קשת יהונתן ה

זהו משי"ל לפי ענין המד' אבל לפי פשוטו של מקרא נראה בפשוט כי לא היום גורם להאריך בפלפול ובעסקות התורה כי בעו"ה נסתמו מעינות החכמה ויום צרה לישראל הוה על הוה שבר על שבר יחדיו ידבקו בעו"ה. הרב החסיד התמים במעשיו המפורסם הגאון מהו"ר מרדכי זלה"ה אב"ד דק"ק ליסא נתבקש בישיבה של מעלה חשכו הרואים בארובת בשמים יחשכו כוכבי נשפו אשר גם הרב החסיד ועניו החריף ובקי גאון ישראל מהור"ר שמואל הר דהאגי ומדינת עלזיז הלך למנוחה מנוחתו כבוד אותנו עזב לאנחה וי חסרה ישראל גברא רבא ואחרון הכביד אשר שרף ה' אצלי לי בני ציון היקרים איך שלטו בם ידי זרים. הרב החסיד הקדוש והטהור בק"ק פאוולאוויטץ אשר בפולין בגליל אוסטרא עם שמונה חביריו כולם צדיקים ישרים ותמימים אשר זה הקיץ בעו"ה נהרג על קדוש שמו על אלה אני בוכיה ועיני יורדת מים בלי הפוגות ולכן קשה עלי להאריך רק מה שנוגע לעורר אבל והספד

והנה אמרו בגמרא כשנכנסו עכו"ם לק"ק מצאו כרובים מעורים זה בזה והוציאו לחוץ וכו' והקשה הריטב"א הא אמרו בגמרא דב"ב בזמן שישראל עושין רצונו של מקום פניהם איש אל אחיו ובאם לאו פניהם אל הבית ואין לך אין עושין רצונו יותר מזמן חורבן בית חיינו ויש בזה ב' תירוצים אחד דידוע במד' בעת חורבן ששפך ה' חמתו בציון נמחלו כל עונות דכתיב תם עונך בת ציון רק אח"כ חזרו לחטוא ולכך נולד מנחם תיכף בעת חורבן כי אז תמו עונות והיה עת רצון לה' וכבר תמהו המפרשים איך מרומז בקרא תם עונך דקאי על יום החורבן דלמא אח"כ ע"י הצירוף והטלטול והשמדות בעו"ה אשר רבים צררוני מנעורי רבת צררוני יאמר נא ישראל ואמרתי רמז דידוע מ"ש בזוהר על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה א"ת ר"ת תשעה אב והנה ידוע לאחר תשעה באב נקרא חודש אב מנחם הואיל ונולד בו מנחם כנודע וזהו ר"ת תם עונך תשעה מנחם ולכך נאמר מנחם הואיל ותם עונך והוא עלול לנחמה ולפ"ז דתם עון ישראל אזי שבו הכרובים להיות פנים אל פנים כי כבר שכך חמתו וישוב לרחמינו ונולד בו מנחם בו ביום ולכך הכרובים פניהם זה אל זה. ועי"ל כי גם הריטב"א כתב בדרך נס היה אז פניהם זה אל זה אך צריך טעם למה היה נס זה אבל היה לנחם ישראל כי ישראל היו מייאשים עצמן ואמרו הקב"ה עזב אותנו ודחה אותנו מעל פניו כדכתיב הנה בית ישראל אומרים אבדה תקותינו נגזרנו למו והראה הקב"ה כי הוא שוכן בתוך טומאתנו ואע"פ שמרדנו בו לא סר מאתנו שכינתו ועיני ה' עלינו ועוד תחיינה עצמות יבשות אלה עוד ישוב ה' לרחם ועדיין דבוקים בו כמער איש ולויות ועיין זוהר דלכך ראה יחזקאל מרכבה ואמר לישראל לבל יתייאשו ישראל ובישר להם כי ה' בקרבם ומרכבותיו אתם בגולה וזה היה הנס אשר הראה כי אף בעת זעם וחרון לגודל המרי לא עזב ודבק בני וחביבים גבי' ולכך היו הכרובים פניהם איש אל אחיו. והנה התירוץ זה הוא פתח תקוה לבני קרח כי אע"פ שחטאו כל מקום לא סר דביקות ה' מאתם וזהו מאמר הכתוב דחושב מחשבות לבל ידח ממנו נדח כי עדיין דביקות ה' בם ולא ידח להדביקם ולכך אע"פ שיתמהמה זמן ארוך בגיהנם יחכה כי ישוב לרחמהו וזהו תקות בני קרח כי לא עולם יהיו נדחים רק ישוב להעלותן לארץ חיים. והנה מאן מוכח אם התירוץ ראשון אמת או השני ונראה אם כשהעכו"ם באו לק"ק והוציאו הכרובים כבר נחרב העיר וכו' א"כ כבר חמת המלך מלכו של עולם שככה בשפוך חמתו על עצים ואבנים שפיר יש לומר תירוץ הראשון תם עונך וכו' אבל אם כשנכנסו לק"ק עדיין לא שלחו ידם בעיר ועזרה ועדיין חמה עזה ולא תמו עונות עדיין א"כ ליכא למימר כתירוץ הראשון וצריך לומר כתירוץ השני ובאמת כן היה כי בראשונה נכנסו לקדשי קדשים ישללו ואח"כ טמאו היכל ואח"כ החריבו העיר והתחילו ממקום קדושה מן מעלה למטה שלא כדרך הראוי דהיה