כתב סופר חושן משפט ה

מע"י אצבעותיו הגיעו לידי פה ואני עוסק ובא להשיב נפשי ורבו עלי הטרדות מכל צד וכמעט א"א להגיע לתכלית הנרצה פה ה' יחזקני למען שמו. והנני שש בבישור טוב שבשרתני כי יושב אתה בבית חמיך הה"ג נ"י בהשקט ושלוה עה"ת והעבודה מתבשם מתורתו סמוך לת"ח כמותו ירב"י ברכה ברכת התורה, חזק ואמץ לדבר אמת זו אמיתה של תורה אמת קנה וה' אתך מה טובו אוהליך יעקב, משכנותיך לשכן טוב כחמיך הגנ"י אשריך

ושלא להשיב פניך ריקם הצצתי מעט בדברי תורתיך כתוב לאמר בישוב על הרמב"ן שבמס' שבועות פ' שבועת העדות ובכתובות פ' המדיר דעד מפי עד הראשון נאמן ומביא ראיה מפלוני חכם טיהר לי את הכתם ורבים מקשים למה מביא מן המאוחר שבמתני' ובגמרא ולא מביא מן האכילתו שאינו מעושר דמוקדם ויצאת ליישב קושיא זו על דרכים שונים דבר שכלי דברת, ועיין בספר תפארת ישראל ואינו לפני פה ובל"ס עוד בזכרונך כי גם אני הכינותי ישוב לקושיא זו כשלמדנו ענין זה הלא שמעת ואפשר ידעת. ואני אציע פה מה שנ"ל לפום רהיטא בעיון מעט כשעה חדא ע"פ תשובת רמ"א סימן ס"ו שהעלה מסברא דנפשי' דווקא דשל בעלה אז הראשון נאמן אבל בכרי של עצמה היא נאמנת דנאמן אדם על שלו. וכן פלוני תיקן לי את הכרי שבש"ס צריך לומר דשל בעלה הוא. ואני הבאתי ראיה דע"כ בהכי איירי דשל אשה לא שכיח שיהי' לה תחת בעלה, דקשה לי בקושי' ש"ס אי דלא ידע מנא ידע דלמא שהי' מעושר וידע ואכל ואחר אכלו שאלה על הפרשתה והאכילתו למפרע שאינו מעושר והכשילתו ואפי' למ"ד אכלה כולו אין נשאלים עלי' י"ל שיש עדיין מן הכרי, ומכח קושיא זו הבאתי ראי' זה רבות בשנים למש"כ אבא מאוה"ג זצ"ל בח'"ס ליו"ד סי' ש"כ אם שליח יוכל לשאול אחר שהפריש, ומ"ש שם דבעלים יכולים לשאול הבאתי ראי' ממתני' דכיצד מפרישין חלה בטומאה בש"ס משום הואיל וא"ב מתשיל יפריש ע"י שליח וכי אין לו א' מבני ביתו וסתמא אשה מפרשת חלה וא"א ליתשל ש"מ דמהני שאלת המשלח, ומכאן מוכח דשליח לא יוכל לשאול בלא דעת בעלים עכ"פ. וכעת נ"ל דמוכח דלא רצה לומר בגווני דלא שכיח דאל"כ יתרץ מתניתין בכרי שלה והאכילתו ואח"כ שאלה על הפרשה ש"מ דלא ניחא למוקמי באורחא רחיקא וכה"ג כ' הר"ן להכי לא מתרץ כשמודית שהכשילתו דלא שכיח, ולזה שפיר מתרץ באמרה פלוני כהן תקן לי הכרי וכשאינו שלה. וא"ש ביותר דמתני' בכל גווני ממ"נ בכרי שלה איכא אופן דשאלה אח"כ ובשלו אמרי' בשאומרת פלוני תיקן לי דהראשון נאמן וא"ש

אלא דקשה על הרמ"א מפלוני טיהר לי למה החכ' נאמן הלא מעידה על שלה על גופה שהוא טהור וכן הקשה בחוות דעת ועיין מה שהעלה ונכנס לחלק בשיטת הרמ"א בין פלוני תיקן לי מעידה על הכרי אלא שתולי' בפלוני שעשה שליחותה משא"כ פלוני חכם טיהר לי שמעידה על גופו של חכם שראה וטיהר והוא מכחיש ודבריו נכונים. וכה"ג כ' הח"מ סימן קט"ו לחלק בין פלוני אמר שתיקן ובין פלוני תיקן לי דכ' הרא"ש דאין הראשון נאמן כיון שאמרה פלוני תיקן וא"צ לו כי מעידה שבפני' תיקן הו"ל כאלו מעידה שכרי זה מתוקן ול"צ עוד לזה שאמרה שהוא תיקנו משא"כ פלוני אמר שתיקן דומה לפלוני טיהר לי וסברת הח"מ נכונה. ומה שכ' תלמידי דמקשים עליו לא ידעתי שום קושיא כוונתו רצויה ופשוטה כמ"ש. אלא דדבריו צ"ע כיון דבפלוני תיקן לי עכצ"ל ואשתכח שקרא בעידים כמ"ש הרא"ש ממילא גם בפלוני חכם טיהר לי יש לפרש ושאלה ע"פ עידים הגם דדוחק הוא לפרש ואזיל שיילי תרי כמ"ש רמב"ן כיון דע"כ לנו לפרש כן ברישא כן תתפרש בפלוני חכם טיהר וצ"ע. ועיין ר"ן כתובות שכ' וז"ל ומדברי הרמב"ן נראה שכהן וחכם נאמן ומביא דברי רמב"ן בשבועות דמביא ראיה מפלוני חכם וכו' וצ"ע מ"ש מדברי רמב"ן נראה דכהן וחכם נאמן הלא מפורש כ"כ והול"ל אבל רמב"ן כ'. ונ"ל דמכח ראית רמב"ן מפלוני חכם לא מוכח דס"ל לרמב"ן רק בחכם טיהר דתליא הכל בחכם משא"כ בפלוני כהן תיקן לי אפשר דכה"ג לא ס"ל לרמב"ן כחילוקו של הח"מ. אלא דאי ס"ל לרמב"ן בפלוני כהן דאזיל שיילי' היינו תרתי וכיון שע"כ צריך לדחוק אזלה לי' ראית רמב"ן מפלוני חכם מזה נראה דרמב"ן ס"ל גם הכהן נאמן וזה שכ' הר"ן ומדברי רמב"ן נראה דכהן וחכם נאמן היינו דגם הכהן נאמן וזה אינו מפורש ברמב"ן רק דנראה כן, אבל אינו מפורש דחכם שאני, וכן בשבועות כשאמרה מפי עד שמת והיא לא ידעה מאומה וא"ש

היוצא לנו מזה דמהא דפלוני חכם טיהר לי מוכח יותר ממה דמוכח מפלוני כהן דבפלוני כהן אינה מעידה על עצמה משא"כ בפלוני חכם טיהר לי מוכח יותר אפילו מעידה בגופה הראשון או דלא כרמ"א או כרמ"א דנאמן בש"ע דווקא כשאמרה פלוני תיקן לי הגם שהראשון גם בכה"ג נאמן דווקא בשל אחרים אבל בפלוני חכם טיהר לי אפילו דשל עצמה היא כיון שכולו ע"פ של חכם ועל גופו הוא החכם נאמן, והא"ש דמביא רמב"ן ראיה מפלוני חכם טיהר לי וסיים וה"ה בכל עד מפי עד הראשון נאמן כוונתו אפילו מעיד בשלו בדומה לפלוני חכם ולשיטת רמ"א דווקא בעדות כמו פלוני חכם שהכל תלוי בו הוי עד מפי עד ממש ומכווין בלשון רמב"ן ה"ה בכל עד מפי עד והבן

וי"ל בזה לפום רהיטא אריכת הש"ס אי דלא ידע וכו' הא כתיב וספרה לה ובזכרוני שהקשה הש"מ פשיטא שנאמן ע"א עיי"ש שנדחק. ולמ"ש י"ל דאפשר לתרץ כמו ברישא שאמרה שטבלה בפני פלונית או פלונית טבלה אותה ואשתכח שקרא והראשון נאמן ממש כדמשני פלוני כהן טיהר לי שמעידה שהכרי טהור אלא שתולים בכהן כן בזה. אלא בנדה כה"ג היא נאמנת דמעיד על עצמה כשיטת רמ"א לכן מביא מוספרה לה לעצמה על עצמה נאמנת ואפילו אתחזק. והוצרך לתרץ בגווני אחריתא שאומרת פלוני חכם טיהר לי כה"ג גרע דאינה מעידה רק על גוף החכם שטיהר וא"ש ומזה ראיה לשיטתו של רמ"א כנ"ל

עוד חידש לנו תשובת הרמ"א שם דווקא בכרי דאתחזק איסור טבל הראשון נאמן אבל בלא אתחזק לא והקשה בחו"ד הא בפלוני חכם משמע אפילו לא אתחזק וכ' כחילוק הנ"ל בין אמרה פלוני תיקן לי ובין אמרה פלוני חכם טיהר לי ועפ"ז מיושב ג"כ דמביא רמב"ן ראיה מפלוני חכם טיהר לי דאפילו לא אתחזק הראשון נאמן ולרמ"א דווקא כה"ג דפלוני טיהר לי, ומעלת תלמידי שי' כיון לחלוקיו של רמ"א בין אתחזק ללא אתחזק מנפשי' וישבת עפ"ז ראית רמב"ן דווקא מפלוני טיהר לי והוספת עוד דרצה לדמות מלתא דשבועות בעדות מיתה דלא אתחזק כ"כ דאתרע ע"י דייקא ויפה כוונת וברוך טעמך לשבח

עוד חידש רמ"א בתשובה באיסור דרבנן אין הראשון נאמן וקשה עליו מפלוני חכם טיהר לי הכתם והב"ש סימן קט"ו הרגיש בזה וכ' דווקא בחמאה דאיסור קל מקיל הרמ"א. ולפי דמתרץ החו"ד מ"ש הרמ"א לענין אתחזק ולענין שלו דבפלוני חכם טהר לי גרע י"ל הה"נ לענין דרבנן ועפ"ז נ"ל ראיה לדינו של רמ"א דבדרבנן אין הראשון נאמן והיינו כמו בפלוני כהן תיקן לי אף בחכם טיהר לי הכתם נאמן הראשון והוא דמתרץ בפלוני חכם טיהר לי הכתם למה נקיט בכה"ג בכתמים דרבנן ולא טיהר לי הדם ואי רצה להשמיענו דאפילו בדרבנן הראשון נאמן היה יכול לומר כן בפלוני כהן עישר לי במעשר דרבנן, ולשיטת רמ"א ע"פ מה שכתבנו א"ש בפלוני כהן תיקן לי דווקא במעשר דאורייתא הראשון נאמן ולא בדרבנן אבל בפלוני חכם טיהר אפילו בדרבנן הראשון נאמן וקמ"ל ש"ס בזה דווקא רבותא זו כנ"ל

ומיושב בזה מה דצ"ע במתניתין דקתני האכילתו שאינו מעושר והדר משמשתו נדה. ולפמ"ש הה"מ מכ"ש שאר איסורים דמעשר אפשר שיפריש בעצמו ומ"מ תצא בלא כתובה כ"ש שאר איסורים א"כ הוי משמשתו נדה זו ואצ"ל זו מהאכילתו שאינו מעושר דאפשר בלעדה ואפ""ה תצא כ"ש במשמשתו דא"א בלעדה. ותלמידי הקשה דהוי זו ואצ"ל זו דנדה כרת ומעשר לאו אין זה דקדוק כ"כ מה לי לאו או כרת לענין זה סוף כל סוף עוברת על דת. אבל לפמ"ש הוא דקדוק עצום. וא"ש דהאכילתו שאינו מעושר לפי מסקנת ש"ס באומרת פלוני כהן תיקן לי איירי דווקא במעשר דאורייתא דראשון נאמן, וקמ"ל סיפא במשמשתו נדה אפילו בכתמים דרבנן הראשון נאמן וא"ש טפי הא דמוקי בטיהר לי הכתם כדי דלא תיקשי הוי זו ואצ"ל זו, הגם דבהאכילתו ג"כ איכא אופן דאומרת פלוני כהן אמר שתיקן ואפילו בדרבנן נקט ש"ס פלוני כהן תיקן לי ודווקא במעשר דאורייתא לאשמועינן אפילו בכה"ג הראשון נאמן לאפוקי ממ"ש הח"מ בשיטת הרא"ש כה"ג אין הראשון נאמן וקצרתי לאפס הפנאי במקום שיש להאריך עוד

ודע כי יש לי מקום עיון אי מתניתין בכתמים דרבנן הא מתניתין קתני עוברת על דת משה, וכן קשה על הה"מ שכ' דמתניתין גם במעשר דרבנן. ואתיא לי שפיר עפמ"ש במק"א דמכשיל חבירו באיסור דרבנן עובר בלאו דל"ע מדאורייתא דלא גרע מנותן לו עצה שאינה הגונה ועיין תוס' ע"ז ספ"ק דבדרבנן איכא ג"כ ל"ע. נ"ל דדאורייתא הוא וא"ש לשנא דמתני'