כתב סופר חושן משפט כו

דאונס קבל עליו לפי זה לא צריך לאוקמי שמואל במפרש ומתני' בלא פירש י"ל מתניתין ג"כ במפרש שאמר שמקבל עליו המשכון כננד החוב ובאבוד המשכון יפסיד ואבד באונס וחייב הלוה הכל דפטור מאונסין, אלא דלוה טוען דקבל עליו אונס ג"כ מדפרש ואמר שמקבל עליו הרי סתמא כפרושו וע"כ דאונס קבל עליו ופטור מן הכל והמלוה טוען דלא הי' שוה כל החוב והוצרך לקבל עליו כנגד כל חובו מפורש אבל רק כשומר שכר ולא אונסין וא"ש מתניתין גם במפרש ובטענת אונס. אלא הא ברישא דסיפא קתני דמודה לוה דהי' החוב יתר על המשכון אלא לא כ"כ כמו שאומר המלוה ועכ"פ לא הי' שוה כ"כ והי' צריך לפרש ואונס לא קבל עליו ולמה ישבע הלוה ויפטור הא אונס לא קבל עליו וע"כ דמתניתין לאו בטענת אונס איירי אלא במה שהמשכון פחות מהחוב ושפיר מקשה לשמואל והוצרך לתרץ מתני' בלא פירש וא"ש דלא מקשה רק מסיפא דרישא דמרישא דרישא י"ל כקושיתי ומיושב קושית התומים ע"ד פלפולא טבא חריפתא וקב"ה חדי בפלפולא ברוך הוא וברוך שמו, שנתן התורה לעמו, מאיר עיני חכמים המבקשים חנינת דעת מעמו, יאר פניו אתנו סלה ללמוד וללמד לשמור ולעשות כיהר"ר. הק' אברהם שמואל בנימין סופר בה"ג מהרמ"ס זצ"ל. תשובה יא שיל"ת פ"ב יום ועש"ק לס' עלו לשלום אל אביכם תרל"א לפ"ק. שובע שמחות נצח, לבני מחמד לבי לוחם במלחמתה של תורה ומנצח הרב המופלג הוותיק חריף בעל פיפיות צנא מלא ספרא מלא וגדוש כש"ת מו"ה שמחה בונם סופר נ"י

בנחיצה רבה כי טרידנא מכל צד בהכנה דרבה לחתונת אחיך בני מחמדי החרוץ מהרי"ל שי' למז"ט. ולהיות כי אהבה דוחקת לשעשע עמך שעשועי אורייתא כאשר אהב נפשך, דחקתי עצמי לעבור על בתרי דבריך מ"ש בישוב קושי' תוס' וראשונים גיטין ס"פ השולח הלכתא אהלכתא. דבריך בנוים על אדני שכל דרך פלפלא טבא חריפתא אשר ישבחוהו רבנן. ואציע לפניך מקצת ממה שהעליתי בלמוד הישיבה זה איזה שבועות בענין זה הנה הנמ"י פ' הזהב ומובא במל"מ פי"א משמיטה הלכה א' דא"א להתנות על מנת שלא יחזור ביובל כמו על מנת שלא השמטנו שביעית שאין לו זכות להתנות עליה שהיא קודש לד' ואינה שלו כדכתיב כי לי כל הארץ, ואני מצאתי שכ"כ בריטב"א מכות ג' ועיין ש"מ ב"מ. ובחידושי ר"ן גיטין סוף פרק השולח כתב יש מביאים ראי' דלא מהני תנאי דאם איתא דמהני תנאי לוקמי משניות דבכורים הקונה אילן וקרקע וכן מתני' אחרית' דדייק הא ג' קורא כשהתנה וע"כ דלא מהני תנאי אלו דבריו ז"ל. ואני לא זכיתי להבין ראי' זו דהא מתני' קתני קונה אילן וקרקעו דוקא כשמפרש שקונה קרקע אבל סתמא ל"ק קרקע וכן ב' אינו קורא משום דמספקא לן אם מכר לו קרקע עמו כמבואר בש"ס ב"ב כ"ז ע"א ואם התנה על מנת שלא יחזור ביובל למאי התנה אם לא שמכר עמו קרקע דאילן לחוד א"ח ביובל וע"כ מתני' בשלא התנה ושפיר מקשה

ונ"ל ממקום דמביא חידושי ר"ן ראי' יש ראי' להיפוך דמהני תנאי והוא ע"פ קושית תוס' ב"ב והרגיש ג"כ חידושי ר"ן מדהקשה מדיוקא דמתני' הא שלשה קורא הא במתניתין שאחרי' מפורש שלשה מביא וקורא ומה לש"ס להקשות מכח דיוק. וחידושי ר"ן נדחק דרצה להקשות מרישא וזה דוחק דוודאי עדיפא להקשות מסיפא דמפורש מלהקשות מכח דיוק. ונ"ל דגם ממתני' אחריתא דמפורש שלשה קורא לא קשה רק מכח דיוק די"ל ג' קורא בשהתנה שלא יחזור ביובל אלא דקשה דאם בשהתנה ב' נמי קורא דע"כ שמכר קרקע עמו ולא קשה רק מכח דיוק הא ב' אינו קורא וע"כ דלא התנה וכיון דגם ממתני' דג' קורא ל"ק רק מכח דיוק מקשה מ"ד מרישא מכח דיוק ומיושב קושית תוס' וח"ר ומינה דמהני תנאי

והיתה לבאר דקשה לכאורה על דברינו דהי' לי' להקשות בלא דיוק מדאמר ר"מ שנים קורא ולר"מ אין לומר כשהתנה דהא ר"מ ס"ל מתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל והי' יוכל להקשות מר"מ מן מה דאמר מפורש בלי דיוק. ונ"ל דרצה להקשות מת"ק ועוד י"ל הא יוכל לתרץ דר"ל דמתני' כמ"ד ק"פ כקהג"ד ועיין רשב"א ומהרש"א אלא דרצה לתרץ מתני' לכ"ע לר"ל אפילו ס"ל כותי' דק"פ לאו כקהג"ד וי"ל עוד דסתם ת"ק דר"מ ר"י דס"ל ק"פ לאו כקהג"ד והא"ש דלא מקשה מר"מ דהא ר"מ הוא דס"ל ק"פ כקהג"ד ולכן הקשה ע"כ מת"ק דר"מ מכח דיוקא וא"ש

אלא דקשה ממה דאמר רב יוסף אי לאו דאמר ר"י ק"פ וכו' לא מצא ידיו, ולמ"ש הלא אפשר דמביאים בכורים כשהתנו האחים על מנת שלא תחזיר ביובל וכן כולם זאח"ז וי"ל דר"י ס"ל דמתנה עמ"ש בדשב"מ תנאו בטל. וי"ל עוד דמקשה לר' יוחנן לשיטתו דס"ל כל מקום ששנה רשב"ג במשנתינו הלכה כמותו והלא במתניתין דר"פ הכותב ס"ל דמתנה על מה שכתוב בתורה בדבר שבממון תנאו בטל ועיין גיטין פ' השולח דמקשה דר"י אדר"י כה"ג. והא"ש קושית שמואל אדשמואל דהא ס"ל בעל מנת שלא תשמטנה שביעית תנאו קיים וכן ס"ל לרבא וכן קיי"ל להלכתא וא"ש נכון ועיין

והנה חידושי ר"ן וריטב"א פרק השולח מביאים עוד ראי' דל"מ תנאי מש"ס ב"מ ע"ט גבי מוכר לס' שנים משמע דל"מ תנאי כונתם מדלא מצא אופן דלא כלי' קרנא בזמן שיובל נוהג ולס' שנים סוף כל סוף חוזר. ולא מתרץ בשהתנה ש"מ תנאי ל"מ כך כונתם ע"כ. ואני לא אבין הא מקשה ש"ס על רב דס"ל דלא מכלי' קרנא והוא ס"ל מתנה על מה שכתוב בתורה בדבר שבממון תנאו בטל. ואפשר דראייתם דאי מהני תנאי למ"ד תנאו קיים הו"ל לתרץ הא דיבש האילן וכו' כמ"ד תנאו קיים הגם דרב לא ס"ל הכי וצ"ע

ולדינא נ"ל לומר בי' מלתא בטעמא דבר זה אם מהני תנאי כמו בשמיטה תליא בפלוגתא דתנאי אם מתנה חוזרת או אינה חוזרת ביובל, למ"ד אינה חוזרת הרי נתנה תורה רשות ויכולת ליתן לחבירו לצמיתות ומכר אמרה תורה דחוזר הרי שלא רצה ה' להודיע כי לו הארץ וקדושת הארץ מ"ש מכר ומ"ש מתנה, וגם תנאי מהני ועוד כיון דיוכל ליתן במתנה לצמיתות והרי כתב הרמב"ן בחי' ב"ב דלמ"ד בדבר שבממון תנאו קיים דהרי הוא כמוחל ונתנו לו במתנה וכיון דמתנה עמו שלא יחזור ביובל הו"ל כמוכר מוחל ונותן משלו הדר הו"ל כמתנה דאינה חוזרת ולמה לא יועיל תנאי. אבל למ"ד דמתנה ג"כ חוזרת י"ל בין במכר בין במתנה ל"מ תנאי להראות קדושת הארץ כנ"ל. וראי' שהבאתי מדלא מקשה ממשנה מפורשת דג' קורא משום די"ל בשהתנה ש"מ דתנאי מהני י"ל דהי' מקום לומר מתניתין בהא כר"מ דמתנה אינה חוזרת מהני ג"כ תנאי במכר אבל לפי דקיי"ל דמתנה חוזרת ל"מ תנאי לא במכר ולא במתנה כנלפע"ד נכון מסברא. והי' זה שלום לך מאתי אביך אוה"נ מנשקך ומברכך הק' אברהם שמואל בנימין סופר בה"ג מהרמ"ס זצ"ל. תשובה יב שיל"ת פ"ב נגהי ליום ג' פ' עקב תר"ז לפ"ק. אלקא דמאיר יענהו משמי קדשו, יגדל שמו ותפארתו, ה"ה ידיד נפשי הרב המופלג בהפלגת חכמים, גבר חכם בעוז של תורה, חריף ובקי בגמרא וסברא, כש"ת מו"ה מאיר אבליס נ"י מורה לעדת ה' בק' קיטצע יע"א

לא יום בשורה הי' כאשר קבלתי מכתבו היקר אגרת בת מחלת לב עלי לבי דוי בראותי כי הורד כבוד התורה בעוה"ר לומדים מופלגים יושבים דחוקים לחוצים ובעלי הלשון גברו לשונם תהלך בארץ וחכמת מה להם, ואנחנו לא נדע מה נעשה עד ירחם ה' וירים קרן צדיקים אשר תורתם אומנתם ואמונתם ועליהם יציץ נזרו

ולעשות לידידי מע"כ נייח מעט עיינתי קצת בד"ת הערבים עלי ואשיבו מפני הכבוד בקוצר אומר. הנה מעלתו נ"י תמה על מ"ש הש"ך סי' פ"ב בכללי מיגו ס"ק יו"ד ד"ה ועוד י"ל דהא דנאמנת בתוך שלשים מכח חזקה אין אשה מעיזה וכו' ולאחר ל' איכא חזקה בהדי חזקה וכו' ע"כ. וע"ז תמה ידידי לפמ"ש הר"ן סוף נדרים בשם רמב"ן דהיכא דאיהו בעי לאפוקי ליכא חזקה קו"ח בזה שגיטה בידה כמבואר ביבמות שם וליכא חזקה זו דנהפוך הוא לדבריה עדיין אגידה בי' ע"כ. תמיהתו גדולה והפכתי בזכותו של הש"ך ז"ל ולא מצאתי רק דס"ל דווקא בהוא רוצה להפקיע והיא ע"פ טענתה רוצי' להשאר תחתיו בזה לא אמרינן חזקה אינה מעיזה, כי מעיזה לשקר כדי שתשאר תחתיו אבל בכאן שבין לדבריו בין לדבריה תצא ממנו או בגט או בחליצה כיון שגם לדבריה אסורה לו דעכ"פ גירש זקוקתו, הדרינן לסברא דאינה מעיזה בפני בעלה לשקר בפניו ויודעה בשקרה כן י"ל והוא דוחק כי מלשון הר"ן אינו נראה כן

אלא שצריך טעם באמת למה נאמנת תוך ל' כמו שהקשה הש"ך. ומ"ש ידידי נ"י כיון שמחמרת על עצמה למה לא תאומן רק אחר ל' איכא חזקה המנגדת לה יש לפקפק אולי רצונה לבזות אותו, כמו שכתבו תוס' יבמות ד"ה לאחר ל' וכמו