כתב סופר חושן משפט ג

כמובן, אלא דכיון דכל שהגיד שוב אין חוזר ומגיד לא מהני מה שמודה א' ששקר העד והגדה ראשונה הוי כתרי שוב ל"מ כת שני' ואפי' שנים הראשונים מודים להכחיש עדות ראשונה ואפילו מאה אין נאמנים ועיין זה תוס' כתובות סוגיא דאנוסים היינו י"ח ע"ב ולכן סתם הרמב"ם שפיר דכל שיש הכחשה והזמה יחד לעולם ל"מ. וי"ל דזהו כוונ' רבא שאומר עדות שקר העדתי היינו שהיה הכחשה והזמה וא' מודה ששקר העד מהני הזמה דבתראי, אלא דזה שמודה ששקר העד פטור כיון דלולי הודאתו לא היה כאן דין הזמה והוי כמחייב עצמו ע"פ דפטור דמודה בקנס הוא ופטור, אלא זה שעומד בדבריו חייב והיינו ע"ז משלם לפי חלקו ומקשה ע"ז לאו כל כמיני' כיון שהגיד והוי כתרי לגבי חד לענין הכחשה שוב לא מהני הזמה כלל וא"ש הכל

ב'. הטור בשם ר"ח דשנים שאומרים עדות שקר העדנו אין מתחייבין על פיהן והד"מ מפרשו דפליג על תשובות הרא"ש דע"פ מתחייבים משום דינא דגרמי, ועיין ש"ך ועיין לח"מ והי' נ"ל דאין כאן פלוגתא בין תשובות הרא"ש לר"ח דהרא"ש לא אמר רק במודים שוודאי הזיקוהו ושילם במקום שאינו מחויב בוודאי כגון שאומרים אנוסים היינו ולא הלוה ממנו כלום או שטר אמנה הוא וכדומה, אבל הר"ח קאי כשאומרים ב' שקר הועדנו כעין הזמה שאומרים המזימין עמנו הייתם כן כשאומרים בעצמם שלא היינו עם המלוה ולוה ואפשר שאמר הוא שלוה כמו שטוען המלוה בב"ד רק אנו לא ראינו ואם כי ע"פ ב"ד אינו מחויב לשלם ע"פ תביעתו מ"מ אנחנו לא ידענו שבוודאי גרמנו לך היזק וא"א להוציא מאתנו כנ"ל. ושוב מצאתי כעין זה בתומים בסי' כ"ט והוא הולך לדרכו ע"פ עד השני ולא ידעתי למה לאריכות הזה והקיצור יספיק כמ"ש ועיין

אלא הרמב"ם הלכה ח' כ' ג"כ בשאומרים שקר הועדנו פטורים מלשלם א"א לומר כן דמפורש כ' שאומרים אין לזה על זה כלום הרי מפורש כ' שאומרים שאין לזה ע"ז כלום והיינו שיודעים שלא לוה ממנו בזמן שאומר שהלוה לו שהי' כ"א במק"א ומ"מ ס"ל דפטורים ונ"ל משו"ה פרט הרמב"ם וכתב שאין לזה על זה כלום דלא נימא דווקא כשאומרים שלא היינו שם אבל גוף מעשה אפשר שאמת הוא בהכי פטורים קמ"ל אפילו באומרים שאין במעשה זה ממש בוודאי מ"מ פטורים וזה דלא כרא"ש ורמב"ן וריטב"א במכות ג' ורמב"ן בב"ב דמביא הש"ך וטעמא בעי למה יהיו פטורים ולא יתחייבו מטעם דינא דגרמי

והנה לח"מ ט"ז וש"ך כולם העלו דכוונת רמב"ם ור"ח דפטורים משום קנס דהזמה אבל חייבים מטעם דינא דגרמי. וצ"ע סוף כל סוף חייבים לשלם ומה לי אי משום הזמה או משום גרמי, וש"ך משו"ה התחכם למצוא אופן שהחמו ג"כ. ועיין תומים סימן כ"ט פקפוקים על ת' הש"ך

והלפענ"ד בשנבין מה דנתקשו הראשונים במכות ג' לפי פי' רש"י וכ"כ ריטב"א בשם רוב ראשונים דמפרשים לרבא שאומר שקר הועדנו וזהו שחייב ע"פ עצמו א"כ מה דחי ש"ס כיון שהגיד וכו' פשיטא שחייב כיון שזה משלם ע"פ עדותו והוא מודה ששלם שלא כדין ונדחקו בלשון עד זומם קשיא לש"ס דמשמע מדין הזמה. וצ"ל מ"ש מדין הזמה או מגרמי. ונ"ל לבאר הנה ביש"ש ומובא בתומים סי' ל"ח העלה דהיכא דהוא בעצמו מודה שחייב אם קודם שהעידו העידים התחייב עצמו ואח"כ באו עידים ליכא דין הזמה, ואם הודה אחר שהעידו איכא דין הזמה. והתומים חולק עליו גם אם הודה קודם איכא הזמה עיין בו. ולפ"ז החילוק מבואר אם צריכים לשלם משום דין הזמה או משום גרמי, דמשום הזמה אפילו מודה בעצמו שחייב חייבים לשלם כיון שהוזמו ושקר העידו שהיו באותו מעמד אבל משום גרמי כל שהודה דעיקר החיוב אמת פטורים. והא"ש דמקשה ש"ס כיון שהגיד וכו' ואי משום גרמי איך אמר עד זומם משמע דמשום הזמה חייב ואפי' הודה המתחייב ולא שייך גרמי וא"ש כנ"ל נכון

ואומר שזהו שכתב הר"ח דאם אומרים שקר העדנו אין משלמין על פי עצמן היינו מדין הזמה אבל חייבין משום גרמי היכא דהמתחייב אינו מודה אבל משום דין הזמה ליכא וכשמודים הגם ששקר העידו שלא היו באותו מעמד ולא ראו מ"מ פטורים דע"פ ליכא דין הזמה ומדייק הר"ח שכ' שאין חייבין על פיהן דמשום גרמא לא ע"פ חייבין רק ע"פ התובע מהם גרמא שגרמו לו להוציא ממנו יודע בעצמו כי בחנם הוצרך לשלם, אבל כשהוא מודה שחייב פטורין. אבל אם הי' דין הזמה ע"פ הכחשת עדים בעצמם היו מתחייבים ע"פ בלי תביעת המתחייב כלום כמובן וא"ש. והא"ש ג"כ הרמב"ם שכתב שאין מתחייבים ע"פ היינו מדין הזמה כהנ"ל

אלא דצל"ע על הרמב"ם שכתב שקנס הוא ולכן אין מתחייבים ע"פ כגון שאומרים שקר העדנו ואין לזה ע"ז כלום או שאמרו הוזמנו בב"ד פלוני. מדבריו נראה מדכייל להנך תרתי גווני דהכל מטעם דמודה בקנס פטור, והא באומרים שקר העדנו בלא"ה ל"מ דכיון שהגידו שוב אין חוזרין כקושית ש"ס על רבא כיון שהגיד חזי' כיון שאין יוכל לחזור בלאו טעמא דע"פ אינו מתחייב משום מודה בקנס או דבעי' שיוזמו ע"י עידים לכ"ע אפילו למ"ד דממון הוא כמ"ש תוס' וריטב"א כ' דבאמת הי' יכול ש"ס להקשות כן אלא דעדיפא מקשה הא כיון שהגיד וכו' עיין בו. ומרמב"ם נראה דלולי דמודה בקנס הוא ופטור ע"פ עצמו הי' דין הזמה באומרין שקר הועדנו וצל"ע

ג' ויש לי מקום עיון עפמ"ש לעיל היכא דעידים מעידים בחיוב קנס ושוב אומרים שקר העדנו אין נאמנים משום כיון שהגיד וכו' ומ"מ חייבים משום דינא דגרמי, אם הוא מודה אח"כ שחייב ועידים פטורים משום דינא דגרמי כיון שהוא אומר שלא הפסידי על מגן אם יהי' לו לזה דין מודה בקנס כיון שאם הוא לא הודה היו העידים צריכים להחזיר לו מה שחייבוהו ועכשיו ע"י הודאתו פטורים ומפסיד לעצמו או תימא כיון דעדות הראשונה קיימת ול"מ חזרת העידים ועיקר הקנס מתחייב ע"פ עידים, ומה שמפסיד לעצמו ע"י הודאתו הוא תשלומין דעידים מצד גרמא עי"ז לא' מפטר מתשלומי קנס וכן מסתבר ונראה לי לעיקר

ויש לכוון זה במ"ש הר"ח שבטור לא מבעיא שא"צ לשלם אלא עדותם עדות גמורה היא והקשה ב"י הך דעדות גמורה היא כיון שהגיד ש"ס ערוך הוא. וע"ז לא מעלה ארוכה תירוץ ד"מ ועיין ש"ך. ולפמ"ש י"ל עפ"מ שבארתי שתחלת דברי ר"ח דפטורים מלשלם ע"פ היינו בשהוא מודה שבדין חייבוהו, והא בכה"ג לענין קנס יפטור מקנס כיון שהעידים חוזרים בהם נהי דכיון שהגידו מ"מ נחלש עדותן שאם הוא מודה ועי"ז נפטרו העידים מלשלם שיהי' לו דין מודה בקנס קמ"ל הר"ח דעדותן קיימת כמו שלא חזרו בהם והוי כבאו עידים ואח"כ הודה כנלפע"ד

ד'. בריטב"א מכות ג' נתקשה באומר עד שקר העדתי הא א"א משים עצמו רשע ותי' דכל שחייב עצמו ממון נאמן ועיין זה בר"ן כתובות בפ' המדיר גבי יוצאת שלא בכתובה בעוברת על דת, ועיין שלהי נדרים. ולולי הריטב"א הי' נ"ל עפמ"ש הריב"ש דאם הוזמו שלא בפני' הגם דליכא דין הזמה לענין תשלומין שלא בפני', מ"מ נפסלו ע"י הזמה שלא בפני' ועיין תומים סי' ל"ח מה שכתב עליו. ולזה י"ל באופן שהוזמו שלא בפני' ופטורים ע"י הזמה מתשלומין ומ"מ פסולי עדות הם ושוב נאמן לומר שקר העדתי דבלא"ה רשע הוא ע"פ עידים ומתחייב על פיו של עצמו בתשלומין ודחי ש"ס כיון שהגיד וכו' לא מתחייב ע"פ כלל שאינו נאמן מצד כיון שהגיד ומשום שפסלו עידים לא מתחייב דשלא בפניו הוא וא"ש ויש מזה סיוע לריב"ש ועיין

ה'. עוד בריטב"א שם כדמסיק כשאמרו הוזמנו ונתחייבנו ממון בב"ד פלוני דווקא בשמודים ששקר העידו, אבל כשעומדים בדבורם רק שעידים הזימום, א"צ לשלם מצד הפה שאסר שנאמנים על עצמם שאמת העידו והמזימים שקר ענו בהם, עיין בו וזה חידוש דין ואין נראה מסתימת כל הפוסקים כן, וצ"ל דל"ש בזה הפה שאסר, כיון דדין תורה שמזימים מחייבים אותם הגם דנאמנים לנו במגו דשתקו ולא הגידו בב"ד אחר מהזמת המזימים מ"מ כיון שנתודע לנו שכן הוא חייבים לשלם וצריך עיון

ועיי' ב"ח סימן ל"ח שכ' איפכא דווקא כשאומרים אמת העדנו אבל כשמודים ששקר העידו כהזמתן של המזימים אין מחייבים עצמם דאין אדם משים עצמו רשע. ובמח"כ לא ראה בתרתי בריטב"א דכתב דאיירי דווקא בשמודים ששקר הגידו. נהי שכתבנו דמסתימת הפוסקים לא נראה כן, אבל דאיירי דווקא בשעומדים על דבריהם הראשונים גם כן לא משמע מפוסקים וגם הרי הריטב"א כתב דכל שבממון נאמנים לחייב עצמם על פי עצמן. וכמ"ש הר"ן כתובות הנ"ל וכדמוכח שלהי נדרים ג"כ ועיין בכ"ז. הק' אברהם שמואל בנימין סופר בה"ג מהרמ"ס זצ"ל.