כסף נבחר חלק ג תקג

ותרי הוי ספקא דאוריי' כדאי' ביבמו'. ואינו מחוור דאדרב' לכאורה משמע דאסיקנא דתרי ותרי ספקא דרבנן וכן מסיק ר"י בעל תוס' עכ"ל. ובכתובו' דף כ' אמר רב נחמן נמי אוקי וכו' ואוקי ממונא בחזקת מרא (ועיין ברא"ש אם מהני תפיסה בתרי ותרי דדעת רמ"ה דלא מהני ודעתו דמהני כיון דאית לי' טענת ברי). ובכתובו' דף כ"ו גבי בי תרי דאמרו בן גרושה הוא וכו' אמרי' אנן אחתינן ואנן אסקינן ליה וכו' כתבו תוס' דתרי ותרי ספקא דרבנן ומדרבנן החמירו דלא מוקמי לה אחזקה והכא בתרומה דרבנן הקילו. ומקשו תוס' מכמה מקומו' ותי' ר"י בר ברוך דלא אמרי' בכל הני אוקמי אחזק' לפי שהשני' שמוציאין אותו מחזקתו של היתר הם מעידין תחלה ומיד כשהעידו יצא מחזקתו ע"י עדותן ותו לא אמרי' אוקמי' אחזקה וכו' ואין נראה לר"י עכ"ל. ובגיטין דף (ע"ח ע"ב) גבי מחצה על מחצה וכו'. כתבו תוספו' וא"ת ונימא אוקי תרי וכו' ואוקי איתתא בחזקת א"א ולא תהא מגורשת כלל ויש לומר כיון דספקא דרבנן היא נתנו לה דין מגורשת ואינה מגורשת. ועיין באספ"ז כתובו' דף כ"ב וכ"ג שנראה משם דרשב"א וריטב"א סוברים דהוא פלוגתא ביבמו' איכא מ"ד תרי ותרי סד"א ואיכא מ"ד תרי ותרי סד"ר ובאמת לא נמצא התם פלוגתא מפורשת בזה ואדרבה מתוס' שם משמע דאף למסקנא רבה ורב יוסף נמי ס"ל דתרי ותרי ספקא דרבנן שכתבו וז"ל וא"ת כיון דמסקינן דבשתי כיתי עדי' ספקא דרבנן למה דחקו רבה וכו' לאוקמי ההיא דגיטין בב' כיתי עדים וי"ל דלשון מחצה על מחצה שייך טפי בב' כיתי עדים עכ"ל:

וכתב הראב"ן דף קכ"ה ע"ב בחדושיו ליבמו' פרק האש' רבה הא דמתרץ אביי בפרק ד' אחין וכולן שהי' בהן קדושין או גירושין בספק דתרי ותרי ספקא דרבנן וקשיא לי' לר' משה הא אמר אביי בסוף פרק האומר בקדושין במעשה דינאי אילימא דתרי אמרו אשתבאי מאי חזית דסמכת אהני וכו' ואי שני כיתי עדים ספקא דרבנן נימא אוקי תרי להדי תרי ואוקי לאשה אחזקה דלא אשתבאי ואינה קושי' דבפ' ד' אחין מיירי שבאו שנים ואמרו קרוב לה נפל הגט ולא הספיקו להתיר את הצרה עד שבאו שני' ואמרו קרוב לו נפל דכיון דתרווייהו הכתות אתו קודם גמר דין הרי מכחישו' זה את זה ואין כאן עדות וגבי דינאי באו שנים ואמרו דאמו נשבית קודם שנולד ינאי והוה לי' בן חללה ואחר כך באו עדים שלא נשבית ולהכי לא אמרינן אוקי תרי שהרי כבר יצאה מחזקת כשרות ע"פ הראשונים עכ"ל:

[ב] עירובין דף ל"ה איתא פלוגתא בעירב בתרומה שנטמאת וספק מבע"י נטמאה וכו' דר"מ ור' יהודה אומרים ה"ז חמר גמל ור' יוסי אמר ספק עירוב כשר (ולפי הסלק' דעתן דהתם דתחומין דאוריי') מוקי רבה ורב יוסף הכא בשתי כיתי עדים אחת אומר' מבע"י ואחת אומר' משחשכה (ובהא פליגי ר' יוסי סבר אוקי תרי וכו' ואוקי תרומה אחזקה קמייתא וכי אנחה טהורה הוי ור"מ סבר כיון דאיכא כת דמפקא ליה מחזקה בספקא דאוריי' לא אזלינן בתר חזקה וכו') כתבו תוס' אע"ג דבכתובו' (דף כ') אמרינן אוקי תרי וכו' אפי' בדאורייתא הכא שאני דהשתא ודאי טמאה היא (ולא אמרי' השתא הוא דנטמא אע"ג דגבי מקוה אמרינן השתא הוא דחסר הכ' כיון דאיכא ב' כיתי עדים לא אמרינן הכי. תוס' כתובו' דף כ"ו ע"ב) עכ"ל:

[ג.] כד' הרי"ף בכתובו' (דף כ"ב) דלא אמרינן אוקי תרי וכו' ואוקי גברא אחזקתיה כדי להוציא ממון אלא אמרי' אוקי ממונא בחזקת מרי' לפיכך ג' שישבו לקיים את השטר וקרא ערעור על אחד מהם עד שלא חתמו מעידין עליו היינו דתרי אמרו הדר בתשוב' אבל אי תרי אמרו גזלנ' הוא ותרי אמרי לאו גזלנ' דמכחשי להנך לא חתים כלל דהוו להו תרי לבהדי תרי והוי ליה גברא ספק פסול הלכך לא מחתמינן לי' כלל דלא מפקינן ממונא אפומיה (ולאפוקי דעת ר"ח שכתב הר"ן בשמו דאמרינן אוקי תרי וכו' וגברא אחזקתיה). כתב הר"ן דמשמע סוגיא דיבמו' דתרי ותרי ספק דרבנן והיינו היכ' שאין צריך להוציא כלום מיד המוחזק אבל לא אמרינן אוקמיה אחזק' לאפוקי ממונא עכ"ל. וכן מסיק עוד שם דתרי ותרי ספקא דרבנן (ועיין במאור ובמלחמו'. דרי"ף סובר דחזקת ממון עדיפא מחזקת כשרות ור"ח והמאור ס"ל דחזקת כשרות עדיפא):

[ד.] ב"ב דף ל"ב ד"ה אנן כתבו תוס' והא דקאמר גבי ב' אומרים מת וב' אומרים לא מת וכו' נשאת ואחר כך באו עדים לא תצא אף על גב דתרי ותרי ספקא דרבנן ומדאוריי' אית לן לאוקמי אחזקה דהוי אשת איש והיה לה לצאת אף על פי שנשאת לאחד מעדים אומר ר"ת דאת' חזקה דדייקא ומרע חזקת אשת איש. וא"ת כי איכא ב' עדים לא דייקא דליכא חומר בסופה כדאמר יבמו' נשאת שלא ברשות מותר' לחזור לו ומפרש התם דהיינו שנשאת בעדים. ויש לומר הואיל ומכחישין זה את זה איכא חומרא אם תעמוד תחת בעלה בטענת ברי שלה. ואם תאמר שנים אומרים נתגרשה ושנים אומרים לא נתגרשה אמאי לא תצא הא לא דייקא דדוקא במת הוא דדייקא שיראה שמא יבא וידעו הכל שלא מת. ויש לומר דלענין הכי דייקת ומרעא חזקת א"א דלעולם יראה שמא יזומו או יפסלו בגזלנות. וא"ת למאי דלא ידע דבאומר' ברי לי איירי הוה לי' למימר בחטאת קאי וי"ל דפריך אפי' נאמר דתרי ותרי ספקא דאורייתא מ"מ באשם קיימא עכ"ל. וכ"כ תוס' כתובו' דף כ"ו ע"ב ד"ה אנן. (עיין תוס' יבמו' דף פ"ח ע"ב ד"ה והבא ובמהרש"א שם. שנראה שנעלם ממנו דברי תוס' דהכא ותוס' כתובו'):

[ה.] שבועו' דף מ"ז ע"ב אתמר שתי כתי עדים המכחישו' זו את זו (ב' אומרים הרג וב' אומרים לא הרג) אמר רב הונא זו באה בפני עצמה ומעידה וזו באה בפני עצמה ומעידה (בעדות אחרת ואף על פי שהאחת פסול' אין לך לפסול לא זו ולא זו הואיל ואינך יודע איזה מהן פסולה אבל אחד מכת זו ואחד מכת זו אין נאמנין דמה נפשך אחד מהן פסול והיינו דנקט האי לישנא באה בפני עצמה) רב חסדא אמר בהדי סהדי שקרי למה לי (הואיל וא' פסולה אין אחת מהן נאמנת לשום עדות) ב' מלוין וב' לווין וב' שטרו' (ואחת מב' כתות הללו חתומו' ע"ז והב' חתומו' ע"ז דלר"ה שניהם השטרו' כשרין ולר"ח שניהן פסולין) היינו פלוגתייהו. מלוה ולוה שני שטרו' יד בעל השטר על התחתונ' (בין לרב הונא ובין לר"ח אין חולקין בזו שהרי זה בא עליו מכח שתי כיתו' אחת כשרה ואחת פסולה אין אתה יכול לפסול את שניהן ולא להכשיר את שניהן הלכך שטר קטן שבהם גובה הימנו והגדול יפסיד לפי שאומר לו זו היא הפסולה דמספקא לא מפקינן ממונא אבל ממ"נ הקטן גובה דיש בכלל מאתים מנה) ב' מלוין ולוה אחד וב' שטרו' היינו מתני' (גבי חנוני על פנקסו דשניהם נשבעין ונוטלין מבעל הבית אף על פי שאנו יודעין שאחד מהם שקר אין אנו יכולין להפסיד את אחד מהן והכא נמי לר"ה דאית לי' זו בא' בפני עצמ' ומעידה ה"ה לב' מלווין ולוה אחד ואף על פי שממ"נ הלוה העני הזה לוקה באחד מן השטרו' על ידי עדות פסולה אין אתה יכול להפסיד את אחד מן המלוין) ב' לוין ומלוה אחד וב' שטרו' מאי (אמר ר"ה בזה מי אמרינן כיון דחד גברא הוא דמייתי להו לא מודקינן לי' דממ"נ בשטר פסול בא לפנינו זה דוחה אצל זה