כתב סופר חושן משפט יב

דור ודור מה לי דור א' שלאחריו או דור אחר דור עד סוף כל הדורות, וא"ש דכ' הרי"ף כד מייתי לשמואל אי איישר חילי יותר מהלל כהלכתא וא"ש נכון ועיין היטב. ויש לפקפק קצת עפמ"ש הר"ן לדריה תיקן היינו שיהיו נמנעים להלות כמו בדורו. י"ל לדור שלאחריו תיקן כל זמן שיהיו נמנעים וראה בדורו שהיו נמנעים להלות וכ"ז שהי' דאורייתא לא רצה או לא הי' בכחו לתקן ותיקן לדור שלאחריו כשיהיו כבדורו נמנעין להלות, או לדרי עלמא תיקן, וליתני לדברינו בישוב הרי"ף. אלא פרושו של הר"ן אינו מוכרח ולא משמע מרש"י כן, וגם מתוס' לשיטת ר"ת לא ס"ל הכי וכן רמב"ן לא פירש כפרושו של הר"ן דוק ותשכח. ולקמן במקומו תמצא עוד ישוב לרי"ף על דרך נכון גם לר"ן אי"ה

וליישב פרושו של רש"י דרבא מתרץ קושיא דמעיקרא וכי אתא הלל וכו' ולא מתרץ בלא אביי מיד. נ"ל עפמ"ש לילפותא דר"י מיחרם כל רכוש' לא נדע דיש כח ביד חכמים להקנו' וכן ס"ל לרבא ול"מ הפקר ב"ד שיהי' פרוסבול מדאורייתא כקושית פ"י. וי"ל כיון דיש כח ביד חכמים לעקור דבר מה"ת בשב וא"ת סגי בהפקירא דידהו שהצריכו ללוה שיפרע למלוה, ומשום דמ"ע על המלוה שיאמר לו משמט אני מקרא דוזה דבר השמיטה אם קבל הפרעון ול"א משמט אני לא עבר במה שמקבל הפרעון אלא שעבר העשה שלא אמר משמט אני בפה מלא והוא עבר בשב ואל תעשה ויש כח ביד חכמים לעקור בשוא"ת. והא"ש דקאי רבא על אביי דאמת יש כח ביד חכמים לעקור דבר מה"ת בשוא"ת, ע"ז אמר רבא השתא דאתית ע"כ להכי י"ל אפילו למ"ד שמיטה בזה"ז דאורייתא דמהני פרוסבול משום הפקר ב"ד צריך הלוה לשלם, ומשום מ"ע דזה דבר השמיטה הוא שוא"ת ויש כח בידם לעקור בשוא"ת, ושוב מייתי ש"ס דרשא דר"א תו לא צריך כלל לומר שעקרו דבר מה"ת. כן נ"ל ע"פ שיטת רש"י ורש"י לא כ"כ ועיין

דאמר שמואל לא כתבינן פרוסבול אלא בב"ד דסורא וכו' הרי"ף לא פסק בהא כשמואל ועיין ר"ן בשם רמב"ן והר"ן דחה דבריו. ורא"ש כתב כרמב"ן. ולולי דבריהם ז"ל הי' נלפע"ד יפה עשה דהשמיט הא דשמואל, דלפי הטעם דקאמר ש"ס דצריך ב"ד כר"א ור"א דאלימי לאפקועי ממונא, לפי דקיי"ל שמיטה בזה"ז דרבנן לא צריך כלל להפקעת ממון דהא מה"ד חייב לשלם ורבנן אמרו דמשמט או משום די"כ בשוא"ת או משום הפקר ב"ד והם אמרו על ידי פרוסבול הדר הדין תורה דחייב לשלם ואיכא זכר לשביעית עי"ז כדס"ל לאביי ולא ס"ל משום הפקר בב"ד למ"ד שמיטה בזה"ז דרבנן וצ"ע. וצ"ל דשמואל ס"ל שמיטה בזה"ז דאורייתא והוצרך דווקא ב"ד דאלימי לאפקועי ממונא. ולהלכתא דקיי"ל שמיטה בזה"ז דרבנן לכ"ע לא צריך ב"ד דאלימי לאפקועי ממונא, והיינו רבנן דבי ר"א דמסרו מילי בעלמא והקילו משום דס"ל שמיטה בזה"ז דרבנן ובאמירה בעלמא סגי אפילו נימא דהם כב"ד חשוב מ"מ ממילא נשמע כיון דשמיטה דרבנן לא צריך בית דין חשוב דאלימא לאפקועי ממונא כן נ"ל נכון מאד עד דקשה לי על ר"ת שבתוס' דס"ל דבעי ב"ד חשוב כיון דפסקינן שמיטה בזה"ז דרבנן והוא ע"כ לפי שיטתו הכי אף לזה בעי ב"ד חשוב וצ"ע. ונ"ל דמשו"ה הכי תיקן הלל דווקא בב"ד חשוב דאלימי לאפקועי ממונא, לר"ת דס"ל דבדורו הי' דאורייתא ולשיטת רש"י לרבא גם למ"ד דאורייתא מהני פרוסבול על ידי הפקר ולפמ"ש תוס' בתירוץ שני לר"ת דבדורו של הלל שמיטה דאורייתא דס"ל כרש"י דלרבא מהני גם לדאורייתא ותיקן הלל לדורו ומשום הפקר ב"ד לכן גם תיקנו לעולם כן גם בזה"ז שהוא דרבנן שיהי' ב"ד חשוב כיון דמטעם הפקר ב"ד נגע בה בתחלתו בדורו. ואפילו לפי דס"ל לתוס' בחד תירוץ לפי שיטתו של תוס' דלרבא ג"כ לא תיקן הלל אי שמיטה דאורייתא ולר"ת לא תיקן לדורו ממש כי כן לא הי' צריך לתקן מתחלה שיהי' פרוסבול בפני ב"ד חשוב דל"צ להפקר ב"ד. י"ל משו"ה תיקן ב"ד בפני ב"ד חשוב דאלימו לאפקועי ממון משום לעתיד לבא כשיבנה בהמ"ק ויהי' יובל ושמיטה נוהג מדאורייתא ואז לא מהני פרוסבול רק בפני ב"ד חשוב דאלימו לאפקיע, ואם עכשיו לא יהי' בפני ב"ד חשוב יאמרו אשתקד עשינו פרוסבול שלא בפני ב"ד חשוב גם עכשיו נעשה כן לכן תיקן מיד שיהי' בפני ב"ד חשוב. וא"ש גם אם לא תיקן הלל בדורו שהי' שמיטה דאורייתא. והיינו עפמ"ש כבר לעיל לשיטת תוס' דבזמן שהי' דאורייתא או למ"ד שמיטה בזה"ז דאורייתא לא תיקן הגם דמהני משום הפקר דלא הי' מבטל קיום המצוה ע"י תיקון פרוסבול וכ"ז מעיקרא לא הי' מתקן אבל אחר שכבר תיקן פרוסבול והנהיג בו בזמן דשמיטה דרבנן וכבר הורגלו בזה שוב לא פסקה התקנה גם כשיהי' מדאורייתא לעתיד לבוא ב"ב הנ"ל ועיין

אבל קשיא לי על הרמב"ם דמפורש כתב לעתיד כשיהי' שמיטה דאורייתא ל"מ פרוסבול רק בזה"ז דשמיטה דרבנן, וצ"ל הגם שכבר תיקן בזה"ז לא יועיל לעתיד או דס"ל שלא יעקר קיום מצות שמיטה, או כדכ' הכל שלא רצו להפקיע כ"כ להוציא או מטעם דכתיבנא דס"ל דל"מ הפקר ב"ד להקנות יהי' איך שיהי' כיון דס"ל דלעתיד כשיהי' שמיטה דאורייתא ל"מ פרוסבול למה צריך ב"ד חשוב הלא לא משום הפקר ב"ד הוא והרמב"ם פסק הא דשמואל דצריך ב"ד חשוב דווקא וטעמא בעי למה ואי משום שיאמרו אשתקד עשינו פרוסבול שלא בפני ב"ד חשוב נעשה גם עתה כן אי ניחוש להכי גם מה דתיקון בב"ד חשוב דווקא לא יצאנו מחשש זה דהא גם בב"ד חשוב ל"מ לרמב"ם לכשיהי' שמיטה דאורייתא וצ"ע

ועלה במחשבה לפני כי מ"ש משו"ה תיקן הלל בב"ד חשוב שלא יאמרו אשתקד עשינו פרוסבול שלא בב"ד חשוב כבש"ס ריש ביצה לגבי ביצה ביוט"ש ושם מבואר בעדות החודש לא חיישינן שיאמרו אשתקד וכו' דביצה לכל מסורה וקדוש החודש לב"ד מסור ולא חיישינן שיטעו ויאמרו אשתקד, והכי נמי כאן פרוסבול לב"ד מסור ולא חיישינן שיטעו וידמו ויאמרו אשתקד הם ידעו כי אז הי' דרבנן ועכשיו דאורייתא ל"מ בלא ב"ד חשוב. אבל א"ש דברינו לשיטת המרדכי שברמ"א סימן ס"ז דיוכל למסור דבריו אפילו שלא בפני ב"ד ודבר זה לכל מסור ויש לחוש שפיר שיאמרו אשתקד כמו בביצה

וי"ל דרמב"ם לא ס"ל כמרדכי הנ"ל אלא שצריך למסור דווקא לפני ב"ד וליכא למיחש שיאמרו אשתקד דבית דין ידעו כבעדות החודש, ולכן גם דס"ל לרמב"ם דבזמן שיהי' שמיטה דאורייתא ול"מ פרוסבול כלל ליכא למיחש שיאמרו אתמול עשינו פרוסבול בב"ד גם עכשיו נעשה בב"ד, דב"ד לא יתרצו. וס"ל לרמב"ם דווקא בד"ח כמו בעדות החודש שהוא ב"ד הגדול וכדומה לו ב"ד חשוב שבדור סמכ' שלא יטעו, אבל אם לא צריך ב"ד חשוב ומקובל ומופלג מיוחד בדורו חיישינן לשמא יטעו ולכן בעי ב"ד חשוב דווקא גם בזה"ז וכשיבואו בזמן שמיטה דאורייתא לבית דין חשוב שידעו לחלק לא יקבלו את המלוים וא"ש ועיין

אחר העיון ראיתי כ"ז לא מועיל לנו ליישב הרמב"ם בעצמו אלא דינו דהא מפורש כתב דבעי ב"ד חשוב דאלימא לאפקוע' ממונא, משמע דל"מ באינו חשוב משום דלא אלימא, ולא מטעמא דכתיבנא. וקשה בזה"ז לא צריך להפקר ב"ד. ולא ידעת' מקום ישוב רק בשנאמר מאחר שתקנו שמיטה בזה"ז כל שאפשר שיהא כעין דאורייתא תקנו באופן גם אם הי' שמיטה דיצא ידי דאורייתא. ולאביי דליל הפקר ב"ד צ"ל הם אמרו שיהי' שמיטה נוהג' לזכר, הם ראו שעי"ז נמנעו מלהלוות הלל ראה ובא ותיקנו שלא יצא תקלה על ידי תקנתא דשמיטה וקלקולא יתר על תקונו שהיו עוברים על כי יהי' דבר עם לבבך וכו' תיקנו פרוסבול הגם דלא מהני לדאורייתא והנהג' שמיטה לא כעין דאורייתא היא כל מה דאפשר לתקן מתקנינן אבל לרבא דהפקר ב"ד הפקר, ומה ג"כ אם שמיטה דאורייתא אלא שלא רצו לתקן כן אם שמיטה דאורייתא כמ"ש תוס' וכיון שלא רצו בתקנה ולא הפקירו לא מהני פרוסבול אבל אם רצו מהני לדאורייתא ג"כ, תיקן הלל פרוסבול בב"ד חשוב דאלימי לאפקועי ומשום הפקר ב"ד נגע בה בתקנה וכעין דאורייתא תיקנו וא"ש נכון בעזרת נותן התורה ית"ש ועיין

והנה תוס' כתבו בשם ר"ת דל"ב רק ב"ד חשוב שבדור וכו' שוב כ' תוס' תנן במסכת שבועות פרוסבול המוקדם כשר והמאוחר פסול ומביא פירוש הירושלמי דמוקדם כשר משום דפרוסבול אינו מועיל רק אחר כתיבת הפרוסבול ולא מה שהוא אחר כתיבת פרוסבול, ולכך מאוחר פסול שמרוויח שלא כדין. וצ"ל סמיכת מתניתין ופי' ירושלמי למ"ש תוס' תחלה בשם ר"ת דבעי ב"ד חשוב שבדורו. ועיין תומים סי' ס"ז מ"ש בזה ע"ד חידוד ופלפול התלמידים. ולפע"ד הי' נראה, הנה הרמב"ם בפי' המשניות כ' פירוש אחר היפך מפירוש הירושלמי מוקדם היינו שהחוב קודם לפרוסבול, ומאוחר שהחוב אחר הפרוסבול וכ' דלא מהני פרוסבול אלא קודם שלוה דלא חל על החוב דין שמיטה כלל אבל אם החוב מוקדם וחל על חוב זה דין שמיטה תו לא מהני פרוסבול. ובחבורו חזר ופירש וממתיק פירוש ירושלמי. ונחזה אנן לפירוש הרמב"ם בפי' המשניות א"א לומר דתקנת פרוסבול משום הפקר ב"ד למה לא מהני פרוסבול אחר הלואה מפני שכבר חל עליו דין שמיטה מכיון שמפקיעין הב"ד ממונא של זה ומקנין לזה אין זה פרוסבול אלא הפקר וזוכה מן הפקר ודינא הוא מדאורייתא אחר שהפקירו, ונהפוך הוא ביותר יועיל פרוסבול אחר הלואה מקודם הלואה דלא שייך כ"כ שהפקירו ב"ד על מה שעתיד להלות ולטעם הרמב"ם צ"ל דלאו מתורת הפקר אתו עלה, אלא תקנתא בעלמא הוא הם אמרו וכו'