כתב סופר חושן משפט נו

תשובה כז שיל"ת פ"ב כאור בוקר ליום ה' י"ב כסליו תר"י לפ"ק לדזיו לי' שלום, נופך ספיר ויהלום ה"ה כבוד ידידי גיסי הרב המאוה"ג חריף ובקי בעל פיפיות יפ"ת כש"ת מו"ה יעקב יוקל נ"י בשבת תחכמוני בק"ק גארליטץ יע"א

לשמחת לבי הי' לי מכתבו הנעים כאשר בא לידי בראותי מתוכו כי עמכם החיים והשלום כן יתן ה' סלה גם מאתנו אוכל להודיע כזאת ב"ה והנה ידידי גיסי נ"י עשה לי מטעמים באמרי פיו ח"ת בסוגיא דהיזק שאינו ניכר טעמתי בהם טעם לשבח ראוי להעלותם על שולחן מלכי רבנן הגם דאית להו פרכא, יהי כן ה' אלהיו עמו לישב שקט ושאנן על התורה להעמיק בה כאשר אותה נפשו היפה וה' רצון יראיו יעשה יגבי' קרנו ויגדל תפארתו בקרוב

והנה היום באתי אל העיון והיום יצאתי בעטי עט סופר מהיר להשיב מפני הכבוד בקוצר אומר לא יכולתי להתמהמה יותר כי עול הישיבה עלי שעורי דאורייתא והקיצור יספיק כעת הזאת עד עת הפנאי אי"ה. הנה מע"כ גיסי נ"י יצא ליישב פי' המשניות בסוגיא הנ"ל דכתב דאי מתני' במנסך ממש ע"כ שלא ידע שחייב מיתה דאל"ה קלבד"מ, ותמוהים דבריו דהא ש"ס מתרץ משעת הגבהה קני', וגם הלא פסקינן דחייבי מיתות שוגגים פטורים. ורצה כבודו ליישב עפמ"ש מהר"מ שיף דטעמא דשמואל לפמ"ש דס"ל הגבהה צורך ניסוך הוא היינו דס"ל אין אדם אוסר רק בהגבה' כשיטת רש"י חולין סוגיא דרבוצה וכי כן הגבה' צורך ניסוך וי"ל דס"ל להרמב"ם דטעמא דרב דלית לי' הגבהה צורך ניסוך די"ל דהא דאמרינן לצעורי דווקא כשפטור לשלם אבל כשחייב לשלם לא אמרינן לצעורי דלא יפסיד לנפשי' ולכן כשיודע שחייב מיתה ופטור מלשלם דקלבד"מ א"כ שייך לצעורי וצריך הגבה' שלא נאמר לצעורי וכי כן פטור באמת משום קלבד"מ וע"כ דלא ידע שחייב מיתה וסבור שחייב לשלם ולא שייך לצעורי וכי כן מדין מחייבים אותו דמשעת הגבה' קני' דלאו צורך ניסוך הוא אלו דבריו

והנה מלבד שדברי מהרמשי"ף ז"ל אינם ראויים לכבודו במח"כ דלא שייך ע"ז הגבה' צורך ניסוך כדי שיהי' יוכל לאסור דאטו ניסוך באיסור יין תליא גם כשלא אסר היין מ"מ חייב מיתה כעובד להר וכדומה דחייב אפילו שהנעבד לא נאסר כמבואר, וצורך ניסוך לא שייך רק כשצריך לגוף המעשה מנסך אבל כשיוכל לעבוד ולנסך בלא"ה בשביל שא"א של חבירו לאו צורך מיקרי וזה פשוט ומובן. אבל גם אם נניח כדבריו הנ"ל מ"מ לא שייכי' אלא למ"ד א"א אוסר דלא יוכל לאסור דלאו דילי' הוא, ולשיטת רש"י לפי הבנת תוס' סוגיא דרבוצה דרש"י ס"ל דבהגבה' קניא דיוכל לאסור אז דברי מהרמשי"ף אמורים אבל לפי המסקנא דלצעורי קמכווין א"כ פשיטא דלא מהני מה דקניא בהגבה' ועל זה לא אמרה רש"י מעולם כמובן וממילא נפלו דברי מהרמשי"ף וכשל עוזר ונפל עזור דברי ידידי נ"י

ומ"ש משם האחרונים דהיכי דחייב לשלם לא שייך לצעורי לא ראיתי מי שכתב כן, ולא ראינו אינו ראי' ואין דרכי באחרונים ונאמן עלי ידידי גיסי נ"י, אבל לא אבין איך מצאו ידיהם בסוגיא דרבוצה דמקשה ממנסך ומשנים אוחזים דנאמר לצעורא הא מחויב לשלם, וגם כל עיקר הפלוגתא דאמוראי בלצעורי קאי במזיד דבשוגג היינו שלא ידע דשל חבירו הוא או דסבר שלא יאסר כמ"ש רש"י בחולין שם לא שייך לצעורי רק במזיד וחייב לשלם, והעיקר בזה דצ"ל כמ"ש התב"ש דאין דרך לעבוד בשל אחרים וע"כ דרוצה לצער חבירו ועשה מעשה זה בשל חבירו ושוב אמרינן דגם כשעשה לא התכווין כלל לעבודה רק לצער או דמוקמי' על חזקת כשרות ולא יעבוד ע"ז ולכן אפילו כשמפסיד לעצמו אמרי' לצעורי כיון דע"כ מעיקרא להכי אתכווין דלא יעבוד בשל אחרים, או דמוקמי' אחזקת כשרות ואלימא דנימא עי"ז דמפסיד לעצמו כן ועיין פלתי דמסופק אי יאומן במגו ועכ"פ מוכח מש"ס דאפילו דמפסיד לנפשי' אמרינן לצעורי דאל"ה אין מקום לשקלא וטרי דש"ס חולין יהי' מאיזה טעם שיהי' ולכן לא אבין דברי האחרונים הנ"ל ואולי כבודו קיצר דבריהם

ולחומר הקושי' על פירוש המשניות י"ל דצ"ל איך מתרץ דמדאגבי' קניא וחייב בתשלומין עדיין קשה לפי שאמר ר"י דהתקנה היתה שלא יהי' כ"א הולך א"כ עדיין מה פעלו במנסך כל אחד ילך וינסך בלא הגבה' והא רב ס"ל ע"כ דלאו צורך ניסוך הוא ובוודאי יעשה כן כל אחד ויפטור מלשלם ולכן ס"ל להרמב"ם דפעלו במי שלא ידע שחייב מיתה ולדעתו יתחייב לשלם וע"י שחייבוהו לשלם לא ינסך ומ"מ צריך לש"ס דמדאגבה' חייב דאל"כ מדינא עכ"פ יפטור דבאמת חייבי מיתות שוגגים פטורים ולכן צ"ל דמדאגבה' קניא כן י"ל. אלא דאפשר באופן שיודע שחייב מיתה רק שאינו יודע שחייב מיתה פטורים מלשלם ולא צריך הרמב"ם דווקא שאינו יודע שחייב מיתה וגם דוחק לומר שחכמים פעלו למי שאינו יודע חיוב מיתה או דין דקלבד"מ ומ"מ לחומר הענין י"ל כן

ואציג פה מה שאמרתי בקושיא זאת דצל"ע מה פעלו עדיין כל אחד ינסך ולא יגביה, הנה צ"ל מאי דקאמר ש"ס מ"ד מנסך מ"ט לא אמר מערב למה יאמר כן מה שלשון מתני' לא נראה כן דמנסך משמע מנסך ממש ואיך מחדש מזה פלוגתא בקנסא מקנסא ילפינן דרב ס"ל ילפינן י"ל דלא ילפינן רק דדחיק לי' מערב. וי"ל דש"ס הוכיח לי' בלא"ה דרב ס"ל דילפינן מקנסא, הנה תוס' נבוך במאי פליגו רב ושמואל בהא דהגבה' ונ"ל בקו' הנ"ל דגם אם משעת הגבה' חייב עדיין למה יתקנו תקנה על מנסך כל אחד ינסך בלא הגבה'. ונ"ל יסוד הענין דלמ"ד קנסא מקנסא ילפינן היינו שראו כי אין קיום לאנשי משחית שהזיקו היזק שאינו ניכר על הכלל כולו יצא ולא פרטו דבר דיהי' דין היזק שאינו ניכר כניכר וחייב לשלם ואם אמרו במטמא נדע בכל שאין ניכר וא"כ גם אם באיזה דבר לא הועילו כי עדיין ילך כל אחד וינסך בלא הגבהה מ"מ לא הוציאו דבר זה מן הכלל ויהי' חוטא נשכר כיון שע"פ רוב הענינים הועילו ישבו לתקן וכל היזק שא"נ שיבוא חייב לשלם, אבל למ"ד לא ילפינן קנסא מקנסא ותקנו על כ"א בפ"ע, קשה שפיר איך ישבו לתקן על מנסך כיון שבמנסך לא פעלו כלום דכ"א עדיין ינסך בלא הגבה'. ומעתה א"ש דרב ס"ל קנסא מקנסא ילפינן והכל הי' חד תקנה שפיר י"ל דמהגבה' קניא ומדין חייב בניכר שוב הי' בכלל התקנה כללי' שתקנו משא"כ שמואל ס"ל לא ילפינן והי' קשה לו שפיר דלמה יתקנו במנסך כיון דקלבד"מ וכל אחד ינסך בלא הגבהה וא"ש. ולפי"ז א"ש דמוכח ע"כ דרב ס"ל מקנסא ילפינן לכן אמר ש"ס בפשיטות דלא אמר מערב משום דהיינו מדמע כי בלא"ה צ"ל דס"ל מקנסא ילפינן שוב א"א למימר מערב ול"צ לומר מדיוק לשון מתני' וא"ש

והא דעשה ש"ס צריכותא לרב לפמ"ש הכל הי' בחד תקנה ולא שייך צריכותא לכאורה זה ל"ק דמ"מ רבותא איכא וכיון דחזינן דגם בלא שכיח חייבו אמרינן טעמם שהי' הכל בכלל ראשית התקנה, ובזה יובן דקאמר במנסך דקלבד"מ קמ"ל כדר"י וצ"ל מאי שייכית דקלבד"מ להיזק שאינו ניכר הלא זה שייך גם בניכר דין דר"י דמדאגבה קנה כמבואר בכתובות ולהנ"ל א"ש דגם מדאגבה קנה ה"א דלא יתחייב באינו ניכר כקושיתי קמ"ל דהכל חד תקנה הי' וכהנ"ל וא"ש

ול"ק מלקמן דמקשה על ר"י דלמה לא קניס במנסך בשוגג לפמ"ש עיקר מנסך לא הי' רק בכלל מטמא ומדמע א"כ כיון שבשוגג לא קנסו באלו שוב על מנסך לחוד לא תקנו א"ש במ"ש הרשב"א דבתרומה דאורייתא קנסו לר"י ע"ש א"כ א"ש כמובן ובפלפול הארכתי בישוב קו' פ"י שם

ובדברים האלו אמרתי ליישב הרי"ף בב"ק דתמה עליו הש"ך ומל"מ דהא רב ס"ל ע"כ קנסא מקנסא ילפינן כדקאמר ש"ס כאן, הנה מצינו שקנסו חכמינו ז"ל עוברי עבירה על המעשה שעשה לא שלא יעשו אחרים כמותם רק בשביל מה שעשו עשו שלא כהוגן לפיכך קנסו וענשו אותו וצ"ל למה אמר ר"י כאן שלא יהי' כל אחד הולך ולא אמר שקנסו המשחית בשביל המעשה שעשה וראוי לענשו והרי מבואר לקמן בברייתא דהעושה מלאכה בפ"ח דחייב בדיני שמים וא"כ ראוי לענשו אלא דר"י הוכיח מדקתני בברייתא מפני תיקון העולם וזה לא שייך רק אם הקנס כדי שלא יהי' כל אחד הולך אבל אי הקנס על מעשיו הרעים לא שייך תיקון העולם כמובן. אלא דלפי דמתרץ לחזקי' דמפני תיקון עולם קאי על שוגג פטור א"כ י"ל דהקנס הי' מפני מעשיו הרעים והא דקתני מפני תיקון היינו להכי לא קנסו גם שוגג מפני כדי שיודיעו היינו דנתן הברייתא הטעם מפני תקון עולם להכי פטרו בשוגג ועל מזיד לא צריך טעם דראוי לקנוס על מעשיו הרעים. וכזה הקשה פ"י לקמן על קו' ש"ס מר"י דלא קניס בשוגג די"ל ס"ל כדי שיודיעו פטרו בשוגג עיי"ש ולפמ"ש ל"ק דע"כ מוכח דר"י ל"ל סברא כדי שיודיעו דאל"כ מנ"ל לחדש דקנסו שלא יהי' כ"א הולך ולא אמר בפשיטות דקנסו משום מעשיו של עצמו וכהנ"ל וע"כ דקשה לי' מפני תיקון עולם וכהנ"ל, וי"ל דרב ס"ל באמת דהקנס הי' משום שעשה מעשה רע ותיקון עולם קאי אשוגג דפטור וא"ש ביותר דקניס הברייתא על הכהנים שפגלו דשם הי' ביותר ראוי' לקנסו שוגג דדאורייתא היא כקושית תוס' בסוגיא ולפ"ז לפמ"ש דכל הוכחת ש"ס דרב ס"ל מקנסא ילפינן היינו דאל"כ איך חייבו על מנסך דעדיין יעשה בלא הגבה' כ"ז