קשת יהונתן לג

ישראל הקב"ה קרא ליעקב אל דאי למזבח הל"ל ויקרא לו יעקב והק' תוס' הא כתיב ויקרא לו ה' נסי ויקרא לו ה' שלום ומתרגמינן ופלח וצלי ע"ש שדחקו ונר' כי אמרו בסוף מס' זבחים ראה מה כתיב בפר' קרבנות לא נאמר לא אל ולא אלהים אלא ה' שלא ליתן פ"פ לבעל דין לחלוק ופי' המפרשים כי מד"הד אמרה נפש החוטאת תמות ומד"הר אמר' יביא קרבן ויתכפר ולכך כל כנויי שמות הם מד"הד ושם הוי"ה ב"ה רחמים ואם כן איך יכתוב בקרבנות אל אלקים הלא הבע"ד יחלוק כי אין מד"הד מסכים לקרבן ולכך נאמר ה' שם הוי"ה מד"הר כי הוא מסכים לקרבן ובזה יובן כי ודאי התרגום דיבר נכונה ע"י הקרבת קרבן עלי מזבח צלי ופלח לה' והיינו דכת' ה' שם הויה שהוא רוצה בקרבן וירצה לו לריח ניחוח ושפיר י"ל ע"י קרבן פלח וצלי משא"כ ביעקב דכתי' אל וזהו מד"הד ואינו נרצה בקרבן כלל ואיך יתכן לומר ופלח וצלי אין עבודה למד"הד בקרבן ולא לקול תפלתו בזה ועל כן דלא קאי על ופלח וצלי כתרגום ושפיר דייק הגמ' וזהו היה פקפוק בדברי יעקב שאמר על ב"ה מקום קרבנות אין זה כ"א בית אלהים וזהו לא יתכן כי אין מדה"ד מתרצה בקרבנות ולכך בעו"ה לא היה למקדש קיום ומדה"ד צווח ל"ל רוב זבחיכם וכו' ולכך לא היה לו עמידה תמידית ויש לישראל בזה תערומת ואין מקבלין ממנו תנחומין ולכך אמר דוד המלך שמחתי באומרי' לי בית ה' נלך היינו בית הוי"ה שזה מקבל קרבן לרצון וירצה ה ויתמיד ישיבתו והבן אמנם למה אמר יעקב באמת בית אלהים הוא הטעם מ"ש הקב"ה וארא וכו' ושמי ה' לא נודעתי להם כי לא היו משיגים שם הויה ולא השיגו רק מראות אלהים וכינוי השם שהם מדה"ד כי לא השיגו שם הוי"ה ועיין רש"י ומדרש ולכך אמר יעקב אין זה כ"א בית אלהים כי לא נגלה ולא השיג עדיין שם הוי"ה מקור הרחמים וכן אברהם לא השיג רק במחזה שדי ראה וא"כ שפיר ירא אברהם מן עבירות בניו דנ"ל קרבן כי אין מדה"ד מקבל קרבן ולכך לפעמים לא היו קרבנות מועילי' כשהיה מדה"ד מתוח אין הקרבן מכפר כלל וזהו שהיה מגור של אברהם ואמר הקב"ה אל תירא כי קרבן בהמה אין מדה"ד מתכפר אבל במות צדיק נפש תחת נפש אף מה"ד מתכפר כי זהו ממדה"ד ליקח נפש צדיק וז"ש הקב"ה אני לוקח נפש צדיק שמכריע נגד מדה"ד דייקא כי נפשות צדיקים מכריעי' אף למדה"ד ובזה ינוח דעת א"א ע"ה בכל אופן ובאמת סיבת מיתת צדיקים הם לשני מיני כפרות א' במדה"ר היינו כשישראל חוזרים בתשובה וכדי לעוררם ביותר הקב"ה מדקדק עם צדיקים גמורים כחוט השערה ומתו ובזה מתקדש ש"ש ביותר שאומרים אפילו לצדיקים אינו מוותר כחוט השערה ולמדים ממנו שאר העולם אם לאהוביו הדבוקי' בו כ"כ לשאר בני אדם מה יהיה וזהו ענין נ"ו שנתקדש בם המשכן כי ודאי הכתוב אומר בעבור אש זרה מתו אבל הענין כי ה' ביקש לקדש המשכן לבל יהי' נקלה בעיני ישראל גדרי המשכן שעד פה יבואו ולא יותר וכהנה משמרת המשכן כי קדוש הוא ולבל יחשבו כי אין הקב"ה מקפיד עליו ולכך בדבר קל שעשו נ"ו תיכף מתו ומזה למדו ישראל כמה חיוב שמיר' המשכן והקודש עליו וזה ויקדש בם ה' כי עי"ז נתוודע קדוש המשכן והענין זה הוא ע"י מדה"ד ולכך נאמר בנ"ו בקרבתם לפני ה' מדה"ר אמנם צדיק שנלקח לכפרת עון כשישראל הם בעו"ה מלאי' עונות הוא במדה"ר כנ"ל וזהו תרי עניני' שאמר' הגמ' למה נסמכה מיתת צדיקי' לפרה וכו' ועוד למה נסמכ' מיתת נ"ו ליה"כ וכו' שהם ב' סוגי כפרה כי פרה במדה"ר ישרוף אות' וכו' והיא מטמא כל נוגעי' בה מי נדה והיינו מדה"ד אמנ' יה"כ מדה"ר כי ביום הזה וכו' לפני ה' וכו' מדה"ר דייק' ולכך דרי' מית' צדיק ב' מיני סוגים והנ' במות צדי' במדה"ד בעו"ה מדה"ד מתוח ואמרו בגמ' וש"ע כל ז' ימי האבל יראה עצמו כאלו חרב מתוח בעו"ה ולגבי צדיק הכל אבלי' ועלינו לבכות בכי והספד על שבר עמינו קומה ה' והושיענו הלנצח תשכחנו ותרחם ציון ויבולע המות לנצח ומחה ה' דמעה מעל כל פנים אמן: