כתב סופר חושן משפט ב

ב"ה תשובה א' שיל"ת פ"ב נגהי ליום ה' פ' וישלח תורה לפ"ק. שובע שמחות ורב ברכות לראש צדיק כביר ה"ה ידיד נפשי הרב הגאון הגדול בקי בחדרי תורה מעוז ומגדול כקש"ת מו"ה בער נ"י אבדק"ק מיקלאש יע"א

מע"י אצבעותיו החביבים לי הגיעני, ולא נתנוני טרדותי להשיב מיד, נוסף על טרדות התמידית הייתי עוסק ובא בהתקשרות בתי הבכירה ת' קשור מעדנות למזל"ט, ויום אתמול לאל גומר עלינו לטובה ותהי ראשית מלאכתי להשיב מפני הכבוד לכבוד פר"מ נ"י, ע"ד הידוע, אחר הטרחות ויגיעות רבות והבטחה שהובטחו הנהו שלוחי צבור גדולי הדור כשעמדו במקום גדולים, עד כעת לא נעשה דבר ועוד חזון למועד אולי יראה ה' בצערינו, ירחם על פליטת עמו, קרני רשעים יגדע, ויתרוממו קרנות צדיקים כיה"ר

ולכבוד י"נ הג' נ"י כי רב בעיני וחביב עלי שעשועיו באורייתא פניתי היום מעט רגע, והצצתי בקושיתו שהקשה על רשב"א ב"ק נ"ג ע"ב שהעלה שם ששנים שדקרו א' ברומח כאחת חייבים מיתה, והרמב"ם בהל' רוצח פ"ד הל' י' חולק ע"ז, וקשה לפר"מ נ"י על הרשב"א מש"ס סנהדרין ע"ח ע"א דאמר רבא בפשיטות טריפה שהרג שלא בפני ב"ד אינו נהרג דעדות שא"א יוכל להזימו הוא, להרשב"א הנ"ל יש אופן דיהרג כגון שיעידו שטרפה ושלם דקרו לי' ברומח והמיתוהו, ואיכא עדות שאתה יכול להזימו כיון שע"פ עדותם גם השלם יהרג, ואיך אמר בפשיטות דשלא בפני ב"ד אינו נהרג משמע ליכא אופן דיתחייב מיתה, אלו דברי פר"מ נ"י. לפע"ד ל"ק מידי, דעכ"פ לא מקיימים כאשר זמם משום זה הטריפה שזממו להרוג אותו אלא משום השלם ולא מקרי כאשר זמם לעשות לאחיו נגד הטריפה, רק כאשר זמם לעשות לשלם. ונ"ל אם נגמר דינם של שניהם ויצאו לבית הסקילה ונסקל השלם ועד שלא הרגו הטריפה הוזמו העדים ומשום השלם שנהרג ע"פ לא נהרגם כיון שכבר נהרג ע"פ והוי כאשר עשה, משום הטריפה שעדיין לא נהרג אין הורגין העדים כיון שטריפה הוא, להיות כי כן אין באופן לקיים כאשר זמם משום הטריפה רק משום שהעידו על השלם לכן ממילא אין הטריפה נהרג לעולם ע"פ עדים גם כשמעידים שטריפה ושלם דקרו ברומח יחד כיון שמצדו א"א לקיים כאשר זמם לעשות לו כנ"ל פשוט

ויש לעיין כשמעידים ששנים שלמים דקרו ברומח לא' ונגמר דינם וא' כבר נהרג ע"פ ועד שלא הרגו השני הוזמו העידים אין לקיים בהם כאשר זמם, לפי שהסביר הרמב"ן בתורה פ' שופטים דלכן ולא כאשר עשה זה שבח לשופטי ישראל שלא יבא תקלה ע"י והובטחו שאם כבר עשו בודאי האמת עם הראשונים יע"ש. ולפ"ז באופן הנ"ל כיון שא' נהרג ע"פ עדות הי' ראוי לנו לומר שלא לקיים כאשר זמם בשביל זה שלא נהרג דעכ"פ נתוודע לנו שהאמת אתם דלא הי' הקב"ה נותן מכשול לבית דין

ובאמת י"ל דדברי רמב"ן שם אינם אלא דברי אגדה עי' כ"מ פי"ט הלכות עדות שמביאו ליישב דברי הרמב"ם] למידרש טעמי' דקרא והמתקת דברים, אבל אינם לדינא דלפמ"ש עוד תחלה כשיבואו שנים ויאמרו ראובן הרג את הנפש ויבואו שנים אחרים ויזימו אותם מעדותם צוה הכתוב שיהרגו כי בזכותו של ראובן שהי' נקי וצדיק בא המעשה הזה אלו הי' רשע בן מות לא הצילו ד' מיד ב"ד באשר אמר כי לא אצדיק רשע עכ"ל. וקשה לי בהא דקתני במתני' מכות י' ע"ב לפיכך אם נמצא אחת מהן זוממין הוא והן נהרגין והשאר פטורין, למה יהי' הן נהרגין כיון שע"פ כת אחרת נהרג ובדין נהרג שוב אין לנו ראיה שהזוממין הגידו האמת והציל ה' הנקי מיד ב"ד כיון שסוף כל סוף מעשה זה אמת ונהרג, וכן יש להקשות בהא דאמר רבא ו' ע"א שם באו שנים ואמרו בחד בשבת יעיי"ש וצ"ע

ואיידי דאיירי בהאי עניינא אגיד לפניו מה שנתקשיתי קצת בש"ס כתוב' פ' נערה ס"ה ע"א שהקשה בפשיטות היא וזוממי' ס"ד, ונדחק היא או זוממי' הלא יש שפיר היא וזוממי' כדקתני במתני' מכות הנ"ל או כדרבא הנ"ל וצ"ע. ובזה אתן קנצי למילי כעת והיה זה שלום כנפשו היפה ונפש אוה"כ ומצפה לישועת ה' בקרוב ואהי' מן המבשרים טוב לי"כ פר"מ נ"י הדש"ת הק' אברהם שמואל בנימין סופר בה"ג מהרמ"ס זצ"ל. תשובה ב' בעזה"י מה שחנני הי"ת בעניני עדים והזמה א' ר"ח אדר כתר תורה לפ"ק

א'. הרמב"ם פי"ח מעדות הלכ' ב' דאם היו ההזמה והכחשה יחד ליכא דין הזמה, ועיי' לח"מ דכ' דמטור לא נראה כן ותלי זה דרמב"ם ס"ל דגזה"כ הוא הגם דקיימ"ל למפרע הוא נפסל ולכן אין לך בו אלא חדושו הזמה לחוד, אבל טור ס"ל דלהלכה לאו חידוש אפי' הכחשה והזמה יחד מהני, אלא דחזר והקשה מנ"ל לרמב"ם לומר דווקא הזמה וגזה"כ דווקא בהכי הוא. ונלפע"ד להביא לו ראי' מש"ס מכות ג' ע"ב דשקיל וטריא למצוא ע"ז משלם לפי חלקו ודחי לדרבא דאמר באומר עד שקר העדתי ולא מוקי כגון שכת שני' מכחישה לראשונים בגוף העדות ולא אומרים עמנו הייתם וכיון שע"י הכחשה שני' בטלה עדותם מספק כמבואר שוב מהני הזמת עד אחד דכבר סרה כל העדות וכ"כ פ"י שם והסברה נכונה ואיכא שפיר עד זומם א' שמשלם לפי חלקו, וע"כ מדלא מוקי בהכי דכל דאיכא הכחשה שוב ליכא דין הזמה וכרמב"ם. ונ"ל דל"ק זה לטור דס"ל בוודאי אי ע"ז חידוש הוא אין לך בו אלא חידושו הזמה לחוד, אבל לפי דס"ל לטור לדקיי"ל למפרע נפסלו לאו חידוש הוא גם כדאיכא הכחשה והזמה יחד איכא דין הזמה, והא"ש דרבא דמשני באומר עדות שקר העדתי לא מוקי כהנ"ל דלשיטתו דס"ל ע"ז חידוש הוא ל"מ הזמה במקום דאיכא הכחשה ג"כ וש"ס דדחי לדרבא ומוקי לה בגווני אחרינא ולא מוקי כהנ"ל כדי לתרץ דרב לכ"ע גם לרבא אבל לאמת באמ' י"ל כאוקימתא הנ"ל. אלא הא הרמב"ם ס"ל לאמת ג"כ חידוש הוא וכיון דמוכח מסוגיא זו דלמ"ד חידוש הוא לא משכחת הכחשה והזמה יחד לכן פסק הרמב"ם כך כן נראה לפענ"ד ועיין

ובתומים סי' ל"ח מביא קושיא א' בשם הגאון מו"ה חיים יונה זצ"ל באומר פלוני רבעני לאונסי או לרצוני ופלגי' דיבורי' הא הוא עדות שא"א יכול להזימו דכשיאמרו עמנו הייתם יוכחש גם גוף העדות והיא קושיא עצומה לכאורה. ומצאתי ראיתי בהפלאה קידושין סוגיא דשליח נעשה עד שהקשה איך אפשר הא הוי עדות שאאי"ל דא"א להזמה בלא הכחשה, עי"ש שנדחק. ושמעתי בילדותי מפה קדשו של אאמ"ו מאוה"ג זצ"ל זכותו יגן עלינו, ליישב קושית תומים דזיל בתר טעמא והטעים טעם דרמב"ם דל"מ הכחשה והזמה יחד עפמ"ש הטור חילוק שבין הכחשה דבהכחשה גוף עדות הי מינייהו יאומן ומה חזית והוי ספק האמת על מי אבל בהזמה מעידים בתראי על אלו והוי כמעידים שחללו שבת וכדומה דאחרונים פוסלים ראשונים עיין בו. ולפ"ז כשיש הכחשה והזמה דהוכחשו שנים הראשונים בגוף עדות ואיכא ספק מי מהם פסול שוב ל"מ הזמה דידהו של אחרונים כיון שמוכחשים בגוף עדות מכת ראשונה ובספק כשרים הם אלו דבריו זצ"ל. שוב מצאתי כדבריו אלו בהפלאה על התורה פ' שופטים עי"ש, ודברי אלהים חיים המה

וע"פ דבריו האלו נלפע"ד לפרש סוגיא דמכות ג' ע"א דמוקמי רבא באומר עד שקר העדתי דרבו הפירושים ולכולה' קשיא דלפי' רש"י וס"ד דתוס' עפמ"ש מהרש"א קשיא כמו שהקשה תוס' איך ס"ד שיתחייב על פיו. ולפי' תוס' דהוזמו שני' אלא זה שאמר עד שקר העדתי ל"מ הזמה כיון שסתר עדותו, זה ג"כ יש לגמגם וכי משום שגם הוא סתר עדותו נשכר ולא יתחייב על הזמה ועיין פ"י, ועיין ריטב"א. ונ"ל לפרש ע"פ הנ"ל דלפי הטעם דל"מ הכחשה והזמה יחד כיון שהוכחשו השנים שוב לא נאמנו בהזמתם א"כ אם א' מהראשונים מודה דעדות שקר העד היינו שיודע שלא לוה זה מזה שוב כת אחרונה נאמנים בהכחשת' דהא לא מוכחשת רק מא' ושוב גם הזמה דידהו מהני לשני' דהא אין מוכחשין מהני הזמה דידהו