כסף נבחר חלק ג תקב

דאף על גב דמוכיח שבקי בתעשה וכו' גזרי בו וב"ה סברי ליכא למגזר ור"מ סבר לא נחלקו וכו' ואף ב"ה גזרי):

כתב הרא"ש בשם הרי"ף על הך מתניתין. טעמייהו דב"ה משום תעשה הלכך אי מפקפק עבד ליה מעשה וכו' וכן הלכתא וכו' והקשה הרז"ה דהאי טעמא הוי אליביה דרב ואנן קיימא לן כשמואל ולשמואל בביטול תקרה פליגי משום דסתם תקרה מקורה בנסרים שיש בהן ד' ורמב"ן תירץ דרי"ף כתב כשמואל דטעמא דבטול תקרה היינו משום תעשה וכו' דכל זמן שלא ביטל התקרה הרי הוא כאלו דר בבית ויש כאן משום תעשה וכו' אלא דבגזרת תקרה ליכא לאוקמי פלוגתייהו דכיון דמהדר לבטלה הרי הוא בקי בתעשה וכו' וליכא למגזר שמא יאכל תחת תקרת הבית אלא פליגי מה יש לו לעשות ותתבטל התקרה ואין בה משום תעשה וכו' הלכך הבא לסכך מתחלה בנסרים שאין בהן ד' ואפילו הן משופים כשרים בנסרים שיש בהן ד' לא יסכך ואפי' הפכ' על צידו. אבל בית שהוא מקורה ואין בה מעזיבה מפקפק את כולם שמסיר המסמרים שהיו קבועים בהן ואפילו הן רחבים ד' או נוטל אחת בינתים ומניח פסל במקומה ורמב"ם פ"ה מסוכה כתב בלבד שלא יהא בכל נסר א' ד' טפחים ודבריו תמוהים עכ"ל:

[ג.] מנחות דף מ' ע"ב אמר רב הונא הטיל לבעלת שלש והשלימה לארבע פסולה תעשה ולא מן העשוי ומי אמרי' תעשה וכו' והא אמר ר' זירא הטיל למוטלת כשרה (טלית שהי' בה ד' ציצית והטיל לה ד' אחרים כשרים בהני בתראה ואע"ג דהדר פסקינהו לקמאי והא הכא דשלא לצורך עבדינהו בשעת עשיי' ומכשר' בהו) אמר רבא השת' בבל תוסיף קאי מעשה לא הוי (לעולם שלא לצורך מן העשוי קרינן ביה והכא להכי מכשר' בבתראי דקאי בבל תוסיף כי עבדינהו ולא הוי מעשה כיון דעובר על דברי תורה לא מקרי מעשה הלכך כי פסיק לקמאי הוי עשייתן דבתראי עשייה אבל שלא לצורך דבעלת שלש שאין עובר עליהן הוי מעשה לאקרויי ציצית העשוי בפיסול ואיכ' כשגמרה תעשה ולא מן העשוי) מתקיף לה רב פפא ממאי דגברא לאוסופי קמכוין דלמ' לבטולי קמכוין ובל תוסיף ליכא ומעשה איכ' (והדרא קושי' לדוכתה). כתבו תוס' תימ' היכי ס"ד דר' זירא לית לי' תעשה וכו' הא ר' זירא גופיה אית לי' לעיל (דטעם דסדין בציצית אסור שמא יקרע סדינו בתוך ג' ויתפרנו בחוטי הפשתן ויניח סוף החוטין התלוים שם ואחד כך יתן בה שני חוטי תכלת ויצרף אותם שנים של לבן עמהם והתורה אמרה תעשה ולא מן העשוי ונמצאת ציצית פסול והוי כלאים שלא במקום מצוה) וי"ל דס"ד כיון דתחל' הנחתן לשם מצוה לא שייך ביה תעשה וכו' אבל לעיל כי חתך נתבטלה הנחתו עכ"ל. ובד"ה בבל תוסיף קאי מעשה לא הוי כתבו תוס' וכיון דעביד איסורא לא חשיב עשייה ובשעת קציצת הראשונים זו היא עשייתה ולא דמי לההיא דסוכה (דף י"א) דלא אמרינן קציצתן זו היא עשייתה וצ"ע:

פסק [ד.] כ' הרמב"ם פ"א מציצית הטיל ציצית על ציצית אם נתכוין לבטל את הראשונים מתיר הראשונה או חותכה וכשרה ואם נתכוין להוסיף אף על פי שחתך אחד משתיהן ה"ז פסולה שהרי כשהוסיף פסל את הכל וכשהתיר או חתך התוספו' נמצא השאר נעשה מן העשוי שעשייתו הראשונ' פסולה היתה. וראב"ד חלק עליו דאין חילוק בין מתכוין לאוסופי או לא כשרה דהוי תעשה ולא מפסלי משום שמכוין לאוסופי וכ"ג בגמ' וכו':

וכ"מ כ' שרבינו מפרש דהא דאמר רבא מעשה לא הוי היינו לומר דהטלת ציצית בתראי כיון דקאי עלייהו בב"ת שפיר חשיב מעשה ולא קרינן בי' מן העשוי ולא דמי להטיל לבעלת ג' דחשיב מן העשוי משום דלא עבר אבל תוסיף ולישנ' בתמיה' הוא וכו' ור"פ פליג עלייהו ואמר ממאי דמכשרי' בהטיל למוטלת במתכוין לאוסופי דלמא איפכ' הוא דכי מכוין לאוסופי כיון דעבר על ב"ת ליכא מעשה בכשרות ושתיהן פסולין וכי מכשרי במתכוין לבטל ואיכא מעשה העשוי בכשרות כיון שיש בטלית זו ד' כנפו' הלכך לא דמי לבעלת ג' ורב פפא גם כן בא לחלק בין הטיל לבעלת ג' להטיל למוטלת ונקטינן כוותיה עכ"ל. (ועיין ש"ע או"ח סי' י' וי"א):

ובפ"ה מסוכה כ' הרמב"ם גבי הדלה עלי' את הגפן וכו' אף על פי שסכך הרבה מהאילן צריך קציצה ואם לא הי' הרבה מהם צריך קציצה ונענוע. ע"ש בה"ה ובכ"מ ובש"ע א"ח סי' תרכ"ו:

כתב ד"מ וז"ל כתב הכל בו בשם בעל השלמה כל הפסולים שאינן בגוף הסכך כשמבטלין אין צריך מעשה דבטולו הוי מעשה כגון סוכה שגבוה למעלה מכ' ובנה בה איצטבא ומיעטה. וכן אלו העושים סוכה תחת הבית ואין מסירין הגג עד אחר העשייה א"צ לנענע סכך לפי שגלוי הגג והסרת הרעפים הוא המעשה להכשיר הסכך הנעשה בפיסול קודם לכן עכ"ל:

(כלל קס) תרי ותרי אי הוי ספקא דאורייתא או דרבנן [א.] יבמות דף ל' ע"ב מתני' וכולן (ט"ו עריו') שהיו בהן גירושין או קדושין (לאחיו המת) בספק הרי אלו הצרו' חולצו' ולא מתייבמו' וכו' כיצד ספק קדושין זרק לה קדושין ספק קרוב לו וכו'. ספק גירושין כ' בכתב ידו ואין עליו עדים וכו' זהו ספק גירושין וכו'. [גמרא]. ואלו בגירושין ספק קרוב לו לא קתני מ"ט אמר רבה אשה זו בחזקת היתר לשוק עומד' ומספק אתה בא לאסרה אל תאסרנה מספק (אבל בהנך ג' גיטין פסולין לאו מספק אסרינן לה דהא גיטא הוא אלא שאינו מן המובחר) וגבי גירושין מי לא תנן היתה עומדת ברה"ר וזרקו לה קרוב לה מגורשת קרוב לו אינה מגורשת מחצה על מחצה מגורשת ואינה מגורש' ואמרינן למאי הלכת' דאי כהן הוא אסירא לי' ואי ערוה היא צרתה בעא חליצה וכו' הא אתמר עלה רבה ורב יוסף דאמרי תרווייהו הכא בשני כיתי עדים עסקינן אחת אומר' קרוב לה ואחת אומר' קרוב לו דהוי ספקא דאוריי' (כיון דתרי אמרו קרוב לה לא מצי לאוקמי צרה אחזקת' ולמפטרה לעלמא בלא חליצה ומתני' דהכא בכת אחת ועד אומר קרוב לו וכו') דהוי ספק' דרבנן וכו' וממאי דמתני' בכת אחת וכו' ותו בשני כיתי עדים נמי ספקא דרבנן הוא דאמרינן אוקי תרי לבהדי תרי ואשה אוקמ' אחזקה מידי דהוי אנכסיה דבר שטי' דבר שטי' זבין נכסי אתי בי תרי ואמרו כשהוא חלים זבין ואתו בי תרי ואמרו כשהוא שוטה זבין אמר רב אשי אוקי תרי לבהדי תרי וארעא אוקי בחזקת בר שטי' וכו' אלא אמר רבא כל שיש בקדושין יש בגירושין ויש בגירושין מה שאין כן בקידושין (וזה דקתני במתני' כיצד ספק גירושין לאו דוקא). כ' הרשב"א בחדושיו דגרסינן ודלמא תרי ותרי ספקא דרבנן. ובקדושין (דף ס"ו) כ' הרשב"א גבי ינאי המלך דאמרי' אילימא דתרי אמרו אשתבאי וכו' מאי חזי' דסמכא אהני וכו' ואי קשי' לך אדרבה לימא אוקי תרי לבהדי תרי ואוקי ינאי בחזקת אבהתי' תירץ רש"י דינאי גופא אי הוי לי' חזקה דכשרות וכו' ויש מי שתירץ דכל תרי