קשת יהונתן י

עיניך עקב בלי לשמוע בקולו קול ה' בגבורים אוי לנו משינת האולת הביטו וראו כמה גדולים מעשה צדיקים הללו שמתו בקדושה ובטהרה גדולי תורה מאורי אור האבוקה והארץ האירה מכבודם וכמה גדלו מעשה אנשים הללו שסבלו יסורים גדולים ומתו ביחוד השם הנורא מה רב טוב הצפון ויש לקנאות בם מבלי לחוס על חיי עה"ז שהוא רק כשינה. ואמרו בירושלמי מתוקה שנת העובד אם מעט ואם הרבה יאכל ישן לא כתיב כאן אלא יאכל יגע ר' בון בכ"ח שנים מה שלא יגע ת"ח בע' שנה והדבר צריך ביאור מה נ"מ אם כתיב ישן או יאכל ואיך שייך ישן אבל השינה הוא על זה העולם ועובד השלם שמת שינתו בעה"ז שהוא שינה מתוקה לו כי ראה שכר טוב בעמלו עמל שמים וזה הוא חדא אם שנים רבות יחיה או מעט יחיה וא"כ כך היה סדרן של הדברים ראוים מתוקה שנת עובד אם מעט ואם הרבה ישן בין שהיה חי מעט וישן שינה כל דהו מכל מקום מתוקה וא"כ למה אמר יאכל אלא ודאי התירוץ כך כי מצינו בני אדם במעט שנותם משיגים בתורה כמו בן זקן ושבע ימים כאמרם יגע ר' בון כו' וא"כ פשיטא מתוקה וכו' דמהכ"ת לא כיון שעשה בקוצר ימים כמו בן ע' שנים אך יש מי שבקוצר ימים לא השיג כ"כ כמו זקן בזו ס"ד דלא מתוקה כ"כ כי לא הגיע לשלימות כמו זקן אך גם זה אינו כיון שדעתו היה להשיג מה הוי ליה תו למעבד כאמרם אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין לבו לשמים וכך אמר ר"י אי משום תורה דלא אפשת וכו' וידוע כי למוד תורה קרוי אכילה לכו אכלו בלחמי כתיב ואש אלו כתיב מתוקה שנת העובד אם מעט אם הרבה ישן דמת בקוצר ימים ה"א דקאי על ר' בון ודכוותי' דיגע בן כ"ח שנין כמו בן שבעים ולכך אף דישן מעט מ"מ שינתו עריבה אבל מי שלא יגע כל כך ה"א לא ולכך כתיב אם מעט אם הרבה יאכל הכוונה בין שאכל ולמד תורה הרבה או לא למד הרבה רק מעט מ"מ מתוקה שינתו דאחד המרבה וכו' וטובא קמ"ל דהכל הולך אחר כוונת הלב ורחמנא לבא בעי וזה נכון עכ"פ ולכן אהובי בניי ראו כל חיי עה"ז הוא רק שינה כחולם חלום ובמות אדם נאמר ויערני ה' כו' כאיש יעיר משנתו ולכך אל תתנו לב אם יחלם אדם כי מתענג על תולע ואוכל למעדנים או יחבק אשפתית ויגרס בחצץ שינו הלא הכל אחד בהקיצו וא"כ איפוא למה זה הבל נוגע אשריכם צדיקים האלה שנפטרתם בשם טוב ועשיתם נחת רוח ליוצרכם המקום יהיה להם סתרה וכבוד ה' עליהם חופפה בנועם ה' עליון והם יליצו בעדינו להשפיע עלינו רוח יראה ורוח טהרה להסיר רוע שאור ורוח קנאה כי בעו"ה הקנאה מכלה הכל ורעה חולי בעיני המוני עם שמושכים ידיהם מתורה באמרם ידענו כי אין כחנו להשיג כמו רב ומורה וא"כ למה זה נבלה זמן בתורה לא המלאכה עלינו ומוטל על חכמי ישראל וזהו שקר ועלילות ותחבולות יצה"ר בעו"ה כולם קבלו התורה ולא עלינו המלאכה לגמור כל חכמי ישראל במשקל אחד אם לומדים הרבה או מעט כמש"ל אם מעט ואם הרבה יאכל וכל אחד מחויב לקיים וללמד התורה וכבר כתבו אע"פ שאמרו חז"ל הקורא ק"ש שחרית וערבית מקיים והגית בו יומם ולילה היינו שאינו עובר על מ"ע אבל מ"מ הלומד כל יום ודאי בכל שעה ושעה עשה דת"ת איכא. ובזה יובן מ"ש כל מי שאין מניח בן ליורשו הקב"ה מלא עליו עברה דתמוה מה ה"ל לעשות ולמה בזה דוקא מלא עברה אבל ידוע מ"ש במדרש בשביל ביטול תורה בנים מתים דכתיב ולמדתם וכו' למען ירבו ימיכם וימי בניכם אבל בביטול בנים מתים רק הא יוצא ידי ק"ש כנ"ל וצ"ל אלו לומד היה מקיים עשה וכשאינו לומד לא מקיים עשה והרי זה דומה למי שאין לו מלבוש בת ד' כנפות שאין עובר על מ"ע דציצית מ"מ מבטל ממצות ציצית וטוב היה שהיה לו בגד כדי לקיים מצות ציצית ואמרו בגמרא