו בר"ה י"ד, וקרא תמה למה מקילים במתנות כהונה, והביא כמה ראיות מש"ס ולא אזלינן בספיקא להקל וש"ס דילן בחולין קל"ד מדמה מתנות כהונה למתנות עניים ולא מצא מענה וצע"ג

ואחר העיון קצת עלה במחשבה לפני ליישב כ"ז דקשי' לי לפמ"ש הר"ן פרק הזרוע גבי מתנתא דלואי דאם תפס מפקינן כיון דיש לו טובת הנאה בו, ועיין ש"ך סי' שט"ו סק"ג שביאר יותר כיון דיש לו ט"ה הוא בחזקתו והכהן לעולם מוציא ועליו להביא ראי', ואם זה בשכבר תפס כ"ש שיש לומר יותר דמה"ט אינו מחויב להוציא מידו מספק, וא"כ לא מקשה ש"ס מידי חולין קל"ד מפרה אקמה דבמתנות כהונה יש לו ט"ה ולכן בחזקתו הוא דגם כשמחויב יש לו בו ט"ה, משא"כ בלקט שכחה ופאה דלית לי' ט"ה לבעלים, לכן ספק להחמיר ואפילו לטעמא מקרא צדק משלך י"ל דל"נ רק במתנות עניים דליכא ט"ה כמו שנכנס לחלק בין איכא חזקת פרה. ויש להסביר להבין ביותר דל"נ צדק משלך רק אם הי' תפוס בידו לא הי' יוכל להוציא מן העני ואין לו לעני רק משום שהוא ביד בעלים ע"ז נאמר צדק משלך שיהי' בעיניו כאינו מוחזק בו אבל במתנות כהונה שיש לו ט"ה וגם אי הי' תפוס בידו הי' מוציא ממנו, כיון דגם בחלק הכהן יש לו בו ט"ה, כה"ג ל"נ צדק משלך וצל"ע

ויש לנו לומר דמקשן ס"ל ט"ה אינו ממון ורבא שהקשה מחלה על מתניתין הגם שס"ל בנדרים פ"ה ע"א ט"ה ממון, מ"מ מקשה שפיר מחלה על מתניתין דבשניהם איכא ט"ה יותר שנוטל פרוטה לתתה לב"ב ועיין פר"ח יו"ד סי' ס"א סקל"ד בסופו, וי"ל משו"ה כי אתא רבין אמר קמה אקמה קא קשי' לי' דס"ל ט"ה ממון ולא קשי' מקמה אפרה דמתני' ולכן אמר קמה אקמה קא קשי' לי' כנ"ל

, וא"ש לפ"ז דס"ל לרמב"ן ור"ח ור"ן והרבה מן הראשונים דט"ה ממון נקטה להלכתא כרבנן דקמה אקמה קשי' לי' אבל ממתני' בלא"ה לק"מ כמ"ש, ול"צ לומר דווקא פרה בחזקת פטור קיימא אלא מתנות כהונה דאית בי' ט"ה שאני וכן הגה"מ פ"ק דב"ב י"ל הכי ס"ל וא"ש ועיין היטיב

ונפל מלתא בדעתי כעת בכתבי זאת דיש ליישב בזה סתי' הרמב"ם דפוסק בקדושין ט"ה אינו ממון וכן בגנב תרומה מבעלים, ובפ"ז מנדרים קפסק כמתניתין דנדרים וכתב הכ"מ דס"ל בנדר שאני דויתר אסור במודר הנאה ועיין ש"ך ח"מ סי' שנ"א ד"ה כתב הרמב"ם וכו' וצ"ל מנ"ל לרמב"ם הא אלא למ"ש י"ל דיש לו ראי' מכח קושיא שהקשיתי ותירוצי דמקשה מפרה אקמה דס"ל ט"ה אינו ממון ועדיין קשה דבמתני' נדרים ס"ל בכהנים אלו דט"ה ממון ואתי רישא וסיפא כתנאי כמבואר בנדרים שם, דלמא מתני' דחולין ג"כ הכי ס"ל ומזה הוכיח הרמב"ם דס"ל למקשן ותרצן לחלק בין נדר למק"א הגם דרמב"ם ס"ל גבי מתנתא דלוא דתפס אין מוציאין הגם שיש ט"ה וכן ס"ל בספק בכור א"כ לכאורה לק"מ כנ"ל כמובן. י"ל דווקא לענין תפס ס"ל דאין מוציאין הגם שיש לבעלים ט"ה אבל ליתן לכתחלה מודה דיש לחלק כנ"ל. וכיון דפסק הרמב"ם ט"ה אינו ממון באמת ס"ל בספיקת ש"ס בנדרים ובספיקת ש"ס ב"ב פ' מי שמת בספק להקל ואפי' ליכא חזקת פטור וראי' מספק כלאים וממתניתא ועיין כי הקצרתי קצת

אלא דכ"ז לא יועיל לנו לשיטת הרמ"א שבח"מ ס' ס"ז ופ"ז וכ"ע דס"ל ט"ה אינו ממון ועיין בש"ך סי' שנ"א ושתיק לי' למחבר ביו"ד סי' רנ"ט אלא דיצא לחלק בין יורשיו לעצמו וקשה מ"ש ממתנות כהונה וצ"ע

ואפשר י"ל דס"ל גם אי ט"ה אינו ממון מ"מ לענין זה מהני ט"ה דיש לו חזקה יותר בספק ממי שתבעו כיון בהך צד שמחויב מ"מ יש לו בו ט"ה וכן משמע מש"ך סי' שט"ו ביו"ד שכתב טעמא דיש אומרין דאי תפס ל"מ משום ט"ה, והלא קיי"ל להלכה ט"ה אינו ממון, וכן דעתו בש"ך ח"מ סי' שנ"א, וצ"ל מ"מ מהני לדבר זה גם שא"מ וכ"ש דליתן לכתחלה מידו א"צ משום ספק דע"ז לא נאמר צדק משלך וש"ס חולין באמת הי' יוכל לתרץ כן אלא דעדיפא משני דיש לפרה חזקת פטור וקושטא מתרץ, או אפשר כיון שיש חזקת חי לפרה וזה עדיף ממה שיש לבעלים חזקה יותר מצד ט"ה, ולכן משני דאיכא ג"כ חזקת פטור ולרבין דאמר קמה אקמה קרמי ס"ל מפרה ל"ק כהנ"ל וא"ש פסקי הרמ"א ועיין

ודע די"ל דהא דפסק המחבר סי' רנ"ט ביו"ד מי שיש בידו מעות ומסופק אם הם של צדקה חייב ליתן אותם לצדקה. והוא מהגה"מ פ"ק דב"ב ושם נאמר משום צדק משלך וכו' י"ל דזה דווקא שאינו מסופק במעות שלו שיש לו לתת צדקה להפריש או מעות מעשר וזה שייך צדק משלך, וע"ז כ' הגה"מ צדקה ג"כ מתנות נינהו, אבל מי שיש תח"י מעות צדקה בפקדון אשר הוא גזבר ואין יודע אם מעות שלו או של צדקה הוא, הוי כממון אחר שמסופק אם שלו או של אחרים הוא, וספק ממונא להקל, וע"ז לא נאמר צדק משלך מה לי עני מ"ל עשיר, ודבר זה כנ"ל נכון ומ"מ לדינא צ"ע

ומשיטת נמוקי יוסף ב"ב פרק מי שמת ולענין עניים נמי אע"ג דאמרינן ספק לקט וכו' דהא פי' בירושלמי דווקא מתנות עניים מקרא ילפינן לה ועיין בח"ס יו"ד סי' ר"מ דעתו הקדושה ולולי דבריו הקדושים זצ"ל הי' נ"ל דס"ל לנמק"י דווקא במה שחייבה התורה ליתן הטילה התורה עליו חוב אפי' בספק או מצדק משלך או מאינך קראי בירושלמי וכך ניתנה מצוה מעיקרא שגם הספק יתן לעני, אבל מי שנותן צדקה מדעתו ורצונו שלא חייבתו התורה ומחויב רק משום קבלתו ונדרו וכיון דאית בי' ספיקא דממונא ס"ל לנמק"י בהא לא חייבה התורה ולא ילפינן משם דהוי לי' ככל ספק ממונא דס"ל בהא כר"ן נדרים דאפילו אית בי' ספק איסור כל שתלוי' בספיקא דממונא אזלינן קולא לנתבע כנ"ל נכון, וכי כן מודה לו להגה"מ לדינא היכן דהוא מחויב מה"ת לתת לצדקה כגון מעות מעשר לדס"ל דמחייב ונהוג בי' וספק אם הוא מעות כזה שבידו מחויב מספק ועיין

וטרם אכלה לדבר אודיעהו צערי זה כמה שנים להמבואר דיוצא בנתינה לכהן במתנה עמ"ל לדקיי"ל שמי' מתנה אלא שאסור משום כהן המחזיר בבית הגרנות למה לא יתן לכהן בספק מתנות עמ"ל ויצא ידי נתינה ומשום כהן המחזיר בכה"ג ליכא דאם לא יקבל עמ"ל א"צ ליתן כלום מספק ואם לא יהי' מי שיקבל ממנו במתנה עמ"ל פטור מכלום וצלע"ג

והנה בשעה שנכנסתי למלאכת הכתיבה הי' דעתי לקצר והפסקתי באמצע העיון, ובתוך הכתיבה שוטטו רעיוני מענין לענין באותו ענין ונתגדל ככותבת הגסה ולא שמתי הדברים בכור הבחינה לשום עין עיוני עליהם כפי מסת הפנאי ואם יש את נפשו יציע דברים אלו לפני מע"כ תלמידי חביבי מחותני הרבני האברך החרוץ בע"פ מו"ה עקיבא קליין נ"י הוא פנוי יותר ושקד עה"ת ושותה בצמא דברינו כתלמיד וותיק מובהק ימחול לדרוש בשלום תורתו בגיני. הכ"ד ידידו נאמנו אוה"נ מצפה לישועת ה' להגדיל תורה ולחזק בדקי' בקרוב תרוממנה קרנות צדיקים, ויש יד לצדקה לרדוף צדק צדק כי"ח חותם באהבה הק' אברהם שמואל בנימין סופר בה"ג מהראשב"ס זצ"ל