קשת יהונתן ז

במתנה וזהו אמרם ההולך לבה"כ כאלו הקריב מנחה טהורה כי כבר נתכפר בהליכה וכן הדבר כי בה"כ הוא ענין גדול וחובה עלינו להזהר בזה כי היא חיינו כאמרם בגמרא איכא סבא בבבל תמה א"ל דמקדמי ומחשכי לבה"כ א"ל היינו דאהני להו ויש להבין למה בחר בזה דמקדמי ומחשכי לבה"כ. אבל הענין מה בכך דנאמר על האדמה אם גלו וכי בשביל זה ילקו בשכר מצוה הלא עינינו תלויו' לא"י ולבהמ"ק ורחמנא לבא בעי והרי זה נחשב כאלו אנו יושבים על האדמה. רק ה"מ אם אנו עושין מעשים שאין גורמים גלות אבל אם אנו עושין מעשים הגורמים ח"ו גלות א"כ שפיר קשה זה ואמרינן בגמ' כל מי שיש לו בה"כ בעירו ואינו הולך בה גורם גלות לו ולבניו אחריו וא"כ שפיר קשה על אדמה כתי' ולכך משני דמקדמי ומחשכי לבה"כ וא"כ לא זו שאין גורם גלות אף גם שכר יותר טוב מעונש וא"כ כדאי מצוה לגרום שכר קיבוץ גליות וא כ שפיר יתכן דרחמנא לבא בעי ולכך מחשב על האדמה ולכך מאריכים ימים. וא"כ בניי ואחיי הטיבו דרככם בבה"כ ובתפלה כי זהו שיור לנו בגולה. ויתר עלינו כעת כי זהו עיקר הספד שע"י מעוררין בתוכחה וזהו נייחא למת וכל אחד יתן לו מתנה בזבזין ואלו היו באין בצל קורתנו ידעתי שכל אחד היה מכבדו במנה לפ"כ ובצאתם היו נותן לו שלוחי מצוה אף אנו עלינו לכבד צדיקים וליתן להם צידה לאורחא רחיקא והוא בקבלת כל אדם על עצמו איזה דבר טוב והנהגה טובה ומוסר ויראת חטא ע"י הספד הוא מתנה טובה לצדיקים ובפרטות לקדושים הנ"ל אשר במותם יש להם רשות לכבוש כל מקטרג ובזה הנערה באה אל המלך כל אשר תאמר ינתן לה ושאר נשמות צדיקים תוך יב"ח עולין ויורדין טרם שיוכלו להשיג אור עליון צח ובהיר וסובלין יסורין של אהבה זהו הנערה באה אל המלך ששה חדשים בשמן המור כי הוא קצת יסורים נקרא מור וששה חדשים בתמרוקין להריק הגשם ולזכזך אבל הנהרג על קדוש השם תיכף הנשמה עולה מעלה וזהו עלית למרום שבית שבי כי כובש לס"א אבל אימת לקחת מתנות באדם והיינו כמ"ש דכל אחד יהיב נזבזין ומתנות לנשמה הקדושה הזה וע"י זה נתעלה עד מאוד כי כל המזכה לחבירו זכותו הרבה מאוד וכמו כן המחטיא לחבירו ובעו"ה אם אדם עושה צדקות וטובות הרבה אינם לומדים ממנו אבל אם עושה רעות הרבה תיכף ילמדו הימנו אופן וגורם רעה לעצמו ולאחרים. אמרו חז"ל במדרש גדול המחטיא חבירו יותר מהורגו שהרי מצרים וארם ביקשו להרוג לישראל ולא נתרחקו ועמון ומואב גרמו לישראל לחטוא אשר נכלו בנכליהם נתרחקו שנאמר לא יבא עמון ומואב כו' והקשו בזה כל המפרשים דהא בתורה לא נאמר הטעם שהחטיאום רק שלא קדמו בלחם ומים ואיך נאמר טעם הזה אבל באמת יש ליתן טעם מה זו מדה כנגד מדה בדבר שלא קדמו בלחם לענוש אותם לבל יבואו בקהל אבל הענין בפשוט כמ"ש רש"י קראן לו ויאכל לחם שמא ישא אחת מהן והיינו כי ידוע שגזרו על פתן משום בנותיהן כי הוא מעורר חתנות ולכך אמרו ויאכל לחם שמא ישא אחת מהן ולכך עמון ומואב שתעבו לבני ישראל ולא רצו לדבק ולהתחתן בהם כלל לא הקריבו ולא קדמו בלחם ומים כדי שלא יבאו לידי קירוב וחתנות ולכך ענשם הקב"ה מכ"מ והנה ידוע מ"ש בלעם איעצך את אשר יקרה לעם הזה באחרית הימים ודרשו חז"ל שהשיאו עצה להפקיר בנות מואב כי ידע שה' שונא זמה ותמהו המפרשים מתורה הלא נאמר אשר יקרא באחרית הימים ומה שייך שנתן עצה מה לעשות תיכף אבל נראה כי ודאי מה זו צריך נעצה לבלעם הלא בעו"ה התחכמות יצה"ר הוא זה תמיד לפתות בזנות. ואמרו תקנו שווקים להושיב זונות אבל הענין כך כי ידוע כי בלק היה בקי בחכמת הקסם למאוד כדכתיב וקסמים בידם ובהם נתחכם לדעת עתידות ואם יגברו ישראל על מואב או לא וכבר ידוע כי בקסם אינו בא