קשת יהונתן כח

כל העלולים בכל העולמות ולא יצוייר בשום זמן ועת ביטול או העדר התורה בשום אופן וצד ומחשבה בעולם ולכך בא הבטחה כי לא תשכח מפי זרעו ואין לנו שיור רק התורה הזאת ולזה נשאנו נפשנו ולכך אלו היה ח"ו מתו נדב ואביהו ביום מתן תורה היה סימן לאבדן התורה ח"ו וזהו לא יתכן ולכך אמר הקב"ה איני מערב שמחת בתי להורות שאין בו כליון והעדר כלל ויהיה נצחית רק אח"כ בזמן חנוך בית ה' שם קרה להם סימן לבנים שבעו"ה אש יאכל בית ה' וזהו לטובת ישראל ששפך חמתו על עצים ואבנים ולכך עיקר הדבר תלוי בתורה. וזהו תכלית כוונת של ההספד לשוב לה' להתמיד בתורה לש"ש כי זהו העיקר והיינו כל תורה שאין עמו תשובה על בורי' אין התורה כ"כ בשלימות וזהו ענין עץ חיים ועץ הדעת טוב ורע כי מי שהוא נקי מחטא ועוסק בתורה לשמה הוא עץ חיים למאוד אבל מי שאינו כ"כ נקי מחטא ועוסק בתורה הוא מעץ הדעת טוב ורע כאשר נבאר ביותר בשנבין במ"ש בגמר דיבמות באותן בני שאול שהוקע דוד שהיו לנים על העץ עד ניתך עליהם המים ורצפה הטם אל הצור וכו' וכתבו תוס' במס' יבמות דבמדרש איתא שאמרה הצור תמים פעלו וכבר אמרנו בדרושינו על זה אבל הענין בזה כי שם פריך בגמרא איך נענשו בשביל עון שאול אביהם והכתיב לא יומתו אבות על בנים ומשני מוטב שיעקר אות אחת מהתורה ואל יחלל ש"ש וכן פריך והכתיב לא תלין נבלתו ומשני ג"כ מוטב וכו'. ויש להתבונן בלישנא דגמרא מוטב שיעקר אות אחת מה כיון הגמר' בזה ולא קאמר סתם מפני קדושת השם התירו ודחו הלאו ומה זה מוטב שיעקר אות אחת אבל יובן במ"ש בגמרא בפ' שלישי דסנהדרין לא יומתו אבות על בנים בעדות בנים דל"ל בחטא הא כבר נאמר איש בחטאו יומת. ופריך הגמרא בעון אבות לא והכתיב פוקד עון אבות וכו' ויש להבין מה ענין זה להך דגמרא בל"ז ה"ל להקשות קראי אהדדי כתיב פוקד עון וכו' וכתיב לא יומתו איש בחטאו יומת. ונראה דלולי הגמרא הייתי אומר דל"ק מהך דאיש בחטאו יומת מן פוקד עון אבות דיש לחלק בין שוגג למזיד דבשוגג אין הבנים נענשים וזהו בחטאו שהוא שוגג יומת האיש ההוא לבד אבל במזיד לגודל עון אף הבנים נענשים וזהו פוקד עון אבות דייקא שהוא מזיד. וזהו כוונת המקונן אבותינו חטאו ואינם כי אין עלינו עונשם אבל נחנו עונותיהם סבלנו כי העון מוטל עלינו. ובזה יובן דברי הגמ' דודאי בל"ז בקרא לא קשיא ה"א דפוקד עון אבות היינו בידי שמים אבל לא יומתו ציווי לב"ד לבל ימיתו אבות על בנים אמנם הגמ' שפיר הוכיח על עדות דכתיב איש בחטאו יומת ולמה לי לא יומתו וכו' ועל זה הקשה הגמ' דע"כ בחטאו קאי על שוגג דכתיב פוקד עון אבות וכו' וליכא למימר דהך בידי שמים ואיש בחטאו בידי אדם דהא רש"י פי' איש וכו' אבל לא קטן ואי בידי אדם מה"ת להרוג קטן בשביל אביו וע"כ בידי שמים וא"כ קשי' אהדדי ועכצ"ל איש בחטאו היינו שוגג וא"כ שפיר איצטר' לא יומתו להורות דאפי' מזיד אין ב"ד מענשי' וקושי' הגמ' שפיר מנלן עדות ומשני הגמ' היינו כשאוחזין. והנה באמת יש להבין למה באמת לא דרשינן איש בחטאו על שוגג ולהבדיל בין שוגג למזיד הוא דכתיב איש בחטאו יומתו וה"ל לכתוב יומת מה יומתו ודריש בספרי הובא בילקוט הן בניה בעון אבות והן אבות בעון בנים וצ"ל מה"ת לחלק וצ"ל כמ"ש המפרשים דה"א אב נענש בשביל בן כי ראו גדולים שגדלתם כדמצינו בבת כהן את אביה מחללת והאב נענש בסיבת הבת אך זהו במזיד אבל לא בשוגג וא"כ ע"כ איש בחטאו פירושו מזיד דאל"כ למה לי לא יומתו בוי"ו דבשוגג אין לחלק בין אב לבן וא"ש כללו של דבר וי"ו יתירה דכתיב מורה דאפי' מזיד איש בחטאו יומת אבל לולי וי"ו היינו מחלקין בין מזיד לשוגג. והנה מהרש"א פי' הא דפריך בגמ' על בני שאול הא דכ' לא יומתו וכו' על סיפא דקרא קסמיך דלא יומתו איירי