כתב סופר חושן משפט עג

אין בתק"א פסידא דהותקן תקנה דועשית הטוב והישר ובשעת תק"א לא נאמר בזה חוץ משומא דהא לא הי' וכללו יחד הבעל בכל לקוחות, כן נ"ל בעזרת השם חכמה בטוחות, לולי דלא שערום רבותינו קמאי ובתראי. ברוך לאל גומר עלינו, הוא הראנו ויראנו מתורתו נפלאות, יעשה עמכו לטובה אות, מצמיח ישועות בורא רפואות, שלח לי עבדך רפואה שלימה ממעל, חזקני נא לישא עול, ללמוד וללמד רב פעלים לפעול, ולהשיב תשובה שלימה למי שכהלכה שואל, לבל ישוב דך נכלם. ותשלם כל המלאכה, בעזרת משפיע ברכה, כאור בוקר ליום ד' לס' וכל אשר הוא עושה ה' מצליח בידו, שנת לא תאונה אונה אליך רעה לפ"ק פה פ"ב יע"א. הק' אברהם שמואל בנימין סופר בה"ג מהרמ"ס זצ"ל. תשובה ל שיל"ת פ"ב כאור בוקר ליום ועש"ק י"א טבת תרכ"ט לפ"ק. שואל ומפרק כהלכה, אשריו שלו ככה, מאלהיו ישא ברכה, ה"ה מע"כ תלמידי כבני בן אחותי הרבני הותיק חרוץ בע"פ מלא עתיק עדני העצני כש"ת מהו' שאול ע"פ נ"י בשבת תחכמוני בק"ק אוהעלי יע"א. (כעת הגאב"ד דק"ק סיקס יע"א

) זה שבועות קבלתי מכתבך ע"י אמך אחותי הצדקת תחי' לא"י ולהיות כי רבו טרדותי מכל צד עול הקהלה והישיבה גדולה לאלהים ועמוס עלי כמה תשובות הנחוצים לדינא, הנחתי מכתבך מן הצד עד עת מצוא זמן לשום עין על דבריך, ובחפשי בתחלת הלילה בין המכתבים הגיע לידי מכתבך וראיתי מעשי ידי אצבעותיך ונזכרתי להשיבך והצצתי בין בתרי דבריך כאור בוקר, ושלא להשהות עוד תשובתי אליך לבל תחשוב מחשבות כי הקלו דבריך בעיני, ובתחלת השבוע שאול אני לתלמידים לכן לא אשיב רק על מקצת מדבריך, מ"ש בישוב קושית מג"א סי' רמ"ו על הג"א ונכנסת לחלק בין איסור שביתת בהמתו כיון שמושכרת אצלו למלאכה באותו דבר היינו בענין שימוש ומלאכת עבודה שלו היא לכן יש בו משום שביתת בהמתו, וכן להביא ע"ז לביתו שמושכר הבית לו לתשמיש להביא ולהוציא כרצונו לענין זה מקרי ביתו, אבל לענין להאכיל לבהמת כהן המושכרת לו כרשיני תרומה אין ענין האכילה למה שמושכרת לו למלאכה וכיון שהיא של כהן מותר להאכילה כרשיני תרומה, אלו דבריך וכתבת שפשוטים הם. יפה כתבת שיש מקום לומר כן אלא דתיקשי לפ"ז מש"ס ע"ז דמקשה על מ"ד שכירת קני' מהא דכהן ששכר פרה שאסור להאכילה כרשיני תרומה, י"ל לענין שבת ס"ל שכרה קני' כיון דלענין תשמיש קני' ליכא משום שביתות בהמתו כיון דהשכירה למלאכה לאחרים, משא"כ לענין תרומה תלי' במי שהגוף שלו, מלבד זה שבלשון הג"א שכתב דשכירות קני' קצת לא משמע כדבריך דהול"ל לענין שימוש שלו הוא ומדכתב דקנה במקצת נראה לעין כדס"ל להמג"א בכוונתו כיון דמקצתו שלו הוא יש בו משום שביתת בהמתו במקצת שיש לו בה וכן לענין ע"ז

ולפע"ד לפום רהיטא נראה פשוט דלענין אכילת תרומה כיון שהעיקר של כהן ושכירות ל"ק רק במקצת מקרי וחשוב קנין כספו של כהן, ומה שיש לישראל ג"כ קנין במקצת משו"ה ליכא איסור להאכילה כרשיני תרומה דמ"מ קנין כספו של כהן מקרי דהעיקר שלו. ועיין תוס' גיטין פ' השולח מ"ב ע"ב ד"ה מעוכב ג"ש ובמהרש"ל ומהרש"א ופ"י שהקשו כיון שיש בו צד חירות איך יהי' מותר בתרומה. ועיין דבר נכון ע"ז באבני מלואים בתשובה שבסוף ספרו סי' י"ז ודברי אלהים חיים המה וקלורים לעינים, דהוי כמו קנין שקנה קנין, ונ"ל לומר להאכיל לבהמה כרשיני תרומה דאסור משום דהו' הנאה של כילוי ועיין תוס' יבמות ס"ו ע"ב ד"ה לא יאכיל וכו'. עוד נ"ל כשבהמה של כהן וישראל בשותפת ג"כ מותר להאכילה תרומה דאין זה הנאה של כילוי כיון שחלק הכהן משביח הגם שיש גם לישראל הנאה כיון דא"א למפלג' וא"א זה שיהנה הכהן בלי שיהנה גם ישראל והנאת חלק ישראל ממילא אתיא לא מקרי הנאה של כילוי כנ"ל. ובחצי' עבד שפיר הקשו על תוס' דצד חירות שבו אוכל בתרומה ואוכל תרומה באיסור דלא שרי רק כספו של כהן וצד חירות שבו לאו כספו של כהן הוא וחצי בן חורין אוכל איסור משא"כ בבהמה דליכא איסור רק שלא מהנה ישראל הנאה של כילוי וכיון דבהמה של שותפים היא ליכא הנאה של כילוי דגם כהן נהנה שרי וכ"ש כשגוף הבהמה של כהן כנ"ל לפום רהיטא

ולמ"ש תוס' יבמות ס"ו ע"א דלענין תרומה תליא במי שהגוף שלו, בלא"ה א"ש דלק"מ קושית מג"א כיון דהגוף של כהן מותר להאכילה, והא דהקשה ש"ס מדאסור לכהן להאכילה וע"כ דשכירות לא קניא היינו למאן דאמר שכירות קניא וליכא משום שביתת בהמתו בשבת כשמשכיר בהמתו ע"כ צ"ל דס"ל דליכא עוד שום קנין הגוף בזמן שהשכיר למשכיר דאל"ה הי' בי' משום שביתת חלקו ושפיר מקשה

אלא דדברי תוס' צריכים הסבר מ"ש לענין תרומה לשאר דברים, ואנו אין לנו רק כמו שמסביר באבני מלואים ריש סי' הנ"ל דבעבד יש ב' קנינים והוי כקנין שקנה קנין, קנין כספו של איסור קנה קנין ממון עיי"ש וזה לא שייך בבהמה המושכרת והבן

מ"ש לחלק בין אכילת תרומה דכ' תוס' דתליא במי שהגוף שלו לק"פ כקה"ג לענין בכורים לר"י מביא וקורא כיון שהגוף לפירות יוכל לומר מפרי האדמה אשר נתת לי כיון דעל הפירות קאי וקורא עליהם. לדבריך קשה ממה שמדמה ש"ס מלתא למלתא דר"י דק"פ כקהג"ד למלתא דמכירת אשה בנ"מ ובאב שכתב נכסיו לבנו וכן בס"פ השולח לענין האב שמכר לענין ראוי' וכדומה טובא

ודברי פ"י ס"פ השולח תחלת הסוגיא שכתב לחלק בין ארצך להאדמה שנתת לי מדבריו מצאת כדבריך, אין דברי פ"י ענין כלל לדבריך שהוא כ' לר"ל לחלק בין מארצך ובין האדמה שנתת לי, והי' בהעלם מפ"י במח"כ כי כדבריו כתב רשב"ם בב"ב קל"ו ע"ב ותוס' הקשה עליו מ"ש מארצך מ"ש מהאדמה אשר נתת לי עיי"ש. ובחידושי רמב"ן שהקשה ג"כ כן. ורא"ש כתב דמספקא לר"ל אי מקרי האדמה וארצך עיי"ש

ונתאחר המכתב ולא הובא עב"ד קודם השבת עיינתי עוד קצת במש"ק ומ"ש על מ"ש המג"א על שם הריב"ש לחלק בין הא דסי' ר"ס בח"מ בחצר המושכר קונה לשוכר לכל הנאות שלו אבל הגוף אינו שלו הסברת דבר זה עיין בקצה"ח סי' שי"ג שהעלה מדנפשי' דלענין קנין תליא במי שהרשות שלו היינו שיוכל לשמש בו עיי"ש כי דבריו נכונים. ומ"ש שם דהא דסי' שי"ג משום שאין עומד לכך ולכן אם יהי' בכלל הי' קונה לו הן הן דברי ת"ח באורך והש"ך הביאו בקיצור, ובקצה"ח ממתיק ומסביר בטוב למה יהי' קונה לשוכר הגם דקיי"ל שכירות לאו ממכר הוא, וזה ג"כ כוונת מג"א וקצר כדרכו, אלא מה שהוציא כן המג"א מריב"ש וש"ך סימן י"ג מביא הריב"ש הנ"ל וסבירא לי' איפכא בכוונת הריב"ש דווקא לענין הנאה הוי מכירה ולענין קנין לא ועיינתי בריב"ש ולא מצאתי שם שום משמעות ממ"ש המג"א על שמו נהפוך דנראה די"ל דאינו ממכר לשים דבר רק לענין אונאה כמ"ש תוס' בע"ז וב"מ והיינו כמ"ש תוס' דמרבי' מכי תמכרו ממכר מריבוי דממכר והריב"ש לא כתב טעמא למה אונאה שאני, ואפשר דס"ל ניהו דגוף אינו שלו מ"מ לענין הנאה שימוש שמשכיר לו מכיר' הוי כמוכר פירות וכיון שמשכיר לו הקרקע לשימוש הו"ל לזה כמכר ומ"מ של המשכיר או אפשר ס"ל לריב"ש כהג"א בשם ר"א דשכירות קונה מקצתו ועיקר של המשכיר דגוף שלו, ולכן הנאה אית בי' דקניא במקצתו מיהא, אבל לקנות כיון שהגוף של המשכיר קונה למשכיר, וכן י"ל מתוס' ב"מ נ"ו ע"ב ד"ה והאי ביומא וכ' שהקשה מישראל ששכר פרה מכהן, ובע"ז כ' דישראל ששכר מיירי במזונו' על הכהן, וע"כ תוס' בב"מ ס"ל דמיירי במזונו' על ישראל, או שס"ל גם מזונו' על הכהן מ"ש אי שכירות קניא הול"ל של ישראל ועיין מהרש"א בע"ז, מ"מ קשה למה לא מביא תוס' יותר מכהן ששכר פרה מישראל דמזה הוכיח ש"ס בע"ז דשכירות אינה קונה, ונ"ל דתוס' בב"מ ס"ל דלאמת י"ל דמכהן ששכר מישראל י"ל מ"מ קונה במקצת, ול"ק מדאמר אביי שכירות ליומא ממכר הוא כיון שקנה מקצתו יש בו אונאה כמכר מה לי קני' כולו או מכירה במקצתו, ולכן מביא תוס' מרישא דישראל ששכר פרה דאי הוי קני' במקצתו הי' אסור להאכילה לפי דס"ל לתוס' שם דאיירי שמזונותי' על ישראל או גם שמזונות על הכהן אי שכירות קני' אסור להאכילה וע"כ דאפילו מקצתה ל"ק כקושית מג"א על הג"א מרישא כנ"ל. וכן י"ל ס"ל לריב"ש באמת כהג"א, ולא כתב בפשיטות שאני לענין אונאה, אבל לענין קנין כיון דגוף של המשכיר קונה למשכיר, אלא הראי' שמביא הריב"ש דשכירות לא קני' מדאמר בע"ז דשכירות לא קני' וקרינין בי' במשכיר ל"ת תועבה וכו' צל"ע דהא בס"ד דשכירות קנין לגמרי דחי ש"ס דע"ז שאני דכ' ל"ת וכו' וצ"ל שזה כענין דאמרי' במקום אחר דהנאה דמותר במק"א אסור כע"ז משום דכתיב לא ידבק בך מאומה כן י"ל שמקרי קצת ביתיך אסור ומצאתי ראיתי שכך כתב בריטב"א בע"ז שם משום דכתיב לא ידבק עיי"ש. עכ"פ ש"ס דקאמר הכי התם דע"ז