קשת יהונתן לו

סניגור שיהא מה"ש מעלין התפילה לה' מה שהם רוצים ומקטרגים ורצונם שהצדיק ימות וזש"ה יען כבדוני וכו' א"כ התפילה עובר דרך המלאכים כנ"ל וא"כ לא יפעול תפילתינו בקיום חכמי הדור בברכות ובשארי תפילות וזהו ואבדה חכמת חכמיו בעו"ה. וזהו כוונת הפסוק שהתחלנו ג"כ כי בודאי הספד ועצבון הוא שינחם ה' מרעה ולא יוסיף לדאבה עוד במיתת צדיקים וזהו אם היא עצבון מלב וזהו בכל עצב יהיה מותר היינו בכל עצב שהוא בלב יהיה מותר יתרון ותועלת כי ירחם ה' ולא יפרוץ בם עוד אבל דבר שפתים שהוא רק בדבור בעלמא בלי לב רק דבר שפתים זהו אך למחסור כי אבדה חכמת חכמיו כנ"ל כי התפילה באה למה"ש ואין קטיגור נעשה סניגור כנ"ל. ולכן עלינו להתעצב בלב שבור על העדר ת"ח ורבנים חכמי הדור כי לא מקרה הוא רק החי יתן אל לבו כי בעו"ה סיבת העדר ת"ח הוא ע"י תפילתינו שאינה בכוונה רצוי' ובלי לב כלל עקומות שפתותינו בלי לב ונפש הוי מעשה לשפוך דם נקי ובחטאינו נעדרים צדיקים הרבה הכל ע"י קלקול תפילתינו אוי לנו כי חטאנו לא רחוק הוא מאתנו לקיימו ולעשות בלב שלם ונפש חפיצה המצוה כדקא יאות בכוונת הלב מקובל לה' לבדו וא"צ למלאך מליץ בינותינו וזהו תכלית ההספד להתאבל באיבוד מגין ולגדור גדר ולעשות תשובה שלימה ונכונה כי מה לי דמעות ובכי כ"ז שאין שם תשובה ועזיבת החטא וכאשר אמרתי כפעם בפעם כי הם דמעות של בית הכסא כי אין לך צואה יותר מעוונות וא"כ כשאינו שב בתשובה הנה מלא גלולים וצואה ומה יועיל הבכי הרי הם דמעות של בהכ"ס והן הן דמעות שהוריד עשו והן רע למאוד כמ"ש חז"ל ולכן העיקר היא תשובה וקנין מדות ישרות ביראה וע"פ דרכי התורה לקיים רצון הבורא וכאותו שאמרו הזוכה בנכסי הגר והפקר וכן הדבר פה כי כל ת"ח ורב יש לו סייעתא מן השמים איזה מדות טובות כי הכל צריך עזר וסעד מן השמים זה למדת ג"ח וזה למדת ענוה וזה לסגופים וזה להתמדת התורה ובמותו הכל הפקר ומי שרוצה לזכות בו באחת מן המדות רשאי ויכול לו וזוכה מהפקרא ואם כן אתם בני זכו במצות ה' אלקי אבותיכם נתן לכם ברכה והברכה מדות טובות ותבונות ישרות לזכות בו וזה הספידא יקרא דשכבי שאין הכוונה ח"ו ליקר כבוד המדומה כי מה נ"מ בקלון או בכבוד אי כבוד הלא זה שמאריך לנו בגולה ומאביד נפשינו כי כל חמדתינו בגולה הכל כבוד המדומה וטפשות והתרוממות ואין לך מדה טובה בעולם שנותנת חיים בעה"ז ובעה"ב כמו מדת ענוה ואל יטעו בדברי חז"ל שאמרו בת"ח שיאה בו שמיני' שבשמיני' ח"ו לומר כן על דברי חז"ל שהתירו גסות רוח תועבת ה' כל גבה לב אפילו כל דהו ומהו הגדר משמיני' שבשמיני' אבל כבר אמרו בגמרא כל ת"ח שאינו נוקם ונוטר כנחש אינו ת"ח ופירש"י בו ג"כ כי ח"ו לומר שת"ח ינקום וינטור מ"ש בתורה לא תקום ולא תטור ואין לך דבר רע בעולם ותכונה רע' בגוף ונפש איש הנוקם ונוטר וזהו מורה על רוע מזגו וקשה עורף והלא גדולי חכמים ונביאים היו משתבחים בזה שלא גמלו רעה לעושי רע כ"א טוב אבל הענין כי ודאי ת"ח אם אחד עושה לו דבר אין נכון לתבוע עלבונו ויהי מן הנעלבים ואינם עולבין ונפשו כעפר לכל תהיה אבל מדת חכמים השלימים כן הוא אם יחטא אדם לו ימחול לו אבל אם יחטא לת"ח חבירו אין ראוי לשתוק לו אבל הוא ילבוש קנאה בעד חבירו ומחויב לתבוע עלבון חבירו ועלבון התור' ולומדי' והקב"ה תובע יקר ת"ח מכ"ש ת"ח לחבירו שראוי לעשות כל צדי צדדי' ילבש קנאה לרדוף האיש ההוא עד חרמה וכבר ידוע מ"ש לנחש מה הנאה יש לך והיא השיבה וכי ישוך הנחש בלי לחש היא עושה לתבוע המורדים בה' אבל לעצמה לית לה הנאה וזהו מאמרם כל ת"ח שאינו נוקם ונוטר כנחש דייקא היינו דבר הנוגע לו ח"ו לנקום ולנטור רק בשביל הנאת וכבוד חבירו יש לו לנקום ולנטור וזהו קיום התורה ולכך