קשת יהונתן יב

כנ"ל ומפריד הכוונה כי באמת לבו מלא גסות וזהו אמרם תילתי ברמות רוחא ודי. ולכך על מצוה קלה שעבר אדה"ר נענש כמבואר במדרש שאלו מה"ש מפני מה קנסת מיתה על אדה"ר ואמר מצוה קלה צויתי עליו ועבר עליה ויש להבין מה זהו שאלה וכי לא ידעו דאכל מהעץ וגם מה השיב מצוה קלה וכו' אדרבה אלו היה מצוה חמורה יותר ראוי לעונש. אבל הענין ידוע כי אדה"ר שב בתשובה שלימה כמבואר דישב במי גיחון עד שנעשה בשרו ככברה רק הטעם דלא נתכפר לו העון לגמרי כי הוא כמו אחר דידע רבונו ומרד וכן הדבר באדה"ר דידע כח ה' ומרד רק גם זה היה בישראל במדבר כי הכירו כח ה' במ"ת ופנים אל פנים נראה ה' עמם וסרו מהר להמיר כבודו בתבנית שור אוכל עשב ומ"מ נתקבלה תשובתם רק כבר אמרו כי באמת לא היו ישראל ראויים לאותו מעשה רק להורות לבעלי תשובה אחרים ולכך נתקבלה תשובתם אך לפי זה קשה אם כן אף תשובת אדם הראשון היה ראוי להתקבל להורות לבעלי תשובה רק המפרשים הקשו מה צורך להורות לב"ת הלא מקרא מלא כתיב ושבת עד ה' וכו' ותירצו דה"א בעון קל ולא בעון חמור כזה ולכך קמ"ל וא"כ א"ש דמה"ש שאלו מ"מ קנסת מיתה לאד"הר דהא שב ואי דידע רבונו מ"מ בשביל להורות לב"ת היה לך לקבל תשובתו והשיב הקב"ה מצוה קלה צויתי לו ועבר בשלמא אלו היה מצוה חמורה י"ל להורות לב"ת כי זהו לא נלמוד מקרא אבל מצוה קלה כבר נלמוד מקרא וא"צ להורות לתשובה. ולכן בני ראו הוו זהירים בקלה כמו בחמורה אבל הכל בעו"ה הגסות ורדיפת הכבוד המדומה. אמת יש להבין במ"ש בגמרא הספדא יקרא דחיי או דשכבי וכו' ואמרינן ויבא אברהם לספוד לשרה ולבכותה וכי בשביל יקרא דאברהם משהי לי לשרה ומשני שרה גופא ניחא לה דלתייקר בה אברהם ויש להבין מה נ"מ בעלמא דקשוט אם בעלה יהיה לו כבוד בעיני בני חת או לא והלא כל כבוד עה"ז הוא ריק ותוהו ושטות ואין זכרון במעט זמן ומכ"ש בעיני בריות כאלה וכי בשביל זה יהיה שרה מושהת אשר הוא עיכוב למנוחתה וקנין שלימותא כי כל זמן שאין הגוף נקבר נפשה יאבל רצוא ושוב כנודע אבל הענין בלא"ה יש להבין במ"ש רש"י וכן במדרש כי שרה מתה מחמת חרדה שאמרו לה שאברהם ביקש להעלות ליצחק לקרבן וכמעט שלא נשחט פרחה נשמתה ויש להבין צדקת כזאת עד שאברהם טפל לה בנביאות תחרד עד למיתה בשמעה כי פרי בטנה ירצה לקרבן ה' הלא זהו תכלית שלימות ולכך נוצרנו לעשות נחת ליוצרנו והנבחר לאדם השלם יותר מזה שירצה לה' לקחת מי"ח לקרבן ריח ניחוח ומה זו חרדה וביחוד שאמרו לה שלא נשחט וא"כ מה זהו חרדה על ס"ד ואין זהו חרדה כ"כ כדאי למות אבל הענין כי ודאי עיקר מעלות נסיון העקידה לא היה אשר ה' צוה לעקוד ליצחק ולשוחטו בהחלט פשיטא מהכ"ת לעבור פי ה' ומי מוחה בלא"ה אשר נפשו עליו יאסף וכמה שלוחים למקום להמיתו ברגע ושטות יהיה מזה שימרה פיו רק ה' אמר לאברהם לא בתורת צווי רק בתורת בקשה אם תרצה להעלות בנך יחידך לעולה יהיה לי לנחת אבל לא שאני מצוך ואם אינך רוצה גם בזה לא יקרך עון כי בנך הוא אשר הבטחתי לך עליו וזהו קח נא את בנך וכו' אין נא אלא לשון בקשה הדבר תלוי ברצון ואברהם אבינו ע"ה לא חס על בנו ומהר לעשות נחת לקונו ולא חס על בנו וזהו היה בעיני ההמון לפלא שלא יחמול על פרי בטנו לעת זקנתו מה שהיה בידו אם להרוג או לחמול וכבר ידוע מה שאמרו ליצני הדור מאבימלך נתעברה שרה ולא מאברהם כלל וחשבוה לשרה לזונה וא"כ עכשיו בשמעם שאברהם רצה לשוחטו יתחזק הקול ולעז שלהם ויאמרו הוא הדבר אשר דברנו כי לא אביו הוא וידע בנפשו כי לא ממנו הרה וילדה ולכך לא חס לשוחטו ורץ בשמחה לעשות רצון ה' כי מה איכפת לו בבן זר אשר לא יצא מחלציו וזהו החרדה שחרדה הצדיקת