כתב סופר חושן משפט לד

אם נותן לעני א"א לחזור בו היינו דא"א לחזור בו שלא ליתן משום נדר אבל יוכל להחזירו וליקח מן השליח לתת בעצמו או שלא יתן לעבור על נדרו ואין דומה הך דאין יוכל לחזור בו למ"ש שם תחלה ואח"כ דא"י לחזור וליקח מן השליח ושליח ג"כ אין רשאי להחזיר

והנה בתומים שם כתב דמ"ש הש"ך ראי' מן רשב"א בתשובה יש לדחות דווקא במזכה לו לאחר או שבא ליד גבאי שוב א"י לשאול דהוי כתרומה ביד כהן כבש"ס נדרים אבל בנותן ליד אחר ואינו מזכה לו דהוא כמו בידו ממש מנ"ל דא"א לשאול עליו. ונראה דלא ברירא לי' לתומים דכן הוא אלא שנראה לו לחלק ובאמת סמ"ע וש"ך לא ס"ל לחלק ונראה טעמא כיון שהוציא מתחת ידו ועשה מעשה לקיים נדרו אי אפשר לו לבטל מעשה זה דלא אתי דיבור ומבטל מעשה הגם שלא נגמר עדיין ועיין ש"ך ח"מ סימן רנ"ה דזהו טעמא דמשבא ליד כהן א"א למתשל דלא אתי דיבור וכו' ומ"מ יש לחלק באתי ליד כהן כבר נגמר המעשה משא"כ בשנתנו ליד אחר שעדיין לא זכה העני. ועיין כעין זה בגיטין ר"פ השולח ל"ב ע"ב שכתב תוס' ד"ה התם דיבור וכו' לחלק בין נגמר ולא נגמר ועיין רשב"א י"ח ע"ב באורך ובש"ך ח"מ רנ"ה כתב אבל כשבא לידו הוי כהדיוט שמשך שא"י לחזור משמע דווקא דומיא דהדיוט ובהדיוט כשמסר לשליח ולא זיכה ע"י יוכל לחזור ה"ה במתנה לעני

וכשאני לעצמי הי' נ"ל בכוונת הטור דזיל בתר טעמא דבמתנה לא מהני תן כזכי כתבו ראשונים כיון שאינו מחויב ומרצונו נותן ומרוויח לעצמו זמן אולי ירצה לחזור בו ומשו"ה מחלקים בין שחרור דכחוב דמי' דאי לאו דעביד לי' וכו' ועיין רשב"א ס"ג ע"ב. וי"ל בנותן לעני דמחויב משום נדר וכיון שנותן ליד אחר א"א למתשל עליו הוי כחוב ואמרינן תן כזכי. שוב מצאתי כדברינו בקצה"ח ושמחתי שכוונתי לדעתו ז"ל, ועיין פ"י ט' ע"ב שכתב די"ל במתנה משו"ה לא אמרינן תן כזכי אולי לא ירצה לקבלו דשונא מתנות יחי' ולזה י"ל עוד במתנה לעני שאין לו ומוכרח לקבל תן כזכי ועוד י"ל בנותן לעני לקיים מצות צדקה ומצוה בו יותר מבשלוחו ואם מזכה לו על ידי שלוחו ועומד במקום העני וידו כידו כבר קיים המצוה כנותן בעצמו לעני אבל אם אין מזכה לעני ע"י ועשה מצוה ע"י שלוחו שהוא כמוהו ומקבל העני מיד שלוחו וודאי ניחא לי' שיהי' זוכה לו ויהי' שלוחו דעני כנ"ל

ולב' טעמים האחרונים שכתבנו לא א"ש בלשון הטור שכתב משום אמירה לגבוה, אבל מ"ש הקצה"ח משום דחייב לקיים נדרו ממילא הוי כחוב יש להעמיס בכוונת הטור וב"י כמובן. אלא דיש להקשות אם כדבריו כן הוא דזכה לו לעני מיד מש"ס גיטין ספ"ק הולך מנה לפלוני והלך ולא מצאו תני חדא יחזור ליורשי משלח ותני אידך יתן ליורשי מי שנשתלחו לו ואיכא שם כמה אוקימתות ולא מתרץ דקתני ליורשי מי שנשתלחו לו איירי באומר הולך לפלוני והוא עני כבר זכה לו השליח בחייו ויתן אחר מותו ליורשיו וברייתא דקתני יחזור ליורשי המשלח בנותן למי שאינו עני דאין רשאי לטול מן הצדקה וע"כ גם בשולח לעני לא זכה לו רק שא"י לחזור מצד נדרו ואין השליח יוכל ליתן ליורשי שנשתלחו לו כי לא זכה בחייו וכיון שמת אין צריך לקיים נדרו גם אם יורשיו עניים דלו נדר ולא ליורשיו ולכן הו"ל להחזיר למשלח או ליורשיו, וליורשיו יחזור אפילו אם מי שנשתלח לו חי כי אין יורשי המשלח צריכים לקיים נדרו של האב כמ"ש למעלה אם לא דס"ל הולך כזכה או כאינך אוקימתות, ומוכח דלא כקצה"ח

ובאמת יש לחלק בין חוב ופקדון לשולח מתנה לעני הגם שמחויב לקיים נדרו מ"ט כיון שאפשר לו לשאול על נדרו לא דמיא לחוב ודמיא יותר למתנה דחוב ופקדון א"א להנצל רק בחזרה משא"כ במתנה לעני לאו אפשר לו לשאול ולחזור שאינו רוצה לזכות שמא יחזור בו, אלא נהי לחוב ופקדון אינו דומה מ"מ דומה לשחרור דליכא עליו חיוב כלל אלא דאמרינן לולי דעביד לי' נייח לא הוי משחרר לי' ובאמת בירושלמי ס"ל שחרור דומה למתנה וש"ס דילן לא ס"ל הכי בוודאי נודר לעני לא גרע משחרור כיון שקבל עליו בנדר רחוק שיחזור בו כמו בשחרור

ונ"ל דבאמת הרא"ש ספ"ק הרגיש הא אמרינן במתנה ג"כ אי לאו דעביד לי' נייח לא יהיב לי' וכ' מ"מ יש שנותן לקרובו ולא אבין הא קיי"ל בכ"מ מתנה כמכר משום דאי לאו דעביד לי' נייחח וכו' ולכן נ"ל להוסיף עפמ"ש הרשב"א גיטין פרק השולח גבי פלונית שפחתי עשה לי ק"ר עשו לה דכופין היורשים. והקשה למה נכוף אותם לעשות עבירה והעלה דוודאי האב אינו רוצה לשחרר אותו באיסור אי לאו דמחויב לו גמול בשביל שעשה לו הדר הו"ל כמכר עיי"ש. והא"ש בנותן שחרור לשליח ואומר זכה אמרינן בוודאי אינו עובר בעשה אי לאו דחייב לי' גמול גמור עד שע"י חיובו הו"ל כמוכרו לו ושוב הוי כחוב דעלמא דתן כזכי וא"ש נכון. וי"ל דירושלמי אזיל למ"ד משחרר אינו עובר בעשה ואולי ס"ל הלכתא כך לכן ס"ל שחרור כמתנה וש"ס דידן להלכתא דקיי"ל משחרר עבדו עובר בעשה הו"ל שחרור כחוב וא"ש ועיין

ולפ"ז יש חילוק רב בין שחרור לשולח לעני דשחרור כחוב גמור דמיא משא"כ בנודר לעני הגם שיש עליו חוב שהביא ע"ע ע"י נדרו מ"מ ברצונו תליא שיוכל לשאול ולחזור ודמי' יותר למתנה אם לא שנאמר כיון דתליא בדעת אחרים שיתירו לו הוי כאין בידו לחזור ועיין רשב"א יבמות פ"ח ע"א. ולפמ"ש הרשב"א בו עוד דמי יימר דמזדקקו לי' תלתא הדיוטות ל"א כבש"ס שבת מ"מ אפשר כאן אמרינן דעתו תן כזכי כיון שצריך מעשה לשאול ואין ברור לו שירצה לחזור ושיזדמנו לו תלתא מזכהו מיד כנ"ל לקיים דברי קצה"ח לדמות מלתא למלתא דחוב ושחרור אבל הוא מופרך מש"ס ספ"ק דגיטין הנ"ל

אלא לפי שהוכחנו דלא כקצה"ח ואנו אין לנו בטעמא דטוש"ע אלא כמ"ש הסמ"ע וש"ך שכיון שמסר ליד אחר אין יכול לשאול עליו עוד והיינו שאין יוכל לחזור בו מנדרו וצ"ל הגם שלא זכה לעני מ"מ כיון שעשה מעשה לנדרו לא אתי דיבור ומבטל מעשה דילי' וכיון שא"א לו לחזור בו בשום אופן בוודאי דומה ממש לחוב ופקדון דמה לו לחזור וליקח מן השליח כיון שע"כ לו לקיים נדרו וסוף כל סוף יתן לעני זה שוב הוי תן כזכי וזכה לו א"כ תיקשי גם לדעת הסמ"ע וש"ך קושיא דידי וצ"ע

וכל קושיא יש לה תירוץ ודינו של הטוש"ע קיים וכיון שמכח קושיתינו אין הכרע אם כסמ"ע וש"ך והיינו דא"י לחזור מנדרו אבל העני לא זכה או כמ"ש הקצה"ח כיון שחייב משום נדרו ממילא הו"ל כזכי. ולפמ"ש בסמוך לפי דס"ל לסמ"ע וש"ך כשהגיע ליד אחר שוב אינו יכול לשאול על נדרו בוודאי מסברא הוי תן כזכי דדמיא ממש לחוב אבל לדעת קצה"ח דיוכל לחזור ולשאול על נדרו יש לחלק חילוק רב בין חוב פקדון ושחרור דדמי' דבר זה יותר למתנה ולכן מסתבר יותר כדס"ל לסמ"ע וש"ך בפשיטות כל שהגיע ליד אחר א"י לשאול וממילא הוי תן כזכי ומ"ש טוש"ע שא"י לחזור שא"י לחזור כלל כמו בכ"מ דכ' המחבר בסי' זה שאינו יוכל לחזור

תבנא לדינא דכל שנותן לשליח בשביל עני ואמר תן הוי כזכי ואם מת המשלח בנתיים אין יורשיו יכולים לחזור שכבר זכה בו העני וכן אם מת העני בנתיים צריכים לתת ליורשיו אפילו הם עשירים וזה בין לסמ"ע ובין לש"ך וקצה"ח כנלפעכ"ד נכון לדינא

ובנדון שלנו יש לנו עוד לצדד דאפילו אין המקבל עני א"י לחזור בו והוא ע"פ תשובת מבי"ט דמביא ש"ך סימן קכ"ה ס"ק כ"ט דאפילו לר"ת דבמתנה תן לאו כזכי מודה היכא דשליח הוליכו למקום המקבל דהוי כזכי כיון שיוכל המקבל לטלו והש"ך כתב עליו ולא נהירא וכן משמעות הפוסקים דעיקר החזרה תלוי' בכ"ז שלא הגיע ליד המקבל והנה מ"ש לא נהירא ולא כתב לנו טעמא למה לא נהירא מצד הסברא. ולפענ"ד סברתו של המבי"ט נכונה לפי הטעם דבמתנה לאו כזכי דשבק לעצמו זמן אולי יחזור מדעתו לחזור במתנתו, אבל כשכבר הגיע השליח למקבל ויוכל ליתן לו והמקבל יוכל ליטלו ממנו רק שאיחר קצת בוודאי דעתו שיזכה לו אף שהמקבל עומד לפניו כן הדעת נוטה. ומ"ש הש"ך דמפוסקים משמע דווקא משהגיע לידו באמת כן נראה וצריך טעם י"ל כיון דעכ"פ תן שאמר לאו לשון זכי קאמר דהא אינו רוצה שיזכה לו מיד שוב לא פלגינן דבורו לומר תן זכה לו אז כשתבוא עמו ועד עת ההיא לא תזכה כיון דסוף כל סוף תן לאו זכי קאמר נקטינן תן לידו קאמר כנ"ל. ולפי זה י"ל היכא דמקבל עומד לפני השליח מיד ומוסר מידו לשליח והמקבל עומד שם או בחדר אחר דיוכל לתת לו ברגע כשמקבל ממנו ולא שכיח בזמן קצר כזה שיחזור מדעתו ויודע שיוכל ויתן לו מיד כולו עלמא מודים דתן כזכי גם במתנה דלא שכיח שמרוויח לו זמן לחזור בו. והא דכתבו הפוסקים עד שיגיע לידו כששולח לו למקום אחר דיש ריווח זמן בין נתינה ליד שליח עד שיתן לו השליח כנ"ל נכון ועיין

ויש לי לעשות סמוכי' ולהראות פנים מסבירות להלכה זו הנה איתא בירושלמי ומובא ברא"ש ספ"ק דגיטין וז"ל בכל אתר איתמר תן כהולך והכא איתמר תן כזכי כינ' מתני' זכה גט לאשתי זכה שטר שחרור זה לעבדי, לשנא דמתניתין אמר כן זכין לאדם שלא בפניו עד כאן לשונו ופירוש הרא"ש פירוש לשון המשנה מוכח דאיירי כשאמר לו זכי עיי"ש. וראי' זה דירושלמי מלשון מתניתין דקתני זכין לאדם תמוה הא