כתב סופר חושן משפט לא

גם בהחזרתי במגו דנאנסה לא ס"ל משום שסמך עצמו שיטעון נאנסו ולכן מייתי משם לטעון ליתומים פרוע שהי' האב נאמן במגו דמזויף ולתוס' גיטין קשה קושי' ש"ך סק"ח וצ"ע

ועכ"פ אי אפשר להעמיס בכוונת תוס' דגם בתוך זמנו האב נאמן רק ליתומים לא טענינן כן דלתוס' כיון שהאב נאמן גם ליתומים טענינן דהא לא נחית בכל מ"ש בשיטת הטור וע"כ די"ל גם האב לא נאמן תוך זמנו וקשה קושית ש"ך למה לא הא קיי"ל קולא לנתבע דנאמן במגו. מ"מ הרי לנו לטוש"ע חבר בדין זה

ואחר העיון נראה איפכא דמתוס' מוכח דל"ל כהטור באשר ראיתי בפ"י שדחה דברי מהרמ"ל בטוב טעם ודעת דאם כדבריו עדיין לא שבקת חי שיכתוב בזיוף שטר וזמן תביעתו תוך זמנו ויגבה מיתומים וע"כ דס"ל לתוס' גם תוך זמנו נאמן האב במגו וטוענים כן ליתומים. וגם מ"ש הש"ך דה"ט דטור משום דתוך זמנו ל"ש ולא טוענים ליתומים מה דלא שכיח ג"כ ל"ל לתוס' דאם לא כן לא שבקת חי כשיזייף שטר על תוך זמנו וכן כתב פ"י ומהתימא על פ"י שהאריך בענין זה והי' שכוח ממנו לפי שעה הא דטוש"ע סימן ק"ח וקושית הש"ך

ולפמ"ש הש" ך בישוב טוש"ע דווקא בטוען אחר זמנו פרעתי תוך זמנו נקטינן קולא לנתבע משום הפה שאסר וכו' אבל בעומד תוך זמנו לא מהני מגו ונסתייע ממ"ש רמב"ן כהאי גוונא בחי' לב"ב בפרוע במגו דמזויף דהוא משום הפה שאסר דס"ל אימת דלא מקיים שטרא אין כאן שטר כלל עיי"ש. ולפ"ז י"ל דתוס' לא חולק על הטוש"ע דתוך זמנו אין נאמן החזרתי במגו דנאנסו וכן ליתומים לא טענינן החזרתי ותוס' דס"ל ע"כ גם בתוך זמנו טוענים ונאמן פרוע במגו דמזויף הוא משום הפה שאסר דכל זמן שלא נתקיים שטר אין כאן כן י"ל לכאורה. אלא הא הש"ך מביא ראי' דתוס' לא ס"ל לחלק בהנ"ל מדלא מתרץ בב"ב ע' כמו שתירץ רמב"ן. ועוד בתוס' גיטין א"א לומר כן דס"ל דכל זמן דליכא קיום שטר אין כאן וע"פ נתקיים דהא תוס' אזיל אי לא טענינן שלא בפניו מזויף ואין חשש זיוף רק כשטוען אז מצריכים קיום לפ"ז ליכא כאן הפה שאסר וכו' אדרבא כל זמן שלא טוען מזויף אנו ל"ח לי' דל"ש כלל עד דלא טענינן ליתומים ומ"מ ס"ל לתוס' דתוך זמנו ג"כ נאמן במגו דמזויף וכן טענינן ליתומים פרוע וע"כ דס"ל דלא כטוש"ע ובין לתירץ הש"ך ובין לתירץ דידי תוס' ע"כ חילק על דין זה דטוש"ע ועיין

וי"ל דלפי שרצה תוס' לומר דלא טענינן ליתומים מזויף רק פרוע שהי' האב נאמן במגו דמזויף היינו צריכים לומר ע"כ דגם תוך זמנו האב נאמן וגם תוך זמנו טענינן ליתומים דאל"ה עדיין לא שבקת חי אבל לפי מסקנת תוס' דהוכיח דע"כ טענינן ליתומים מזויף. שוב י"ל דתוך זמנו אין האב נאמן פרוע במגו דמזויף או דהאב נאמן משום דקיי"ל קולא לנתבע או משום דהוא הפה שאסר כיון שאין טענינן מזויף מספק אבל ליתומים לא טענינן פרוע במגו דמזויף או שנאנס' תוך זמנו משום דפרעון ת"ז ל"ש או מטעם שכתבתי ולאמת מודה תוס' לדינו של טוש"ע הנ"ל כנ"ל ועיין

וי"ל דזהו בעצמו הנפקותא דאיכא אם טענינן ליתומים מזויף דווקא או פרוע במגו דמזויף דאם לא טענינן מזויף רק פרוע מוכח אפילו תוך זמנו טענינן להו וה"ה החזרתי במגו דנאנסו תוך זמנו אבל אי טענינן מזויף י"ל דת"ז לא טענינן להו החזרתי במגו דנאנסו והבן

ואיידי דאיירי בתוס' ריש גיטין אי טענינן ליתומים מזויף אימא מלתא דנתקשה מהרש"א ומהרמ"ל במ"ש תוס' ראי' מש"ס ב"ב קע"ד דטענינן מזויף וכ' ואין לומר דטענינן פרוע דהא רב ס"ל מודה בשטר שכתבו אין צריך לקיימו והקשו הא לרב מעיקרא צ"ל דטענינן מזויף משום לא שבקת חי וע"כ תוס' לא נסתפק מתחלה אי לא טענינן מזויף רק פרוע במגו דמזויף משום כל שאפשר שלא לטעון לא שכיח כ"כ ליתומים טענינן יותר פרוע ולרב דאי אפשר לטעון פרוע טענינן ע"כ מזויף כצ"ל וא"כ איך הוכיח תוס' לבסוף מרב דטענינן מזויף כך ביאר הקושי' בדרך שהקשה אותה מהרש"א, ובהג' מהרש"א בשם מהרש"ך כ' דתוס' אזיל אי טענינן מזויף בלא טעמא משום לא שבקת חי וכ"כ פ"י מדנפשי' ואני לא אבין מנ"ל להוכיח דטענינן מזויף בלא טעמא משום לא שבקת חי דמזויף טענה דראוי' לחוש ולטעון הוא דלמא משום לא שבקת חי לרב טענינן ולדידן אפשר לטעון פרוע וצ"ע

ובחי' לגיטין העליתי בכוונת תוס' בשנבאר תחלת דברי תוס' דטענינן ליתומים מזויף משום לא שבקת חי וצ"ל הא ל"ח לזיופא דלא חציף לזיופא ואיך נאמר לא שבקת חי הא מלתא דל"ש הוא וגם כשטוען מזויף לא בעי קיום רק מדרבנן וכבר התעורר הפ"י בזה וגמגם בו. גם מה שנסתפק תוס' אי טענינן ליתומים מזויף משום דל"ש צריך הסבר מדס"ל לתוס' דלא שבקת חי ע"כ מלתא דשכיח היא ועכ"פ שכיח קצת ולמה לא נטעון ליתומים גם בזה הרגיש הפ"י ולא העלה פשט וכוונה ברורה בתוס'. והנלפע"ד דס"ל לתוס' בוודאי כשמוציא השטר בפניו והוא הנתבע יודע בנפשו אם מזויף הוא ויטעון מזויף ויעשה כל טצדקי לברר זיופו איכא חזקה דלא חציף לזיופא להוציא שטר בפניו שיודע ומכיר בשקרו ויברר האמת, אבל שלא בפניו שאין היתומים יודעים האמת אם לא נטעון להם מזויף לא שבקת חי בוודאי חציף וחשיד לזייף שאין מי שיטעון נגדו ולא יתברר שקרו וע"כ דטענינן מזויף ועי"ז השתא דטענין שוב לא שכיח לזייף שוב מי שמוציא שטר נגד יתומים אין לנו לחוש שמא מזויף הוא דעכשיו לא שכיח כיון שיודעים שב"ד טוענין מזויף ויהי' צריך שיברר. אלא אם לא נטעון עכשיו שוב יהי' שכיח ולא שבקת חי לכן הב"ד צריכים לטעון תמיד מזויף הגם שיודעים דרחוק ול"ש שזה זייף, ולזה נסתפק תוס' עכשיו דלא שכיח ול"ח שמא שטר זה מזויף אלא דמוכרחים לטעון אפשר לא טענינן מזויף שלא להוציא טענה דחיקא מפי ב"ד אלא טועני' פרוע ולרב דא"א לטעון פרוע ע"כ צריך לטעון מזויף משום תק"ע דאל"כ לא שביק חי וכו' כן נ"ל ביאור כוונת תוספות פשוטה ורצויה

ולפ"ז אומר אני גם לרב דע"כ טענינן מזויף הגם דידענו דקרוב שטענת שקר היא משום שמוכרחים אנו לטעון דאם לא נטעון שוב יהי' שכיח ולא שבקת חי מ"מ היכא דאיכא לומר בזה נאמר חוץ כגון בהא דב"ב בשכיב מרע שאמר מנה לפלוני בידי ואנו חוששין שמא שלא להשביע את בניו אמר, הא איכא שטרא דל"ח לזיופא דל"ש עכשיו רק בשלא נטעון בשום פעם הדר יהי' שכיח ולא שבקת חי אבל בצירוף שאמר בעצמו מנה לפלוני בידי בוודאי ראוי לומר חוץ בזה דאין טוענין טענה דמזויף דלא שכיח וקרוב לנו דאינו מזויף ומוכח דבלא הטעם דלא שבקת חי ג"כ טוענין מזויף דטענה מעולה היא שיש לחוש לה ומיושב קושית מהרש"א על נכון בעזה"י

אבל קשיא עדיין מנ"ל דבכל מקום טענינן מזויף דלמא התם שאני כיון שהודה ואמר מנה לפלוני ואנו חוששין שמא שלא להשביע שוב בקל לו לזייף גם אם יתברר שזייפו לא יהי' לבוז ולקלון כ"כ שיאמר הוא הודה שחייב לי ועשיתי לי שטר על זה ולא זייפתי להוציא ממון שלא כדין ולא שייך כ"כ לא חציף אינש לזיופא ולכן טענינן ליתומים מזויף אבל במקום אחר אפשר לא טענינן להו דל"ש יותר, ועוד אפשר גם לרב טענינן פרוע במגו דמזויף דאם האב הי' טוען פרוע כשעמד הי' נאמן פרוע במגו דמזויף לפמ"ש תוס' כתובות י"ט ע"א בשם רש"י דמ"ד מודה בשטר אין צריך לקיימו משום עדים החתומים וכו' כמי שנחקרה ואין חוששין לזיופא רק מדרבנן כשטוען עיי"ש ולפי זה אם כשטוען מזויף חוששין מדאורייתא לכ"ע נאמן פרוע במגו דמזויף ובכה"ג דמודה שיש לפלוני מנה בידו ואיכא שטר אפשר בטענת מזויף מדאורייתא בעי קיום דליכא כ"כ חזקה דלא חציף לזיוף מודה רב דנאמן פרוע במגו וטוענין כן ליתומים ואפילו מוציא השטר מיד כשמודה יש לפלוני ג"כ איכא להאי סברא גם שאין לומר אחר שהודה זייף מ"מ בוודאי לא חציף אינש לזיופא אינו רק כשמציעו לפני ב"ד או תובעו בו וכ"ז שלא תבעו ע"פ השטר משום מעשה שעשה לעצמו ליכא חזקה עדיין כמובן ולפ"ז כשמוציא עכשיו הגם שזייפו קודם שהודה ליכא חזקה כ"כ דלא חציף לזייף ויש לעיין בכל זה לעת הפנאי ופה תהי' שביתת קולמסי כעת הכ"ד אביך אוה"נ חותם באהבה הק' אברהם שמואל בנימין סופר בה"ג מהרמ"ס זצ"ל. תשובה טז שיל"ת פ"ב יום ד' כ"ח תמוז דהאי שתא תר"ט לפ"ק. שלום משמים, יחזו עיניו בבנין ציון וירושלים ה"ה י"נ הרב המופלג הבקי חרוץ בעל פיפיות המאוה"ג מעוז ומגדול כש"ת מו"ה וואלף פוקס נ"י אבדק"ק סערעד יע"א

תמול עת סעודת צהרים קבלתי מכתבו היקר ואותיותיו שאלוני ע"ד אלמנה אחת בקהלתו שבא לפניו בדין ותבעה מעזבון בעלה המנוח חלק ירושתה מאבי' אשר גבה וחמי' זקנו של יתומים עומד ותובע לטובתם כי לבעלה הי' שטח"ז ולא שהיא יורשת אבי', ע"כ טענותיהם והי' פשוט למע"כ נ"י עד שלא תברר האלמנה שהיא חלק ירושתה מאבי' הרי הוא בחזקת היורשים ואם תברר שכדבריה כן הוא אז נכנס מע"כ נ"י