קשת יהונתן ל

משתורר כמו באישון לילה השחור יאמר אני לבן כן בעי"ה בחשיכת התורה הנעדר ממדע יאמר אני ואפסי עוד וחשכו הרואים בתורה כהלכה וזהו עיקר המכאוב באמרם יותר מחרבן בהמ"ק באבוד חכמת חכמים והסתר בינת נבונים. ובגמרא אמרו גדול קבלת פני ת"ח דכתיב ויחי לנצח וכו' כי יראו חכמים ימותו הרואה צדיקים במיתתן כך בחיים עאכו"כ ואמרו שם רבי ור"ח אתי א רא אמרו איכא צורבא רבנן באתרא נקבל אנפיה אמרו איכא ומאור עינים הוא א"ל ר"ח לרבי תוב את ולא תזלזל בנשיאתך ואנא איזל וכו' ויש להבין מתחילה הסכימו שניהם יחד בלי מונע ולמה בסוף אמר ר"ח שהוא לבדו ילך ולא יזלזל רבי בנשיאתו אבל הענין כי כבר הקשו מה ק"ו הרואה במיתתן כו' הא גדולים צדיקים במיתתן יותר וכו' אבל הענין כי הרואה ת"ח מתחדד בו כמאמר רבי הא דמחדידנא דחזיתי' לרבי מאיר מאחורו וכו' וכמו כן צדיק הרואה משפיע ברכה כמבואר במדרש וירא יעקב את בני יוסף וכו' ראיה של צדיקים לברכה א"כ בקבלת ת"ח יש שני תועלת שמתחדד בו והיא המשפיע ברכה וא"כ ק"ו הרואה צדיקים במיתתן דיש בו רק תועלת להתחדד בראות פניו כך מכ"ש הרואה בחיי' שגם צדיק רואה אותו ומשפיע בראיה שלו ברכה ג"כ עאכו"כ ולפ"ז להך תועלת להתחדד בו אם הוא יותר גדול ל"ש זה אבל הך תועלת דמשפיע ברכה בראי' שלו קטן וגדול לשם הוא דעכ"פ משפיע ברכה וזהו הנרצה דמתחלה סברו דהוא ת"ח הרואה וא"כ מה זלזול בנשיאות יש דבראיה יקבל רבי ברכה אבל השתא דשמע דמאור עיני' הוא וא"כ אין כאן תועלת רק שיהא מתחדד בו וזהו זילותיה לנשיאות שיתחדד באדם קטן הימנו וא"ש. עכ"פ יותר טוב להתדבק בת"ח קטן וגדול ולא להתגאה לומר אצ"ל ולמשנתו כי כל אדם יש לו חלק בתורה וזוכה בי לבדו ולכך ת"ח שמת אין לו תמורה כי חלקו נאבד ונגנז בעו"ה

ואמרו בגמרא דזבחים כאשר שמע אהרן ממשה שבניו ידוע מקום הם שתק וקבל שכר על שתיקתו וי"ל מה ענין זה לשתיקה אבל כבר ידוע מ"ש בגמרא דחגיגה כתיב אין מספר לגדודיו וכתיב אלף אלפים ומשני לאחר חרבן נתמעט ואמרנו הטעם דבמד' איכה אמרינן אמר הקב"ה מה לי לעשות על חרבן מה אבל יושב ודומם אף אני אדום וידוע ברוח פיו צבאם בכל דיבור נברא מלאך ולכך בזמן הבית אין מספר אבל לאחר חרבן שכביכול דומם א"כ יש מספר ונתמעטו וכללו של דבר אבל יושב ודומם ולכך וידום אהרן כדין אבל אף שהוא כה"ג אין מועד בפני ת"ח וא"כ אצלם חל קצת אבילות ולכך נהג בזה ששתק וידום אהרן ולכן בפני ת"ח אין מועד כלל וחייבין כל ישראל להתאונן תאניה ואניה. ואמרו במדרש מה הבדל יש בין מיתת זקנים למיתת נערים הנר שכבה מאליו סימן יפה ואם אין כבה מאליו סימן רע וי"ל מה השאלה מה בין וכו' דילמא באמת אין הבדל רק זה מת קודם זמנו וזה בזמנו אבל בעצם המיתה דילמא באמת לית הבדל אבל אמרו במדרש אברהם חידש זקנה בעולם וי"ל בזה שאמרה שרה אחרי בלותי הי' לי עדנה ואדוני זקן מה ענין הך דבלותי לאדוני זקן של אברהם והקב"ה שינה ואמר ואני זקנתי ח"ו מכזב כי היא לא אמרה ואני זקנתי אם שאמרה אחרי בלותי זהו דוחק אבל נראה הטעם שחודש זקנה כי כל כוונת אברהם לפרסם מציאות השם יתעלה בעולם כדכתיב ויקרא בשם ה' וכו' ומציאותו יבורר ע"י ניסים ושינוי הטבע בזה יותר כי אין תלוי בטבע ש כ ביחוד לידת זקן כמו אברהם ואלו לא זקנה בעולם ולא היו מכירין המוני עם ש אברהם זקן או בחור לא היה מתפרסם נס שהיה לו לעת זקנתו בן ולכך ביקש זקנה לפרסם נס שזקן כמוהו היה לו ילד לזקוניו אך זהו אם היה באותו זמן חוץ לטבע לזקנים לה הוליד אבל לפי דעת האומרים שאז כחם היה חזק אין מהתימה אם זקן יוליד א"כ