קשת יהונתן יא

בכה"ג בביטול עשה הקב"ה לא מענש רק בעידן רתחא וזהו הכוונה מי שאין מניח בן והיינו בשביל ביטול תורה וע"כ שהקב"ה מלא עליו עברה ונענש בעידן ריתחא דלולי כן לא היה נענש בביטול מצות עשה. והנה באמת עיקר המרי והמגונה אשר מביא אדם לכל פגעי ונגעי גוף ונשמה הוא הגסות והקנאה היא ההורגת צדיקים בעו"ה והיא כל חלי ומחלה אשר לנו בגולה וידוע כי ת"ח שבדור הם נקראים אם כאמרם אביו זה הקב"ה ואם זהו כנסת ישראל היינו ת"ח שבדור הגודרים גדרים ומנהלים עם ה' לעבודת קודש כאם אשר מנהלת בנה בדרך ישרה כך מנהלת הכנסת ישראל לעדת ה' ומגדלם ומלמדם זאת עשי ומזה תמנעי כאם אשר עיניה לשלמת בני' כן הת"ח וכנסי' על עם ה' ובעו"ה ע"י קנאת איש מרעהו בנים זרים יולדו כי אין מנהל ונחלקה תומת ישרים וזה מאמר שלמה בשיר השירים בני אמי נחרו בי היינו ת"ח נקראים בני אם הם הנוחרים וגורמים שאנו בעו"ה שחרחרות וקודרנית כי מכח מחלוקת נתהוה הכל וזהו הכל בעו"ה מכח רמות רוח וקנאה. והנה אמרו בגמ' למה נסמכה מיתת צדיקים לפרה אדומה כשם שפרה אדומה מכפרת כך מיתת צדיקים מכפרת וי"ל למה נסמך לפרה שהיא בעצם אינה כפרה רק כתיב בה חטאת כקדשים ולא נסמכה לקרבנות גמורים קדשי קדשים אמנם הא דצדיקים נתפסין בעון הדור ואדרבה לכאורה מבואר דצדיקים מגינים כדאמרינן בגמרא בשיבבותיה דרב לא הוי מותא סברי בזכותי' דרב אחזי בחילמא מילתא דא זוטרתי' לרב אלא האי גברא דמושיל מרא וכו' לקיברא הוא דאגין ויש להבין סוף כל סוף איכא רב בהך שכונה ומגין ומה בכך דהוי זוטרי' מ"מ זכותי' מגין ואיך שייך דהך דמושיל כלים לבי קברי מגין אבל נראה כי הענין דצדיק מגין משום דכיון דניתן רשות למשחית שוב אין מבחין בין טוב לרע ולכך חס הקב"ה לבל יתן רשות למשחית כלל וזהו מאמרו של אברהם אבינו חלילה לך וכו' דלכאורא קשה מה זה טענה הרשעים יאבדו וצדיקים חיו יחיו אבל לפמ"ש ניחא דכיון דנתן רשות למשחית שוב אין הבחנה כי כך המדה דאין מבחין וא"כ אף צדיקים יאבדו וח"ו לך להמית צדיק עם רשע ולכן טוב מבלי להשחית כלל אך זהו ידוע כי אמרינן דשוב אין מבחין היינו בצדיק בינוני אבל בצדיק גמור למאוד לא שייך אינו מבחין ואין רשות למשחית לשלוט בו אדרבה נהפוך הוא הצדיק שולט בו כדמצינו באהרן ופנחס שדחפוהו למלאך המשחית ולכך רב דנפיש זכותו לא הגון כי אף דיהא הרשות למשחית לא יפגע בו משא"כ הך דמושיל לבי קברא דלא נפיש זכותיה כ"כ ואלו ניתן רשות למשחית אך בו היה פוגע דאינו מבחין גלל כן הגין זכותי' דלא ניתן רשות כלל וא"ש. עכ"פ ראינו דצדיקים מגינים ואיך נאמר מפני הרעה נאסף הצדיק דמכפר אבל באמת אם צדיקים מוחים בדור הם מגינים אבל אם אין מוחים אינן מגינים רק עליהם יהיה העונש לכפר בעד העם כי האם סובלת חטא הבן כדכתיב בן כסיל תוגת אמו כי על האם לייסר ולכך אמרה רבקה ליעקב עלי קללתך בני דאם יחשבו יצחק למתעתע עליה הקלון והעונש וצדיקים הם האם ולכך הם מכפרים וזהו ענין פרה אדומה כמ"ש רש"י ומדרש תבא אמה ותקנח צואת בנה והיא היא ולכך נסמך מיתת צדיקים לפרה אדומה כי ענין שניהם שווין כמו זה שאם סובלת עון בניה כן בזה והדברים אחדי' וא"ש. וא"כ דצדיקים מתים בגין דלא מיחו ואם קטגורים בין ת"ח אין בידיהם למחות כי על ידי כן העם פרועים לשמצה בקמיהם בעו"ה

ואמרו במדרש כי עץ הדעת היה אתרוג כי האילן צווח אל תבאני רגל גאוה ר"ת אתר"ג כי ידע באכילתו ילבש גאוה ויהיה הארס בעו"ה להתנשא ולכך אמרו בגמרא כי האומר אתרונג"א תלתי ברמות רוחא כי הוא מפריד בין התיבות באות נון שלא יהיה ר"ת