כתב סופר חושן משפט ו

עוברת על דת משה. ולשיטת הר"ר אלחנן שבתוס' שם דליכא ל"ע בדרבנן צ"ל דלא גרע כאן בכתמים דרבנן או דדם ג"כ קרי ליה כתמים ולפמ"ש הראב"ד דלא מוקי במודית דלא נאמנת לשווי' נפשה רשיעה ולפי הגירסא טיהר לי הכתם הא מוכח דגם בדרבנן א"א מע"ר, ולמ"ש ליכא ראי' דלא עוברת מדאורייתא ומשווי' נפשה רשיעה באיסור דאורייתא והבן

ויש לעיין ביבמות קט"ז ע"א דמוקי באומרת גרשתני בפני פלוני ופלוני ושיילי ואשתכח שקרא לפי שיטת רמב"ן דראשון נאמן לא הי' צ"ל שאמרה בפני פלוני ופלוני אלא שהזכירה אחד מן עידי גירושין והוא מכחישה, ואפילו לפמ"ש הח"מ כשאמרה פלוני תיקן לי לא נאמן הראשון דמעידה שידעה דכרי מתוקן זה דווקא בתיקנו הכרי דל"צ העידים אבל בגט דצריכה לעידים הוי כפלוני חכם טיהר לי וכבר כתבנו דרמב"ן ע"כ ס"ל ה"ה בפלוני תיקן לי בוודאי קשה וי"ל התם דאיכא חזקה א"א מעיזה מסייע' היא נאמנת וצ"ע לדינא

ובתשובה א' נכנסתי לבית הספק להחולקים על רמב"ן וס"ל דבעי ב' מכחישים כשאומרת פלוני ופלוני היו כשתקנתי הכרי או בפניהם תיקן לי פלוני הכרי ומכחישים אותה אין נאמנים להכחישה ועיין שבועות מ"א ע"ב פרעתיך בפני פלוני ופלוני ואמרו להד"ם מסקינן כ"מ דלא רמיא עלי' לאו אדעתי' ופירש"י לאו אדעתי' דלוה וטעה. ורמב"ם הלכות טוען מפרש לאו אדעתי' דעדים כיון דלא אזמני' לעדים לא רמיא עליהו דעדים לזכור ופשוט דבין לרש"י ובין לרמב"ם הה"נ בין לרש"י היא לאו אדעתי' ובין לרמב"ם כל דלא אזמני' לאו אדעתי' אלא לפי יש מחלקים בין סוגיא דשבועות ובין סוגיא דב"ב ע"ב בשבועות אמר ולא פרעתיך בלשון בתמיה אמרינן דלא רמיא עלי' אבל כשאמר בוודאי פרעתי לך בפני פלוני ופלוני ומכחישים אינו נאמן ועיין הה"מ וכ"מ שם ובטוש"ע ח"מ סימן ע'. והה"נ כשאומרת בוודאי בפני פלוני ופלוני תקנתי אינה נאמנת, או יש לחלק דווקא בממון שאפשר בתועלת העידים לפטור משבועה ל"א לא רמיא כשאמר בוודאי הי' בפ"ע אבל כאן ליכא תועלת בעידים כלל בשעת מעשה לא רמיא עלה כלל, ומש"ס יבמות קט"ז ע"ב אין ראיה דשם צריכים לעידי גירושין רמיא עלה ומועיל הכחשתה, וממה שמתרץ בש"ס כתובות פלוני תיקן לי ואזיל שיילי ול"א בדרך קצרה בפני פלוני ופלוני תקנתי אין ראיה דנאמנת די"ל דמשום דבמשמשתו נדה א"א רק פלוני חכם טיהר נקיט גם במאכילתו פלוני תיקן ושם בארה לדינא (ועיין כ"ס אהע"ז סי' מ') והנה נתארכו לנו הדברים בענין זה ככותבת הגסה לכן פה תהי' שביתת קולמסי כעת וכעת יאמר ליעקב עקב תשמעון ושמר ד' אלהיך וכו' הכ"ד רבך חפץ בהצלחתך אוה"נ הק' אברהם שמואל בנימין סופר בה"ג מהרמ"ס זצ"ל. תשובה ה' שיל"ת פ"ב כאור בוקר ליום ו' עש"ק י'"ג טבת תרכ"ה לפ'"ק. שלום וישע רב, יבוא ויקרב, לתלמידי חביבי הרב המאוה"ג חרוץ בעל פיפיות, תל תלפיות כס"ת מו"ה יעקב קאפל נ"י אבדק"ק לאשאנץ יע"א

גי"ה קבלתי ואותיותיו שאלוני ע"ד שכ"מ שחילק נכסיו בפני עידים וכתבו וחתמו העידים ושוב נמצא א' מן החתומים אחד ממקבלי מתנה וחלק מתנתו כתוב בשטר. ונראה לפר"מ דבטלה עדות כולו דדומה להא דש"ע ח"מ סימן נ"א סעיף ו' בכותב כל נכסיו לשני ב"א וקרובים העדים לא' ממקבלי מתנה ורחוקים מהשני דהשטר פסול משום שהוא עדות אחת. והה"נ בנדון זה. ולפע'"ד אחר העיון נראה דנדון שלו תליא בשיטות ידעות ראשונים בדין האמור בש"ע הנ"ל. הנה מקור דין זה דבכה"ג עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה יוצא מירושלמי ריש גיטין ופסקו הרי'"ף פ""ק דמכות, ועיין רא""ש שם שיטת הראב"ד הא דלא פלגינן דיבורא כמו בש"ס סנהדרין בפלוני רבעני וכו' ולא אמרינן התם עדות שבטלה מקצתה וכו' שאני התם שהוא בע'"ד כהא דאמרינן במקיימי הדבר הכתוב מדבר ולכן אינו פוסל בעדות כלו דהוא בע'"ד ולא תורת עד עליו, משא"כ כשהוא פסול מחמת קורבא ותורת עד עליו אלא שפסלו התורה אמרינן עדות שבטלה מקצתו בטלו כולו, וכן האי דעילאי וטוביה במכות ומביא הרא""ש ראיה מסוגיא דסנהדרין בפלוני בא על אשתי דס"ד דאשתו לא כגופו דמי' ובטלה כולו וכן הא באמת בפלוני רבע שורי דלאו כגופו הוא ובטלה כולו, וכ""כ בחי' ר""ן בסנהדרין וכן הא דפ"ק דגיטין בכותב כל נכסיו לעבדו דאמרינן פלגינן דיבורא משום דשם מעיד בדבר הנוגע לעצמו ובע'"ד הוא כיון שמעיד שכתב כל נכסיו לו. והא דסנהדרין דפלוני רבע שורי לחובתו מעיד ואינו פסול רק מחמת קורבא דגם לחובתו אינו נאמן אין לו לגבי ממון שלא לחובתו רק דין עד קרוב ואמרינן בטלה כולה עיי"ש היטיב

ולפ"ז הך דש"ע סימן נ"א דווקא באחד מחתומים קרוב למקבלי מתנה, אבל בנדון שלנו דאחד מהם בעל דבר כי הוא ממקבלי מתנה ונגד המגיע לו בעל דבר הוא ולא אמרינן כהאי גוונא כיון שבטלה מקצתו לגבי דידי' בטלה כולו דלגבי דידיה בעל דבר הוא כמ"ש חידושי ר"ן כן הי' נראה לי לפום רהיטא

אלא שמצאתי ראיתי במרדכי פ"ק דגיטין שכתב כי האי מעשה של נדון שלפנינו ממש ופסל רבינו יואל השטר משום הא דירושלמי בכותב נכסיו לב' בני אדם ועידים קרובים לאחד מהם דפליגי ר'"י ור'"ל וקיי"ל כר'"י הרי דמדמה נדון זה לדינא של ירושלמי ולא לחלק יצא בין פסול דקרוב ובין פסול דבע"ד. אלא דצ"ע הלא החילוק רב ומוכח הוא מהא דגיטין כמ"ש חידושי הר"ן. ונ"ל דרבינו יואל לשיטתו פסק שפיר ומדמה מלתא דידי' למלתא דירושלמי, דהא מתרץ סוגיא דגיטין דרבא פליג על הירושלמי דס'"ל דטעמא דר"י משום דאתי לאחלופי בשאר שטרות דקרוב כשר וזה לא שייך בגט ושחרור כיון שאומר בפ"נ לא אתי לאחלופי וס""ל דגם בבעל דבר שייך האי טעמא גזירה דאתי לאחלופי, ולכן פסול השטר בנדון שלו. וצ'"ל הא דלא מתרץ הא דרבא בקאי בעבד עצמו שהביא גיטו דהוא בעל דבר ואצ"ל דחולק רבא על הירושלמי בטעמא דר'"י אלא דירושלמי קאי בשליח שמביא שטר שחרור, ורבא קאי במביא בעצמו, דלא נראה ליה למרדכי לומר דרבא דווקא במביא בעצמו איירי דלא כחידושי הר"ן דלפי דבריו צ""ל דרבא דווקא במביא בעצמו וקאי על הברייתא שם בעבד שהביא בעצמו וכתב בו את נכסיו קנוים לך ועלה קאי האיבעיא ופלוגתא דאביי ורבא ורבינו יואל לא ניחא ליה בזה דמשמע לי' דרבא בכ"מ הכי ס'"ל לכן הוצרך לומר דרבא חולק על הירושלמי בטעמא דר"י ועיין

והוא הדבר אשר דברנו בתחלת דברינו כי נדון שלנו אם דומה לדינו של ש"ע תליא בשיטות ראשונים לפי שיטת הראב""ד ודעמיה דיצאו לחלק בין בעל דבר לקרוב בנדון שלנו שהוא בעל דבר לא אמרינן דבטלה כולה, משא"כ לשיטת רבינו יואל דמדמה להו לפי שיטתו להדדי דזיל בתר טעמא משום אחלופי וזה שייך גם בבע""ד כנ""ל

והנה לדינא נראה לכאורה דלא נקטי' כשיטת רבינו יואל דר'""ן בשם רמב"ן בגיטין וכן הרשב'"א מיישבים שיטת הרי'"ף דפסק בריש מכות כירושלמי דעדות שבטלה מקצתו בטלה כולו ופסק כרבא בשחרור דשאני בשחרור דאין עדותו רק גילוי מלתא בעלמא ומדרבנן לכן לא אמרינן דבטלה כולו משא"כ בעידים החתומים על השטר מתנה בעדות גמור אמרינן בטלה מקצתו בטלה כולו והא דמדמה ירושלמי שחרור לשטר ומביא פלוגתא דר"י ור""ל בנמצא אחד קרוב וכו' האיבעי בשחרור הכי קאמר לר"ל בוודאי ל""א דבטלה כולו ולר"י אפשר דבטלה כולו, ולתי' רמב"ן ונראה שהסכים עמו הר"ן ורשב"א דלא ס"ל משום אחלופי אלא מעיקר הדין בטלה כולו דווקא בעדות קרוב, אבל בעדות בעל דבר לא אמרינן בטלה כולה. ורבינו יואל יחידאי הוא, וכיון דרמב'"ן רשב'"א ור'"ן וראב""ד שברא""ש מכות דלא כוותיה בוודאי נקטינן להלכה כוותי' דרבים נינהו ודעת ושיטת רבינו יואל בטל במיעוטו

והנה באמת תירוץ רמב"ן דוחק להעמיס בכוונת ירושלמי דבדרך אפשר קאמר לר"י אפשר בשחרור גם כן בטלה כולה. ולמעיין בירושלמי יראה כמה גדול הדוחק, אבל מצאתי ראיתי בחידושי רמב"ן גיטין מפרש דבריו ביותר באומרו כי בירושלמי פליגו אמוראי חד אמר יאות אמר ר"א דמפרש טעמא דר"י משום עדות שבטלה מקצתו, ודמהו להא דמתני' מכות נמצא אחד מהם קרוב או פסול וחד אמר לא יאות אמר ר"א שאני התם דהוא עדות בחד גברא משא"כ כאן בב' גברי. ולפי הפשוט מאן דאמר לא יאות אמר ר"א אלא כר"ל דלא בטלה כולו. ורמב"ן כתב דשניהם כר"י ס"ל ומאן דאמר לא יאות אמר ר"א היינו דלא זהו טעמא דר"י אלא משום דלא פלגינן דיבורא ולא משום עדות שבטלה מקצתו. ולמ"ד יאות אמר ר"א בטעמא דר"י משום עדות שבטלה מקצתה אין למדין ממנו לשחרור דאינו רק גילוי מלתא לקיים השחרור. ולמ"ד לא יאות אמר ר"א אלא טעמא דר"י דס"ל דלא פלגינן דבורא הה"נ בשחרור לא פלגינן דבורא. וירושלמי מדמה שחרור להא דר"י למ"ד לא יאות אמר ר"א ורבא ס"ל כמ"ד יאות אמר ר"א וס"ל לר"י פלגינן דבורא,