כתב סופר חושן משפט כג

על המשכון, ואין צריך לפרש דמודה ר"ע לר"א באיכא שטר וקמ"ל רבותא לר"א בהלוהו על השטר היינו שלא בשעת הלואה משום דרי"צ ליכא חילוק בין שטר לליכא שטר כמ"ש דכן ס"ל לבה"ג בפירוש הסיפא וכן כתב הבה"ג להלכתא דשלא בשעת הלואה אפילו באיכא שטר ומשום דרי"צ זהו הנלפע"ד בשיטת בה"ג והדברים עתיקים ומזוקקים בעזה"י

ויש לנו להוסיף דברים על פי זה לקיים גרסא שלפנינו אי בדשוה מאי טעמא דר"א וכתב תוס' משום דרב יוסף מקשה ודחה לרב יוסף מה לי שוה או לא שוה דכ"ש דעושה מצוה. ולמ"ש דהמצוה משום דאסור להלות בלא משכון וגם דאיכא עידים מכל מקום מצוה ומשובח יותר כשיש משכון, וכל זה בדשוה המשכון אבל באינו שוה עדיין עבירה דיוכל לכפור בו בחוב היתר על המשכון ולכן באינו שוה אתי שפיר פלוגתא דר"א ור"ע דליתא לדרי"צ וא"ש והבן

, ולפ"ז הי' ש"ס יוכל לתרץ דרב יוסף ככולי עלמא ובדלא שוה פליגו דליתא לדרב יוסף ובדשמואל קמפלגי, מזה ראי' דלית הלכתא כשמואל וכן ס"ל לבה"ג והיא שיטתו כמו שבארנו לעיל. והא דל"א כולי עלמא אית להו דר"י ובאיכא שטר ופליגו בדשמואל לפי' רש"י דשטר כיון דלגביינא שקל כ"ע מודים א"כ א"א למוקמי רישא בשטר הא ר"א מודה בשטר ולפי' תוס' בשטר היינו שלא בשעת הלואה וכן מפרש בה"ג, מ"מ כיון דקתני סיפא אבל הלוהו בשטר א"א לומר דרישא רק בשטר קאי כמובן ובלא"ה לק"מ דהא הלכתא דלא כשמואל ועיין

ו'. הרי"ף העתיק קושית ש"ס נימא בדרב יוסף תנאי היא ואוקימתא במלוה צריך למשכון קמפלגי נראה דס"ל דהלכה היא. אבל רש"י במתניתין הלוהו וכו' שומר שכר כתב משום שכר מצוה ור"י אמר הלוה מעות שומר חנם כ' דלית לי' שכר מצוה נראה דס"ל הלכה כרב יוסף ודווקא במלוה אין צריך למשכנו מדכ' לר"י דלית לי' שכר מצוה ולא כתב דס"ל בצריך לאו מצוה היא כאוקימתא דש"ס וכבר הרגיש פ"י בזה. וצריך ליישב למה שביק אוקימתא דש"ס וכבר ישבנו זה בחי' לסוגי'. והנה הרמב"ם וטוש"ע לא השמיענו דאפילו בצריך למשכון הוא שומר שכר וש"ך כתב מדסתמו ש"מ דס"ל דליכא לחלק. והנכון על הט"ז בהשמטות מדלא השמיענו חידוש דין זה דאפילו במלוה צריך למשכון דהוא שומר שכר ש"מ דל"ל. אלא דצ"ע למה שבקו לתי' ש"ס לאוקמי רב יוסף ככולי עלמא ובמלוה צריך למשכנו פליגו ונלפע"ד ליישב בטוב טעם בהקדמת מילין

הנה היש"ש ב"ק פ' הכונס קרא תמה על ראשונים דפוסקים דמלוה על המשכון שומר שכר משום פרוטה דרב יוסף הא איכא התם לשנא בתרא בטעמא דרב יוסף דרחמנא שעבדי' ולתי' זה אין דמיון מלוה על המשכון לשומר אבידה דבאבידה רחמנא שעבדי' וסוגיא דהכא דרך שקלא וטרי' קאי בל"ק ולהלכתא נקטי' כל"ב עיין בו. והפ"י כתב כאן ושם דלל"ב ג"כ הטעם משום דמצוה קעביד ואיכא שכר מצוה ונעשה על ידי שכר מצוה ש"ש. ודבריו צריכים ביאור הא קיי"ל מצות לאו להנות נתנו. ובש"מ כאן כתב דאין לומר שכר מצוה דמצות לאו להנות ניתנו. וצ"ל דל"ב ס"ל מצות להנות ניתנו ולפ"ז הי' אתי שפיר דנקטינן כל"ק וכתבו משום פרוטה דרב יוסף ולדברי פ"י אין מיושב עדיין מה דכתבו משום פרוטה דרב יוסף ולא משום שכר מצוה כל"ב, ולמ"ש א"ש לפי דקיי"ל מצות לאו להנות ניתנו ע"כ כל"ק. ועדיין לא יתיישב כל צרכו לפי דקיי"ל כל"ב בכ"מ וקי"ל נמי מצות לאו להנות ניתנו לא הי' לנו ליפסק דרב יוסף כלל. וי"ל ועיין עירובין ל"א ע"א דמסיק דלרב יוסף כ"ע ס"ל מצות לאו להנות ניתנו

ונ"ל לקיים מילי דפ"י ע"פ מ"ש ריטב"א בע"ז הא דאמרינן מצות לאו להנות ניתנו וכתב רש"י בכ"מ דמונחי' אקרקפתא דגברא הגם שיש שכר מצוה, משום הנאה רחוקה שבאה לאח"ז לא אסור דהוי כגורם הנאה דמותר ושכר מצוה בא לאח"ז היום לעשותם וכו' ועיין ר"ן נדרים ורא"ש דפרוטה דרב יוסף לא שכיח הגם דרב יוסף ס"ל משום הכי נעשה שומר שכר משום הנאה מועטת נעשה שומר שכר, אבל אין הנאה כזו אסורה למודר דלאו הנאה היא כ"כ עיי"ש היוצא לנו מדבריו כי הנאה מועטת דלא מחשבה הנאה לענין איסור הנאה מכל מקום נעשה שומר שכר על ידה ולזה י"ל הגם דמצות לאו להנות ניתנו בוודאי הנאה קצת מחשב והנאה כזו אינה אסורה באיסור הנאה, אבל מכל מקום נעשה שומר שכר על ידה וא"ש ל"ב ע"פ פ"י. ולשנא קמא ס"ל דלא נעשה שומר שכר על ידי שכר מצוה הרחוקה לבוא רק כשמרוויח מיד פרוטה ולכן אמר משום דלא יהיב פרוטה לעני העובר בשעתא. וצריך אני לפרש הגם מה שמרוויח פרוטה לעני ג"כ הנאת מצוה היא מי מחייבו לתת לעני מצות התורה וריווח זה הנאה וריווח בא לו ע"י מצוה. וכזה כתב הרמב"ן ביבמות גבי סנדל של ע"ז דחליצתה כשירה דמצות לאו להנות ניתנו הגם שמותרת עי"ז להנשא והנאת הגוף הוא, הא גופא דאסורה בלא חליצה גזירת התורה ומצות ד' היא מה שניתרת ע"י חליצה להנשא בהיתר לאו להנות ניתנו, וכן הדבר הזה כאן. וצ"ל לפמ"ש מ"מ נעשה על ידי הרווחת ממון שומר שכר מיהת דבהנאה מועטת נעשה שומר שכר ולל"ב בלי הרווחת ממון מיד ולל"ק דווקא הרווחת ממון ומיד אבל מודה הגם שבמק"א אין זה הנאה מכל מקום נעשה שומר שכר. כן י"ל אלא דעדיין קשה סוגיא דנדרים במודר הנאה למ"ד משום פרוטה דרב יוסף הא הנאת מצוה היא דמותר באה"נ, וצ"ל כיון שמייתר ממון מקרי הנאה הגם שבא ע"י מצוה או וביותר י"ל מצות צדקה שאני שמתן שכרה ועונשה בצידה ובא בקרוב בעוד בחיותו מקרי הנאה יותר מכל שארי מצות שאין מתן שכרה בצדה ולמחר לעה"כ לקבל שכרה כנ"ל ועיין בכ"ז

ז'. וקודם בואנו למטרת כוונתינו נקדים עוד מלתא חדא בדין דשומר מצוה פטור מן המצוה במתניתין סוכה כותבי תפילין וכו' המה וחברי' וכו' כתב רש"י כדי להמציא תפילין למי שצריך לו. משמע דווקא כשכוונתו למצוה ולא להנאתו להשתכר בו וכן דייק המג"א סי' ל"ג ס"ק ח' ונתקשה מש"ס נדרים במקבל שכר על האבידה וכתב כי שם נוטל רק שכר בטילה ואינו מרויח או דתליא אם עיקר כוונתו למצוה עיי"ש ובמחצית השקל, ותמה אני שלא זכר המג"א מסוגיא דהכא דס"ל לר"ע במלוה צריך למשכון דמצוה קעביד הגם שנהנה ולפי גרסת סוגיא דכאן דר"א ס"ל לאו מצוה קעביד דלהנאתו מתכווין משמע כל עיקר כוונתו להנאתו. ור"ע ס"ל מכל מקום כיון דסוף כל סוף נעשה רצון ד' שהלוה לעני מצוה קעביד וזה דלא כרש"י סוכה וצל"ע

ואחר העיון נלפע"ד וודאי מצד השכל העוסק במצוה ויש לו הנאה במצוה ג"כ ואפשר אפילו תחלת כוונתו הי' להנאתו ג"כ מכל מקום מצוה קעביד וראי' מש"ס פסחים פ"ק האומר סלע זו לצדקה על מנת שיחי' בני ומשמא תאבד לו מחט אח"כ כמו שרמז המג"א עכ"ז שם דמכל מקום למצוה יחשב לו ולר"א דס"ל מלוה על המשכון לאו מצוה קעביד ה"ה בזה אבל לר"ע ודאי מצוה קעביד. אבל שיהי' על ידי עשית מצוה כזו פטור ממצוה אחרת משום עוסק במצוה פטור מן המצוה זה דווקא כשאין לו במצוה זו שעושה הנאה הגופנית ג"כ אבל מצוה שעושה להנאתו ומכווין להנאתו הגם מ"מ למצוה יחשב לו ומקבל עליו שכר מאת נותן לאיש חסד כמפעלו, מ"מ עדיפא מצוה אחרת שאין עושה אותה להרווחתו ולהנאתו וא"ש רש"י סוכה ול"ק מש"ס פסחים דוודאי מצוה איכא אבל אינו פטור ממצוה רק כשמכווין להמציא תפילין להצריך לו כן נראה לי ברור לדינא

אלא דקשה מסוגיא דהכא לר"ע נעשה מלוה על המשכון וצריך לו שומר שכר משום פרוטה דרב יוסף אלמא דפטור ממצות צדקה שאין לו בה הנאה הגופנית משום מצוה דמלוה על המשכון לצורכו והנאתו וזה דלא כדברינו דלא כרש"י סוכה וצ"ע

וליישב קושיא זו אומר אני כי אוקימתא זו דבמלוה צריך למשכון קמפלגי אזיל ללשנא בתרא פרק הכונס משום דרחמנא שעבדי' ופרושו עפמ"ש פ"י משום דיש לו שכר מצוה ולא משום דפטור ממצוה אחרת של צדקה וכן הכי נמי במלוה על המשכון שכר מצוה יש לו וס"ל לר"ע הגם שיש לו הנאה מכל מקום שכר מצוה יש לו. אבל אינו פטור על ידי מצוה זו ממצוה אחרת שאין עושה להנאתו, ולל"ק שם ל"ל לר"ע דהוא ש"ש רק באין צריך למשכון וא"ש

ויש לי להוסיף דברים על דברינו דללשנא קמא בלאו הכי קשה מידי נימא דרב יוסף תנאי היא רק ללשנא בתרא ושפיר משני להך לשנא במלוה צריך למשכון קמפלגי. הנה כבר עמדתי על שיטת רשב"א דס"ל משום הלואה עצמה דהיא מצוה נעשה שומר שכר משום דפטור באותו שעה שנוטל המשכון מפרוטה לעני, ושטוח וניעור ל"ל לרשב"א דמצוה קעביד, וצ"ל הגם דאינו רק פעם אחת ולא שכיח עני באותו שעה מ"מ מקרי הנאה שיעשה שומר שכר על ידה מ"מ קשה מאי האי דקאמר נימא רב יוסף תנאי יוכל רב יוסף לומר אנא ככולי עלמא עד כאן לא פליג ר"א רק במלוה על המשכון דלא שכיח עני באותו שעה חדא לא מחשיב לי' הנאה שיהא נעשה שומר שכר על ידה משא"כ בשומר אבידה דכמה פעמים עושה מצוה בשטוח וניעור מודה ר"א והנחתי בביאור הסוגיא בצ"ע. וכעת יאמר עפמ"ש דללשנא בתרא ג"כ משום שכר מצוה היא ופשיטא ללשנא בתרא אין לחלק בין פעם אחת להרבה פעמים דוודאי משום שכר מצוה פעם אחת נעשה שומר שכר כמו כל שומר שכר נעשה ש"ש משום פרוטה אחת כמ"ש רשב"א דכן במלוה