כתב סופר חושן משפט ד

תשובה ג' בעזה"י מה שחנני הי"ת בעיון מעט שבועות מ"ח ע"א שני כתי עידים תרט"ו שלמדנו לשבת נחמו

אמר רבא הוא ואחר מצטרפין עמו לעדות אחרת, הנה הרמב"ם בהלכ' קה"ח פ"ב כ' אוקימתא זו דרבא, והקשה בלח"מ זה ל"צ רק לר"ח אבל לר"ה א"צ לדחוק בבריי' וכן הקשה בתומים סי' ל"א, ונלפע"ד ליישב כשנבין עוד בלשון הרמב"ם שכ' שא' מצרף עם ב' שיאמר כמותו או שיהי' מרדע א' ביניהם. וצ"ע מה רצה הרמב"ם במה שאמר או שיהי' מרדע א' ביניהם מה רצה בתוספת זה, וליישב כ"ז אומר כשניישב קושי' תוס' דהקשה רבא דע"כ סבר כר"ה למה מתרץ הוא ואחר מצטרפין, גם יש לדקדק בקושי' הש"ס מאי לאו לעדות אחרת של ממון מאי לי אם של ממון או עדות אחרת של חודש אחרת. ובאמת לפמ"ש רשב"ם ב"ב ל"א ע"ב שכ' דלכן אמר ר"ח בהדי סהדי שקרי כיון דא' וודאי שקר אנו אין לנו להוציא ממון מחזקתו בחד מנייהו משמע דס"ל דנגד חזקת ממון לא מועיל חזקת כשרות דחד מינייהו אבל לולי חזקת ממון הי' מועיל ולפ"ז צ"ל הא דמקשה ש"ס כאן מר"ח היינו משום דמשמע לי' דעדות אחרת היינו אפילו של ממון והיינו דפרט הש"ס ומדייק לאו לעדות אחרת של ממון. אלא דקשה למה דחיק דהוא ואחר מצטרפין לאותו עדות הול"ל לעדות אחרת של ר"ח או כדומה דליכא חזקה המתנגדת לחזקת כשרות דידהו. וגם מש"ס ב"ב שם קשה מדהול"ל כ"ע כר"ח ס"ל ור"ח מודה בזה כיון דליכא חזקת ממון שאין מי שמוחזק בו ודברי רשב"ם הנ"ל צ"ע

נחזור לדקדוק הנ"ל דללא צורך האריך ש"ס מאי לאו לעדות אחרת של ממון לכאורה והנ"ל בכ"ז אקדים זה איזה שנים הקשני למדן מופלג א' דלמא כוונת הבריית' ומצטרפין לעדות אחרת היינו ששנים אלו מצטרפין עם עוד א' ומעידים עדות אחרות וממ"נ איכא כאן שני עידים כשרים ומאי מקשה ש"ס לר"ח. ואי משום עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה לפמ"ש תוס' בסנהדרין ל"ג ע"א בחד תירוץ דהיכא דאין ידוע לב"ד מי הוא הפסול ל"א עדות שבטלה מקצתה וכו' א"כ כאן ג"כ לא ידעו הב"ד מי הוא הפסול ע"כ. והשבתי לו דל"ק די"ל כעין מ"ש תוס' ו' ע"א. ד"ה אמר רבא שם דווקא כשהי' העדות בשעת ראי' כשר ולא נפסל רק בהגדה אז צריך שיעידו ויגידו תוכ"ד, אבל כשהפסול הי' בשעת ראי' ומיד נפסל העדות לא תליא בתוכ"ד עי"ש. וכן י"ל בזה דווקא היכא שנפסל העדות בשעת הגדה וע"י ששמעו הב"ד אלו עם אלו מפסל כל העדות ע"ז י"ל דווקא כשיודעים הב"ד מי הוא הפסול ושמעו הפסול עם הכשר יחד אז נפסל כל העדות וגזה"כ כן הוא משא"כ כשאין יודעים בשעת שמיעה מי הוא הפסול. אבל כשהעדות נפסל מיד בשעת ראי' וקמי שמיא גליא מי הוא הפסול ופוסל ראית הכשרים שוב לא תליא כלל בהגדתם לפני ב"ד ואפילו אינם יודעים מי הוא הפסול מ"מ העדות נפסל לגמרי משעת ראי' כנ"ל. והא"ש דשם כ' תוס' שפיר סברתו דכת א' אומרת מנה וכת א' אומרת מאתים שנפסל העדות בהגדה י"ל שפיר שב"ד צריכים לידע מי הוא הפסול משא"כ כאן אחר שהכחישו זא"ז בעדות החודש כשמגידים אח"כ עדות אחרת של ממון נפסל העדות בשעת ראי' וגם כשיהיו שניהם עם עוד א' מ"מ אין עדותן מתקיימת כמובן כנ"ל ליישב והסברה נכונה ופשוטה לפי ענ"ד

אלא דעדיין יש להקשות דלמא ומצטרפין לעדות אחרת בכה"ג וכגון שראו עדות זה של ממון קודם שהעידו בכל עדות של קה"ח ואין כאן פסול רק בשעת הגדה ועיי'

וליישב גם זה נ"ל דקושי' הש"ס לסיוע לר"ח נגד ר"ה דהנה התומים סי' ל"א כ' מדיוק לשון ומצטרפים ולא קתני ומעידים משמע שצריך עוד אחר שיעיד ויצטרף עמהם והפ"י בר"ה כ"ח כ' דמשמע מלשון מצטרפים דשנים יחד מעידי' ולעדות שניהם צריך. והנה שני דיוקי' נכונים דמצטרפים משמע על שניהם יחד קאי ומדלא קתני ומעידים בעדות אחרת משמע דצריך צירוף עד אחר. וי"ל הכל דשניהם מצטרפים עם עוד א' ובלא"ה לא סגי דשניהם יחד אין מעידין דא' מהם בודאי פסול וא' לבד לא מצטרף עם אחר דלמא הוא הפסול ולכן צריך ששניהם יחד מצטרפים עם עוד א'. וכ"ז לר"ח אבל לר"ה קשה הלשון דהול"ל ומצטרף אחד מהם לעדות אחרת והיינו דמקשה המקשן מהך ברייתא וקשה לר"ה והא"ש דאמר מאי לאו לעדות אחרת של ממון ולא אמר של ר"ח דאי אפשר דהא של ר"ח היינו שיראו עדות ר"ח בחדש אחר ונפסל העדות בשעת ראי' והוי עדות שבטלה מקצתה וגם לר"ח לא ניחא ולכן אמר אחרת של ממון ואיכא אופן שכבר ראו קודם שהעידו של ר"ח, ומשום הגדה לא מפסל משום עדות שבטלה מקצתה כיון שב"ד לא יודעים מי הוא הפסול כמ"ש לעיל ועיי'

ומתרץ רבא דהוא ואחר מצטרפין לעדות ר"ח דהוי תרי וחד וכו' ולכאורה לפמ"ש דהקושיא משום לשון מצטרפין ואיך מתרץ רבא זה, אבל מובן היטיב עפמ"ש הטורי אבן בר"ה שם דהקשה על תירוץ רבא הא הוי עדות שבטלה מקצתה, והא כשבא השלישי והכריע נתברר מי הוא הפסול. ותירץ כגון שהג' בא ואמר ד' ומצטרף לשניהם די"ל שהיו ג' או ה' ומררע אחת ביניהם אלו דבריו והאריך עוד עיי' בפנים בדבריו ותמצא נחת. ולפ"ז א"ש לשון ומצטרפים דווקא שנים אלו מצטרפים עם עוד א' ומעידים עדות זה ומדוקדק הלשון ומצטרפין דמינה הי' מקשה כמ"ש. ומיושב קושית תוס' דרבא לשיטתו יען סובר כר"ה הוצרך לתרץ כהנ"ל

ומעתה דברי הרמב"ם מבוארים לפנינו שכ' אוקימתא דרבא כיון דפסק כר"ה ע"כ צריכים אנו לתירוץ רבא והיינו דכ' או שיאמר כ"א מהם היינו אם העידו זה שלא בתוך כ"ד של זה מצטרף א' מאלו עם עוד א' דלא שייך עדות שבטלה מקצתה, או שיהי' מרדע א' ביניהם היינו שמעיד הג' באופן שלא יהי' עדותו מתנגדת לעדות של כ"א מהם רק מרדעת אחת ומצטרף הג' עם כל א' כהנ"ל ואפילו שהעידו תחלה תכ"ד מ"מ מצטרפים כמ"ש והיא היא אוקימתא דאיירי בי' הבריי' ומיושבים כל הקושיות ודקדוקים שבזה כנ"ל ועי' כי הוא פרפרת נאה

והנה הש"ך סימן ל"א בשם חכמי בריסק דמספקא להו בע"א מכחיש זא"ז אם ג"כ יכולים להעיד יחד ובתומים הקשה דא"כ מאי מקשה לר"ח מע"א גבוה ב' מרדעות דאין כאן הכחשה רק עד א' לגבי א' עיי' מה שתירץ ע"ד פלפול. ולפמ"ש לעיל ג"כ ניחא, אבל י"ל פשוט ע"פ שכ' הריטב"א דמלשון ר"ח בהדי סהדי שקרא ל"ל נראה דמדרבנן פוסל להו דצריכים אנו להעביר עידי שקרא עיי' בו. ולפ"ז י"ל דוודאי האי טעמא שייך ג"כ דא' מכחישים זא"ז כיון דא' בוודאי העיד שקר צריכים אנו לבער ולא לקבל ולהחזיק עדותן, וחכמי בריסק לא נסתפקו אלא מדין דאוריי' לדידן דל"ל כר"ח בהדי סהדי שקרא אלא בבאים בב"א פסולי' ממ"נ כיון שא' מהם עד פסול ומספקא להו דלמא כיון שע"א לאו כלום הוא אין בכחו לפסול חבירו שיהי' עד חמס כיון שאם הי' מעיד ע"ז שהוא פסול לא הי' פוסל אותו כן ע"י הכחשתו ולפ"ז ל"ק קושית התומים כנ"ל פשוט, אלא דמרשב"ם שהבאתי לעיל וגם מקושי' תוס' כאן ובב"ב שם דהקשה מעידים זוממין חידוש הוא לר"ח נראה דס"ל דר"ח מדאוריי' פוסל ממילא מוכח דס"ל דב' עידים מכחישים זא"ז ג"כ פסולים ופוסלים זא"ז לר"ח להעיד זה בפ"ע ולר"ח בב"א כנ"ל ועי'

ולדידי נראה להביא ראי' דלא פוסלי' זא"ז מש"ס כתובות כ"א ע"א דמקשה ערעור דמאי וכו' י"ל באופן שדיין זה הכחיש עצמו עם עד אחד בעדות אחת ולא נודע מי הפסול ופסולים שניהם לכל דבר ועכשיו מעידים שני דיינים או א' מהם שהי' כמו שדיין זה העיד אז וממילא מוכשר דהוי תרי לגבי חד ומשחתמו אין מעידים, אלא דל"ק דהא שם ר"ה אמר רב ואליבי' מקשה שפיר אלא דעדיין דהי' למלוה זה שמוציא לקיים שטרו יש בידו עוד שטר וחתום עליו בעד או בדיין עד האחר שהי' מוכחש מדיין זה שלפנינו, וממ"נ חד פסול וגובה בקטן, והגדול הוא זה שדיין רוצה לקיים וצריך לעדות שלו ומשחתמו אין מעידין עליו, ויש מזה ראי' לחכמי בריסק דאחד אין פוסל חבירו כשמכחישין זא"ז ואפילו יחד מעידים מכ"ש בב' שטרות כהנ"ל, וראי' זו ע"ד פלפול ואינה מוכרחת כנ"ל כמובן. הק' אברהם שמואל בנימין סופר בה"ג מהרמ"ס זצ"ל. תשובה ד' שיל"ת פה מרחץ מיידלינג ב' ב' אלול תזכר לפ"ק. יעקב איש תם יושב אוהלים, ה"ה תלמידי הרבני האברך מופלג בתורה וביראה מלא ברכת ד' מורג חרוץ בעל פיפיות כ"ש מו"ה יעקב סג"ל נ"י.