קשת יהונתן כו

ביום שנחרב המקדש והמקדש נחרב באחד בשבת ואם כן גם מיתתו בא' בשבת וזהו ענין דוד שמת בשבת הואיל והוא משה אמר אמות בע"ש היות נשמת אדם וכ"כ אמות באב"ש שהיות נשמת משיח. וא"ש אבל להבין מה ביקש בבקשת קידום ואיחור יהיה היום המוגבל כאשר גבלו ה' וגם מה ביקש דוד בזה לדעת יום שימות הלא יותר טוב לתשובה ויראת חטא שאין אדם יודע יום שימות וכל ימיו בתשובה כנודע בשוב יום א' לפני מיתתך. אבל הענין כי דוד ביקש לדעת אות ומופת אם נמחל לו העון וכבר אמרו כי לפעמים המות תכלית טובה לאדם יקר בעיני ה' המותה לחסידיו ודרשו במדרש והנה טוב מאוד זה המות אבל לפעמים המות רע והנה מי שתיקן ענינו בזה העולם ועשה נחת רוח ליוצרו ועבד עבודה תמה פשיט' דהמיתה טובה שהוא הסתלקות מעולם חשוך לאור בהיר וכדומה ההבדל אבל מי שחסר עדיין תקון שלימתו הוא רע כי אילו יחיה היה מוסיף לתקן וכדומה מהרעות המסובבים ממות ודרשו במדרש פ' במדבר צדקתך כהררי אל צדקות שהקב"ה עושה מפרסמן כדכתיב שאו ראש בני ישראל בא' לחודש השני בשנה שני' אבל משפטים שעושה מכסה כתהום שנאמר ביו"ד בחודש שרף הבית והלא הי' בתשעה אלא קלקל חשבונו ע"ש וזהו המכוון בדוד לדעת אם נמחל העון ולכך שאל אם ה' יאמר לו יום המיתה. שאם יאמר לו ש"מ שהוא צדקה כהררי אל וש"מ דנמחל והוא טובה אבל אם לא יאמר לו וש"מ דנמחל והוא טובה אבל אם כסהו ואמר לו הקב"ה רק אולי קלקול חשבונו כמו חורבן הבית הנ"ל ולכך חקר לדעת אם באפשריות למות בע"ש או באב"ש וכשהשיב לו שא"א א"כ נתברר לו שהאמת ביום שבת ונמחל העון והנה מיתת צדיקים אינם רעים בעצמותן להם ולנשמתן כי אדרבה כמ"ש הולכין מחושך לאור רק רע לדור שמפני הרעה נאסף הצדיק ומיתתו ח"ו סימן לרעה אשר יקרה העם וצריך תשובה ובקשה וגם ישנו בחינות צדיקים אשר הם אף במותם לא נפרדו מהחיים לבא ליישר אותם ולהתלבש בחיים להורותם הדרך ולכך אמרו יעקב משה לא מת וכן דוד חי וקיים וכן רבי הוי אתא בכל זמן להורות הדרך אבל יש צדיקי' שמסולקין למעלה ואין להם עסק בתחתונים כי אם עולים במעלות בית אל לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו הקודש וע"ד ודאי ראוי לבכות בהעדר הגדול הזה וע"ז נאמר בכו להולך אשר לא ישוב עוד לראות ארץ מולדתו ועל זה עיקר ההספד ולכך אמרו אחים הספידא דהתם קאמינא הרצון דיעמוד התם בעלמא דקשוט ולא ישוב לזה העולם להתחבר לת"ח ולכך אחים הספידא וכן הדבר בצדיק תוך למ"ד יום הנשמה שכיח בי' חיי' ולכך יש לספוד ולהתקשר עם הצדיק ולאחוז בנפשו ונשמתו אבל לאחר נ' יום כבר מסולק למעלה אך כל יב"ח אמרו בגמרא נשמתו עולה ויורדת והיינו לבי קברא וכמ"ש הזוהר בלילה למעלה בצרור חיים וביום למטה וכאשר אמרתי מקדם בביאור המדרש שמואל ויהי בלילה ויתחפש שאול וילך אל אשת אוב וכי לילה היה אלא שהיה עליו יום צרה כלילה ומקשי' דילמא באמת היה לילה כמ"ש המפרשים כי ביום היה בוש לילך לאשת הומי' בעלת אוב וכן דרך עובר עבירה להיות במחשך מעשיהם. אבל הענין כי אמרו בגמרא דשבת דלכך היה כח בבעלת אוב להעלות שמואל בנגידא כי תוך יב"ח הי' נשמתו עולה ויורדת. וכבר כתבנו כי בלילה נשמה למעלה בצרור חיי' ושפיר תמה המדרש וכי לילה היה דלא היה כח לבעלת אוב להעלות ולכך אמרו בגמרא דכתובות כי ספדו לרבי ביום ולא בלילה כל י"ב חודש כי היה נשמתו יורדת ביום וראוי לספוד אך יורדת לבי קברא ליתן שפע לגוף כמבואר ולכך ההספד בי קברא וכדאמרו דהושיבו ישיבה על קברו. ובזה יובן דברי המדרש דשאל במשה כתיב לאחר ל' יום ויתמו ימי בכי אבל משה וביעקב כתיב ויעברו דמשמע דלא תמו לגמרי ואלו במשה תמו לגמרי בכלות ל' יום ולפי הנ"ל ניחא דמשה לא ידע