קשת יהונתן יח

הא לכם סובין עשו אשלא פי' חבלים והיינו כי בהמ"ק היא באר מים חיים וכמ"ש במדרש ובזוהר על פסוק והנה באר בשדה וכו' ובעו"ה ציון שדה תחרש והיא לשדה יער ואמרו להביא לעיר היינו שיחזור לבנותו כדכתיב עוד יהיה עיר ישוב וכו' ועיר אלהים יקרא וכו' והשיב ריב"ח כי הטובים שבישראל הם בסוג קמח אבל הרקנים הם סובין ואם היינו עושין חיבור ואגודה עמהם וזהו מן סובין להתקשר ולהיות עמהם באגודה אחת ולא יתרחק חבל הכוסף לתורת ה' ועבודתו אז יהיה בקל לשום הבאר משדה לעיר ולכן העיקר תלוי להשיב רבים מעון ובפרט בימים אלו ימי חפץ כל מגמתינו יהיה להחזיר בתשובה ובפרט בעבירות שבין אדם לחבירו כי בזה העיקר לרצות לחבירו ואמרו במדרש רבה אוי לנו מיום הדין אוי לנו מיום התוכחה וכו' שבטים לא יוכלו לעמוד בתוכחתו של יוסף שנאמר ולא יכנו לענות וכו' בלעם לא יוכל לעמוד בתוכחתו של אתונו דכ' ההסכן הסכנת וכו' אוי לנו וכו' וצריך להבין מה ענין דנקיט הני תרתי אבל הענין כי היא תוכחת מגולה על הרגל בני אדם לפעול לרעהו רעה והוא בשני אופנים או כי הואיל שחבירו עשה לו פעם או פעמיים רעה וא"כ לא יבצר ממנו דבר לנקום ולירד עמו עד לחייו בלי חנינה וכמו כן אם עשה לאדם טובות אינו חושש אח"כ אם יעשה לו רעות כי אמור ואמר מה בכך הלא עכ"ז תכסה אהבה טובות גדולות אשר גמלתיהו לכפר בעד זה ולא ירגיש בזה כי מה יחשב מול הטובות שעשיתי לו ובאמת שתים לא יתכנו וע"ז מביא ראייה משבטים שהיה להם תירוץ כי יוסף הוציא דיבה עליהם כדכתיב ולא יכלו לענות להתנצל בזה וכמו כן בלעם שהאכיל והשקה לחמורו ויודע חמור אבוס בעליו ובפ"א אשר הכהו מ"מ לא היה לו תי' והתנצלות הרי שאין כאן מנוס ותי' בכל אופן. והנה העושה לחבירו רע בממון בודאי לא יתכן כל תענית ותשובה וצום ובכי עד שירצה את חבירו וזהו פשוט אלא העושה חטא ברבים א"כ עי"כ מחטיא את חבירו כי תיכף ובקל ילמדו ממנו אחרים לעשות כמתכונתו ואין לך דבר שממהרים אחרים לעשות כמעשהו כמו דבר חטא ופשע שתיכף מצאנו לו חבר בעו"ה ועי"כ הוא הראשון אב לחטא גרם לחבירו רעה כתולדה נזיקין וזהו יותר מאלו עשקו בממונו וקבעו כי נפש הוא חובל לכן ביותר צריך תשובה לתקן המקולקל. וזהו מאמר ר"ע עבירות שבין אדם לחבירו אין יה"כ מכפר וכו' והנה בוודאי אין הכוונה שגזל לחבירו כי פשיטא שאין עולה בדעת שיהיה ממון חבירו בידו ויהיה נמחל ע"י יה"כ וכי היום הקדוש מפקיע ממון חבירו אבל הרצון העבירות שאדם עושה בפ"ע זהו בינו לבין המקום בזה יוה"כ מכפר אבל העבירות שבין אדם לחבירו שהיה עושה עבירות פומבי ומתוך זה גם אחרים נכשלו בהם בזה אין יה"כ מכפר עד שירצה חבירו דהיינו שישוב ברבים שגם אחרים יחזרו על עונם וישב ה' ונחם. הנה אברהם אמר חלילה לך להמית צדיק עם רשע והיה כצדיק כרשע השופט כל הארץ לא יעשה משפט ויש לתמוה מה ביקש אברהם בזה הלא כל מגמותיו היה להציל רשעי סדום בזכות הצדיקים אשר ימצאו בקרבם ומה זהו טענה חלילה להמית צדיק עם רשע הקב"ה ישיבו לא כן הוא אני המלך המשפט את הצדיק אציל והרשע מות יומת בחטאו ולא ימות צדיק כרשע וא"כ נכזבה תוחלתו ובמדרש אמר שאמר אברהם להקב"ה אתה תופס החבל בתרין ראשין אם חסד לית דין ואם דין לית חסד והדבר תמוה דמה חסד יש פה ויתר תמוה שהפייט יסד פסוקים אלו לאמרן בער"ה ובשחרית יה"כ קודם פזמון כאלו הם פסוקי דרחמי ולכאורה תמוה כי מה נאמר בזה הלא בעו"ה כבגד עדים כל צדקותינו מכף רגל ועד ראש אין בנו מתום ומה נצעק על המלך מבלי להמית צדיק וכו' אבל הענין הוא כי אמרו בגמ' בשיבבותיה דרב לא הוי מותא סברי בזכותיה דרב אחזי בחילמא מילתא דא זוטרי' לרב אנא האי גברא דמושיל מרא לקיברא הוא