כתב סופר חושן משפט עו

לא שמיע לי' ולא ס"ל הך דינא דרב נחמן אמר רב דמדנפשי' אמרה בנדה כ"ח ומתחלה אמר לימא מסייע לי' ודחה דלמא ר"א היא וליכא מברייתא ראי' ור"ז ל"ל דרב, הגם דמקשה על רבה דכ"מ דמר כרב אולי לא שמיע דר"נ אמר משמי' דרב. ומאביי דלא מתרץ כה"ג, כבר כתבנו דלק"מ חדא דקמ"ל דינא דר"ה ועוד דאביי רצה לתרץ גם ממחוסר כפרה. ויש להקשות אם כי לא ידע ר"ז מהא דרב, הא ידע בודאי מברייתא ואם ס"ל דאתיא כר"א גם ברייתא דטמא דשימש י"ל אתי' כר"א וצ"ע לכאורה. וי"ל דבאמת מברייתא ל"ק די"ל ברייתא כר"א, אלא דקשה מדקיי"ל להלכתא דטמא ששימש במיתה וקיי"ל כר"ע דלא בעי דידע אי בשרץ אטמא, ומדיוק לשון ר"ז אלא דקיי"ל ול"א אלא הא דתניא בברייתא ולמ"ש א"ש מברייתא ל"ק אלא מדקיי"ל להלכתא זר ששימש במיתה והלכתא כר"ע נגד ר"א והלכה כר"ע מחבירו, ויש מכ"ז סיוע לדברינו. זהו שהעלתה מצודתי בחפזי בעיון מעט, וחתימה מעין פתיחה ברכת החיים ושלום, כאות נפשו ונפש אוה"נ דש"ת החפץ בשלותו והרמת קרן תורתו הק' אברהם שמואל בנימין סופר בה"ג מהרמ"ס זצ"ל. תשובה לג שיל"ת פ"ב כאור בוקר ליום ב' טו"ב מ"ח תרכ"ו לפ"ק. אלי' זכור לטוב, מטוב ומטיב ורב טוב ה"ה תלמידי י"נ הרב הותיק מלא עתיק מורג חרוץ בע"פ בנש"ק אילי תרשישים כש"ת מו"ה אלי' מנחם נ"י רב בק"ק הדיוס יע"א

בחפשי תחלת הלילה בין המכתבים בא לידי במקרה מכתב א' ממע"כ תלמידי נ"י אשר שלח לנו בימים הקדושים שעברו בעידנא דרבו הטרדות למעלה ראש וגם עכשיו תחלת הזמן שאול אני לתלמידים ביותר, בכ"ז לאשר ראיתי כי רבו תמיהותיו ותלונותיו על שלילות תשובתי אליו כפעם בפעם הפסקתי מלמוד הל"ת סמוך לתפלת שחרית והצצתי בו להשיב מעט דברים כדי להפיס דעתו, והוא על קושיא א' שהציע לפנינו משמי' דתלמידי חביבי הרב החריף ובקי כש"ת מו"ה אברהם אייבניץ כ"ץ נ"י רב בק"ק גורבא שהקשה לשאול בש"ס ב"ק דטרח למצוא טעמא דרבנן דפטרו לפי אוקימתא בטובח ע"י אחר, לפי שיטת הטור ח"מ סי' ש"נ אפילו מצוה לשלוחו לשחוט בשבת חייב המשלח בדו"ה מגזה"כ, לפ"ז הי' יוכל לתרץ דר"מ ורבנן פליגו בפלוגתא דב"ש וב"ה אי יש שליח לדבר עבירה דר"מ ס"ל אשלדב"ע ולכן ס"ל דחייב בדו"ה ורבנן ס"ל יש שליח לד"ע וכיון דחייב מיתה פטור מדו"ה, ומע"כ תלמידי שי' השיב ע"ז ונסתייע מזה למ"ש בס' בית מאיר סי' פ' דאפילו איכא שליחות לנכרי להחמיר, ולמ"ד כל שאין השליח בר חיובי יש שליח לד"ע, בשבת לא שייך שליחות לד"ע דדומה למ"ש תוס' רי"ד דבמצות שבגופו כמו תפילין ל"ש שליחות ה"ה בזה כיון דתליא בגופא שינוח בשבת, ועפ"ז מיושב קושיא זו דבשבת אין שליח לד"ע וכן בע"ז דדומה לזה דתליא בגוף העובד ע"ז אלו דבריו

ולא יפה כיוון כי דברי ב"מ אמיתים ונכוכים בשעושה לנכרי שליח לא שייך שליח לד"ע דכיון דלא קפדה תורה שלא יעשה ויתחדש מלאכה ביום השבת מלאכ' שבת לאו תועבה היא לפני ה' אלא כשישראל עושה אותה למען ינוח גופו של ישראל, ואם עושה על ידי נכרי גם דשלוחו כמותו מ"מ נח גופו של ישראל ול"ש שליח לדבר עבירה דלא נעשה עבירה ותועבה כלל, וכ"ז כשעושה ע"י נכרי, אבל כשעושה שליח ישראל לעשות מלאכה דנעשה עבירה שלא נח גופו של ישראל ונעשה על ידי שלוחו כמותו למ"ד יש שליח לדע"ב או למאן דס"ל במומר דוודאי עושה יש שליח לד"ע וודאי חייב כמו בכ"מ היכי דיש שליח לד"ע, ומצוה שבגופו לקיים המצוה כיון שכ"א מצוה שיהי' תפילין בגופו ולולב בידו וכדומה וגם מצווה על ככה, יפה כ' תוס' רי"ד דל"ש שליח כיון דהקפדה שיהא על גופו דווקא של כל אחד ואחד בישראל ל"ש שליחות והכי נמי מי שמצווה לנכרי שיעבוד ע"ז אם יש שליחות לנכרי למ"ד יש שליח לד"ע או אם נימא היכי דוודאי עושה יש שליח לד"ע חייב המשלח דהא עבירה זו נעשית וע"י המשלח נעשה יש שליח לד"ע, חוץ כשמצווה לו נכרי בעבודת השיתוף למ"ש הרמ"א סי' קנ"ו דאין הנכרים מצווים על השיתוף כה"ג לסבר' ב"מ ליכא משום שלד"ע ועיין תשובת מעיל צדקה סי' כ"ב

אע"פ שהדברים פשוטים וא"צ ראי' מ"מ לרווחא דמילתא אביא לו ראי' מסוגיא זו עצמה לפי שיטת הרמב"ם דנראה בעליל מתוך לשון הרמב"ם פ"ג מגניבה דווקא בשלא עשאו שליח לשחוט בשבת אבל בשעשאו שליח לשחוט בשבת פטור מדו"ה מתוך שאין שליח לד"ע לענין שבת גם לענין דו"ה בטל השליחות כמ"ש המל"מ שם וקשה לי לכאורה למה מתרץ ש"ס לר"מ דשאני לענין דו"ה טביחה דומיא דמכירה או מאו ותחת וצ"ל עוד אוקימתא דלא עשאו שליח רק לשחוט ולא לשחוט בשבת יאמר טפי דס"ל כר"מ לר"מ יש שליח לד"ע גם בציוהו לשחוט בשבת חייב דבזה לא שייך מ"ש הרמב"ם במעילה אם יש עבירה אחרת אין שליח לענין מעילה, וה"ה אם שולחו לענין שבת גם לענין דו"ה אין שליח דרמב"ם לא כתב כן רק משום בכה"ת אין שליח לד"ע חוץ ממעילה אין לך בו רק בדליכא עבירה אחרת עמה כיון דחידוש הוא, אבל אם בכה"ת יש שליח לד"ע פשיטא משום דיש עמו עבירה דשבת דלא שייך שליחות משו"ה אין לומר דגם לענין דו"ה אין שליחות, ועוד גבי שבת לאו משום שאין שליח לד"ע רק דלא שייך שליחות בשבת דתלוי' בגוף והבן. וע"כ דיש שלד"ע בעושה שליח לעשות מלאכה בשבת וגם אי ס"ל יש שליח לד"ע צ"ל דאיירי דווקא באינו מצווהו בשבת דאל"ה קלבד"מ ומתרץ טפי דר"י כהלכתא וקושט' קמתרץ דחייב בדו"ה אפילו אין שליח לד"ע וא"ש

ודע דנ"ל לפי שיטת הטור ברמב"ם לאו דווקא אמר בשלא עשאן שליח לשבת ומ"ש המל"מ מהא דכתב הרמב"ם לענין מעילה ביש עוד עבירה וכו' עיין מ"ש בקצה"ח סי' רצ"ב אות א' ישוב נכון, מ"מ נ"ל דאיכא פלוגתא בדין זה דתוס' ע"כ ס"ל כמ"ש המל"מ, דכתב בד"ה בשלמא וכו' דאיירי דנתן לו רשות לשחוט לע"ז כרצונו ולא כתב בפשיטות דציוה לו לשחוט לע"ז נראה בעין דס"ל לתוס' אם מצוה אותו לכך והוא שלוחו לדבר עבירה זו דאין שליחות לד"ע גם לענין דו"ה בטל השליחות, ולכן בקושי' ס"ל בפשיטות דלא ציוהו ע"כ ובתי' העלה שנתן לו רשות שיעשה כרצונו ועיין פ"י שם ולמ"ש א"ש הקושיא והתי' עיין

ולקושי' תלמידי הרב המקשן י"ל דלא רצה לומר טעמא דרבנן משום יש שלד"ע דצ"ל דפטור רק במצוה לשחוט בשבת ורבנן סתמא אמר' כל שר"י מחייב הם פוטרים לשיטת הטור לר"מ בכ"מ חייב ולכך ניחא לאמרי' טפי לתרץ דס"ל כר"ש משום שחיטה שאינה ראוי' אלא דקשה דמסיק בדוחק כי קאי אשארא הול"ל טפי גם אשבת קאי ומצוהו לשחוט בשבת ומשום שליח לד"ע וקלבד"מ, וי"ל כיון דבע"ז בכל גווני פטור משום שחיטה שא"ר ורבנן פוטרים בכל גוונא הא דאמרו פטור סתמא אשארא קאי ובשבת לפעמים חייב ולפעמים פטור והא דצ"ל דבע"ז משום שחיטה שאינה ראוי ובכל גווני י"ל בע"ז ג"כ משום שליח לד"ע ובמצוה לשחוט לע"ז י"ל דס"ל שחיטה שא"ר לא שמה שחיטה צ"ל בלא"ה משום שור הנסקל וכן ס"ל לש"ס בפשיטות עד דמקשה לאו דמרא הוא

עוד י"ל דאמר לי' דמתרצו רבנן דס"ל כר"ש ס"ל כב' תירוצי' ש"ס בקידושין דגם ב"ש ס"ל אין שליח לד"ע ומאי חייב בדיני שמים או שאני ברוצח דגלי קרא עיי"ש ולא נמצא מאן דס"ל יש שליח לדבר עבירה ולחדש פלוגתא בשליח לד"ע לא רצה כעין שכ' תוס' דלא רצה לומר דפליגי בדרשא דאו ותחת כנ"ל

ואיידי דאיירי מ"ש הקצ"ה סי' שפ"ב דמילה באב וכיסוי במי ששפך דומה לתפילין וסוכה דמצוה דבגופו לעשות הוא וא"א בשליחות מאז תמהתי עליו ועל דבריו במח"כ אין דמיונו עולה יפה דשאני מצות תפילי' וסוכה דהקפידה שיהי' על גופו של כל ב"י תפילין וכ"א ישב בסוכה ויטול לולב וכדומה ומה יועיל אם שלוחו כמותו מניח על גופו ונוטל בידו סוף כ"ס הוא קרקפתא דלא מנח תפילין ולא נוטל לולב כי תכלית וכוונת המצוה שיהי' על גופו של כל אדם על השליח והמשלח ושניהם חייבים במצוה אבל במילה תכלית המכוון שיהי' הבן נימול ואם אין האב מהלו מצוה על אחרים למהלו, ומצוה על האב למול בנו שתהי' מצות מילת הבן נעשה על ידו וכיון ששלוחו כמותו הרי המצוה נעשית בבן ונעשית ע"י שלוחו כמותו כמו שהוא מהל אותו וכן בכיסוי זיכתה התורה המצוה למי ששפך ואם לא מכסה הוא מכסה אחר ומצות דילי' היא וכיון שעושה שלוחו כמותו הרי עשה המצוה ודברי הד"מ שתמה על הע"ז ודברי תב"ש נכונים. ופה תהי' שביתת קולמסי כעת הכ"ד רבך אוה"כ הק' אברהם שמואל בנימין סופר בה"ג מהרמ"ס זצ"ל. תשובה לד שיל"ת פרעסבורג כאור בוקר ה' כ"א טבת תרכ"ה לפ"ק. שלום וברכה, מאלקי המערכה, לראש י"נ הרבני המופלג