כתב סופר חושן משפט ע

לומר דלא שוי' כלוקח רק משום א"ע ל"מ וס"ל גם בדרבנן א"ע ל"מ אין ראי' מבריית' די"ל אם אמרו בנכסי מלוג דאינו כלוקח רק משום א"ע ל"מ יאמרו בנצ"ב דאלי' שוי' כלוקח וא"צ להחזיר הדמים אבל בנ"מ צריך להחזיר ומיושבים כל הדקדוקים בסוגי' שם עדפ"ט חריפתא ועיין בכ"ז

ובמאי דכתיבנא עלה בידינו להציל הרשב"ם מקושית תוס' סוף פרק יש נוחלין דכתב רשב"ם ממתכי' דבכורות מוכח דאינו לוקח מחיים דאי הוא לוקח מחיים גם לאח"מ לאו יורשה והקשה תוס' הא אינו לוקח מחיים רק לענין פירות ואינו ענין לירושת הקרקע אח"מ והיא קושיא עצומה. ונ"ל דס"ל לרשב"ם אם הוא לוקח מחיים לענין פירות ואין גובין ממנו הו"ל קנין פירות גמור ככל ק"פ ולמ"ד כקנין הגוף דמי ה"נ פירות דבעל ואי דמכרה פירות בטל משום אי עביד לא מהני ואינו לוקח וגובין ממנו בע"ח ואלמנה ק"פ כאלו לאו כקהג"ד לכ"ע דהא שלה הן ובע"ח גובה אלא דמכרה בטל משום דעבדא איסורא, אבל אם כלוקח הוא ובע"ח אין גובה ק"פ ממש הוא ומבואר בש"ס שלהי פרק השולח דלמ"ד ק"פ כקהג"ד נעשה ראוי' ביד בעל הפירות ואין הבכור נוטל פי שנים. ומבואר עוד דאפילו ביד הבן עצמו נעשה ראוי' לפ"ז ה"ה ביד הבעל אם הוא לוקח על הפירות מחיים למ"ד ק"פ כקהג"ד נעשה ראוי' בידו ואין יורש בראוי' פסקה ירושה דבעל ע"י שהי' ראוי' בידו והא מתני' דבכורות ר"מ אמר דירושת הבעל אינה חוזרת ביובל והוא ס"ל ק"פ כקהג"ד ואי בעל לוקח הוא על הפירות מחיים שוב אינו יורשה וע"כ דאין לו דין לוקח ומכרה בטל משום א"ע ל"מ וא"ש דברי הרשב"ם. והוא ישוב נכון

ומיושב בזה לשנא דר"א דאמר לענין יובל כיורש שוי' והרגיש תוס' הא יורש הוא מדינא ומאי כיורש שוי' רבנן. ולפמ"ש א"ש דהא לאמת מוכח מתק"א דלוקח הוא כמ"ש וה"ה לענין פירות מחיים וקשה לר"מ דק"פ דקהג"ד למה לא יחזיר ביובל הא פסק ממנו דין יורש לאח"מ דנעשה ראוי' בידו וצ"ל דהם אמרו שיהי' לו דין יורש לאח"מ כמו שהי' קודם התקנה מדין דאורייתא דלא רצו להפקיע ממנו דין ירושה דאורייתא ויופסד ביובל ויצא שכרו בהפסידו והיינו דאמר לענין יובל כיורש שוי' רבנן ומדוקדק היטיב ועיין היטב

ונחזור למקום שבאנו משם דבס"ד מבעי לי' בפירות הגם דתקנה קדומה היא במתני' דמכרה בטל דלאו יורש הוא והא דמכרה בטל משום דא"ע ל"מ אבל אי מכרה בטל משום דדינו כלוקח לא הי' מסופק אם לשארי דברים יורש הוא מהיכי תיתי, ורבא פשיט לי' מלשון ריב"ח בתק"א דלוקח שוי' וה"ה וכ"ש לפירות ומסקנת רב אשי דבמקום פסידא שוי' כיורש, י"ל דווקא מה שהי' בתק"א אבל מה שהוא לפירות דקדומה ומפורש במתני' גם במקום פסידא כלוקח הוא ומוסבר ביותר מ"ש טעם לשבח דבפירות משום דליכא נ"מ לענין יובל לטובתו שוי' כלוקח ממש לעולם מה שאין כן לענין הגוף ולא צריך לומר משום דפירות רק תקנה קדומה היא כנלפע"ד והדברים חריפים מחלי' לשבח בעזה"י

אבל מצאתי לרא"ה כתובות נו"ן שכתב מפורש דאלמנה וכל בע"ח שקודם נשואין גובה גם מפירות של בעל דהם קדמו לו וכתב דכן משמעות סוגיא דס"פ י"נ דמבעי לי' בין בחיים ובין לאח"מ ואלמנתו נזונית משמע אפילו בחיים ומפירות אבל כל שבא אחר נשואין שעבודו קודם אינ' גובה עיין בו ויש לו לבית מאיר חבר

ונ"ל עוד ראי' ממ"ש תוס' ב"ב קל"ו ע"ב דק"פ דבעל דמתקנתא דרבנן הוא לכ"ע לאו כקה"ג דמיא וצריך הסבר למה קיל ק"פ דמתקנתא מכל ק"פ, ועוד קשה לי מש"ס גיטין דמיתבא מברייתא דמתה הא לא מתה לא וקשיא לר' יוחנן וכ' תוס' דע"כ באית לי' פירות מתקנתא דאל"ה הו"ל כקונה פירות מן פשוק, ולפמ"ש בב"ב דקנין פירות דבעל לאו כקהג"ד לכ"ע לא מקשה ר"ל לר' יוחנן מידי וצ"ע

ועד"פ אמרתי ליישב די"ל דמיתבא הוא ר"י לר"ל ע"פ תי' תוס' הנ"ל דק"פ דבעל לאו כקה"ג י"ל ברייתא דמתה איירי דיש לי' ק"פ ע"פ תק"ח ובחיי' לאו דק"פ כזה לאו כקה"ג ולביתיך דהקנתה היא לו ק"פ כזה כקה"ג ומהכא יליף ר' יוחנן בכ"מ היכא דקנה או הקנו לו, אבל ברייתא דמתה משום תקחז"ל לאו כקהג"ד ומ"מ קורא אח"מ דגם בחיים הי' לו מיהא פירות לאו כקונה פירות מן השוק הוא כמו לר"ל כמ"ש תוס' שם לר"ל, וכ"ז לר"י דק"פ כקהג"ד לא מוכח מולביתיך רק היכא דיש לבעל קנין פירות כקנין הגוף דבכ"מ כקהג"ד אבל פירות דבתק"ח דלא כקהג"ד מנ"ל, אבל לר"ל דבכ"מ ק"פ לאו כקהג"ד וכיון דגלתה תורה ולביתיך כשהקנתה לו הגם דגם קנין פירות כזה לאו כקהג"ד גזה"כ הוא לענין בכורי אשתו א"כ מה לי הקנתה לו או מתק"ח וקשה מברייתא מתה אין אבל בחיים לא וקשיא לר"ל. ועיין מהר"ם שיף שם דמפרש איפכא דר"י מותיב לר"ל, אלא שדבריו במח"כ אין נראים דמ"ש לר"י י"ל ברייתא דמתה דל"ל פירות זה א"א דהא כתב תוס' דהו"ל כקונה פירות מן השוק, ומ"ש אבל לר"ל מ"ש דיש לה או אין לה כיון דגזה"כ הוא וס"ל לר"ל מקרא דלביתיך מרבי' אפילו ל"ל פירות, וזה ודאי אינו דהא מקשה ר"ל לר"י לחד לשנא מדאצטריך לביתך וא"א דמרבין בל"ל פירות לא מקשה ר"ל לר"י וע"כ זה אין ה"א בל"ל פירות דחייבי' תורה להביא ולקרות ודברים אלו אין ראוי' לכבודו זצ"ל, אבל דברינו יתכנו שפיר נכון

ומיושב בזה הא דכתב הרמב"ם דבעל מביא בכורים ואפי' לאח"מ דכתיב ולביתך, והקשה ברכת הזבח בעירובין ומובא בפ"י שם הא קיי"ל כר"ל ולדידי' ולביתך דוקא לאח"מ ומנ"ל מחיים, ולמ"ש א"ש דס"ל לרמב"ם דליכא ה"א לפרש ולביתך לאח"מ דאין משמעות הקרא כן כמ"ש פ"י שם אלא תוס' משום קושיא הוצרך לומר כן, אבל לפי מ"ש די"ל דר"י מותיב לר"ל א"ש ועיין

מתוך דברינו מצאנו יישוב קושיתנו על תוס' ב"ב די"ל דהך תי' ס"ל דמתיב ר"י לר"ל וע"ד שכתבנו כן י"ל, אבל רחוק דתוס' כיון לכ"ז בחד תי' שם. ולכן נ"ל בשנסביר למה קנין פירות דבעל גרע מכל ק"פ דעלמא, מלתא בטעמא כיון דלפעמים בע"ח ואלמנה גובה ממנו אין זה קנין פירות כק"פ דעלמא שהוא שלו לגמרי ככל דבר שהוא של אדם אבל ק"פ דבעל במקום פסידא דאחרינא גובין ממנו לא כדידי' ממש יחשב ק"פ ולא דמי לק"פ דעלמא שאין בע"ח דאחר גובה רק בע"ח דידי' כנ"ל. והא"ש דל"ק מגיטין דאותבי' ר"ל לר"י י"ל דר"ל לא ס"ל מסקנת ש"ס ב"ב דבמקום פסידא גובי' ממנו והו"ל ככל ק"פ דעלמא ותוס' ב"ב כ' לפי ש"ס ב"ב י"ל לר"י הוצרכו לתק"א דק"פ מתק"ח שהוא חליש מק"פ דעלמא וא"ש. ומיושב לי ג"כ מה דקשה על תוס' ב"ב מסוגיא דב"ק דאמר דתנאי בשן ועין כ"ע ס"ל ק"פ לאו כקהג"ד, משמע אי בכ"מ כקהג"ד כן ק"פ דבעל והא ק"פ דבעל לאו כקהג"ד, וכן קשה מסקנת הסוגי' דפליגו בפלוגתא דתנאי במוכר עבדו לשלשים יום והא קנין פירות דבעל גרוע וצ"ע ולמ"ש י"ל עפמ"ש תוס' דר"ה ור"פ דאמרו תנינא לתק"א ממתני' ע"כ דס"ל דגם במקום פסידא דאחרינא תקנו לתק"א וש"ס מצי למימר ולטעמיך, והם עכ"פ הכי ס"ל כי כן ק"פ דבעל אלים ככל ק"פ ואזיל סוגי' שם אח"כ לר"ה ור"פ וא"ש

המורם מדברינו דתוס' ס"ל דבמקום פסידא דאחרינא גובי' גם מפירות של בעל בחיים כשיטת הרא"ה. והנה הבית מאיר הוכיח מסתימת המחבר סי' צ"ג סעיף ד' דאלמנתו נזונית אם נשאת הבת בין בחיים ואפילו לאח"מ משמע מחיים אפי' מפירות. ולפע"ד סתימת מעיקרא אין כאן מדכ' ואפילו אח"מ ואם קאי גם אפירות דגובה מחיים דאלים שעבודא ליכא אפי' אח"מ בין מפירות בין מגוף דכ"ש הוא ממה דגובה מחיים מפירות מזה נשמע דהמחבר לא איירי רק דגובה מן הקרקע ולא מפירות ולא מבעי דגובה מחיים שאין לו בגוף זכות עדיין אפי' אח"מ גובה דכיורש שוי' לגבה, ומינה דלא מגבי' פירות כלל. ולענין דינא כיון דהראנו לדעת דהרא"ה ס"ל דגובה מפירות ובררנו שכן שיטת תוס' ורמ"א סי' שפ"ח כ' דאינה גובה מן הפירות מ"מ התופס יכול לומר קים לי כרא"ה ותוס'. גם י"ל דרמ"א סי' שפ"ח דוקא אם מכרה והזיקה אחר שנשאה אינה גובה מן הפירות דכבר הוא מוחזק בפירות וקדם להו, אבל אם מכרה והזיקה קודם שנשאת וכן אלמנתו גובה מן הפירות דקודמים לו, וכ"כ הרא"ה לחלק בענין אחר, וכן רמב"ן ב"ב דכל שלאחר נשואי' גרע שהוא ס"ל אפילו מן הגוף אינו גובה, ואנן דפסקינן מן הגוף גובה כמ"ש רמ"א הנ"ל. ודוקא מן הגוף, אבל מפירות דוקא מה שנתחייבה אחר נשואין אבל מקודם נשואין גובה מן הפירות וכן אלמנה שבסי' צ"ג כן נ"ל ועדיין לדינא צ"ע

יט. ב"ש סימן צ"א מביא דמהרי"ק ס"ל דמנכסי צאן ברזל אפילו במקום פסידא לוקח שוי', ובעל נתיבות חולק עליו וראי' דמהרי"ק מדאמר אביי אם אמרו בנכסי מלוג יאמרו בנכסי צאן ברזל אלמא דנכסי צאן ברזל תקנה קדומה היא ולא בכלל תקנת אושא ול"א ר"א במקום פסידא דאחרינא שוי' כיורש רק בנ"מ דהוא מתק"א. ובבית מאיר כתב דבעל נתיבות ס"ל הגם דתקנה קדומה היא בנכסי צאן ברזל מ"מ במקום פסידא לא שוי' כלוקח. ולפע"ד נראה לדחות ראי' מהרי"ק דקדימה היא עד"פ. בשניישב דקדוק עצום על הש"מ שישבנו פעמים למה