כסף נבחר חלק ג תקא

שכן זה שנשבע שלא אוכל זו אם אוכל זו אינו במשמע שיהא אסור בו אא"כ יאכל התנאי ראשון אבל אכל איסור ראשון ואחר כך התנאי אפילו שתיהן במזיד לא עשה איסור ונראה לי דכי אמרינן הכי (דאכילת איסור קודם לתנאי שרי) ה"מ בדבר הנמשך קודם התנאי ואחר התנאי כההיא דנדרים (דף ע"ט) דלא כוונו לאסור אלא פירו' שתאכל לאחר שתרחץ לפי שאפי' הי' דעתה שתהא מותרת קודם רחיצה מכל מקום עדיין יש מקום לנדרה לחול שתהא אסורה אחר שתרחץ אבל זה שלא נשבע אלא על דבר א' אם תאמר שלא נאסר אלא לאחר שיתקיים תנאו נמצא שיהא אפשר שיתקיים תנאו ולא יחול נדרו כלל דהיינו אם נאכל איסור ראשון הלכך אמדינן לדעתיה ששבועתו היתה שכל זמן שיתקיים תנאו ואפילו בסוף יחול נדרו. וגבי גט מפני שכל מי שמגרש בקושי מגרש אמדינן לדעתיה דלא רצה שיחול הגט עד שיתקיים התנאי עכ''ל:

(כלל קנט) תעשה ולא מן העשוי [א] סוכה דף י"א מתני' הדלה עלי' את הגפן (על הסוכה) וכו' וסיכך על גבה פסולה ואם הי' הסיכוך הרבה מהן או שקצצן כשרה (אף לאחר שסיככה בהן ולא אמרינן תחלת עשייתה בפיסול). [גמרא]. יתיב רב יוסף קמיה דר"ה ויתיב וקאמר או שקצצן כשרה ואמר רב צריך לנענע (לאחר קציצתן דתהוי להו הך כעשיי' דאי לא פסולה משום תעשה ולא מן העשוי דהא משמע סוכת תעשה כשאתה עושה אותה תהי' ראוי' לסוכה ולא מן העשוי בפיסול שאינו ראוי לסוכה ואתה מתקנו בתיקון מועט כי האי דמכשיר לה בקציצה ולא הדר סתר לה ומיהו ניענוע קרוב לסתירה שמגביה כל אחד לבדו ומניחו וחוזר ומגביה את חברו ומניחו) א"ל ר"ה הא שמואל אמרה אהדרינהו רב יוסף לאפי' ואמר לי' אטו מי קאמינ' לך דנא אמרה שמואל אמר' רב ואמרה שמואל. א"ל ר"ה הכי קאמינ' לך דשמואל אמרה ולא רב דרב אכשורי מכשר (בלא נענוע קסבר קציצתן זו גמר עשייתן והיכי דמי תעשה ולא מן העשוי כגון החוטט בגדיש לעשות סוכה שהסיכוך הי' מאליו ואינו נוגע בו לעשות שום מעשה אלא פיחת אחת מדפנותיו ונכנס לעומקו ונוטל העמרים ומשליך והסוכה נעשית מאליה דופנותי' וסככה אבל זה שקצצן זהו מעשה שלה שנגמר בהכשר) כי הא דרב עמרם חסיד' רמא תכלת' לפרזומא דאינשי ביתא תלאן ולא פסק ראשי חוטין שלהן אתא לקמי' דר' חייא בר אשי א"ל הכי אמר רב מפסקן והן כשרין אלמ' פסיקתן זו היא עשייתן ה"נ קציצתן זו היא עשייתן מיתבי תלאן ולא פסק ראשי חוטין פסולין מאי לאו פסולין לעולם תיובתא דרב א"ל רב מאי פסולין עד שיפסקו ושמואל אמר פסולין לעולם וכן אמר לוי פסולין לעולם וכו'. מיתבי תלאן ואח"כ פסק ראשי חוטין שלהן פסולין. ועוד תני' גבי סוכה תעשה ולא מן העשוי מכאן אמרו הדלה עלי' הגפן וכו' וסיכך על גבן פסולה ה"ד אילימא בשלא קצצן מאי איריא משום תעש' תיפוק לי' דמחובר וכו' אלא בשקצצן וש"מ לא אמרינן זו היא עשייתן ותיובתא דרב א"ל רב הב"ע דשלפינהו שלופי' דלא מנכרי עשייה דידהו מ"מ תלאן ואחר כך פסק קשיא לרב קשי' לימא כתנאי עבר וליקטן (ענבי הדס) פסול דברי ר"ש בן יהוצדק וחכמים מכשירין סברוה דכ"ע לולב צריך אגד (ושייך בה עשיי') וילפינן לולב מסוכה (בבנין אב מה מצינו בסוכה שיש בה מעשה והקפידה תורה על העשוי בפיסול אף לולב כן) מאי לאו בהא קמפלגי דמאן דמכשיר סבר גבי סוכה קציצתן זו היא עשייתן וגבי לולב נמי לקיטתן זו היא עשייתן ומאן דפסל לא אמרינן וכו' לא דכ"ע לא אמרי' גבי סוכה קציצתן זו עשייתן והכא במילף לולב מסוכה קמפלגי מאן דמכשיר סבר לא ילפינן לולב מסוכה וכו' ואבע"א אי ס"ל דלולב צריך אגד (ושייך בי' עשייה) כ"ע ל"פ דילפינן לולב מסוכה והכא בהא קמפלגי מר סבר צריך אגד ומר סבר א"צ:

כתב הריטב"א כי אמרינן תעשה ולא מן העשוי היינו בתרי אנפי חדא כגון הא הדלה עלי' וכו' שתחלתה בפסול גמור דהוי מחובר ולא חשיבה סוכה כלל ואי קייץ להו ומתכשרי והוי סוכה נעשה מאליה ולפיכך צריך מעשה אח"כ. אידך כגון חבילי עצים פסולים לסכך וכגון תקרה דאמרו שמא יעשה סוכה מחבילין שהניח כבר על גגו ותקרה שהניח בביתו והוי ליה תעשה וכו' וכי תימא בשלמא אנפ' קמא דהוי מעיקר' פסול איכא למימר דאי לא עבד בה מעשה אחר הכשרה הוי לי' תעשה וכו' אלא חבילי עצים ותקרה שכשרים לסכך מאי מעשה בעי דהא כשרים אליב' דב"ה דלא בעו סוכה לשם חג אלא לשם צל והוי כסוכת גנב"ך דלא בעו שום מעשה. איכ' למימר דחבילי עצים ותקרה נמי פסולה בתחלתה במעשה הראשון משום דלא אתעבדי לצל דחבילין נתנו ליבש ותקרה נמי פסולה שנתנה לביתו לדירה ושתיהן פסולות משום דבעינן סוכה לשם צל ולא לשם דירה וזה נכון וכו'. ועוד כתב שם דמחובר נמי פסול משום תעשה וכו' (וזה דלא כרש"י שכתב במתני' דאין מסככין במחובר דאמר מר באספך מגרנך ומיקבך בפסולת גורן ויקב הכתוב מדבר) והא דפריך מאי אירי' וכו' תיפוק לי' משום מחובר דפסול טפי שהוא עשוי מעצמו שלא נעשה בו מעשה כלל כתלוש עכ"ל:

[ב] סוכה דף ט"ו מתני' החוטט בגדיש לעשו' לו סוכה אינה סוכה. ואמרינן לעיל דף י"ב דטעמא משום תעשה וכו'. וכתב הג"א רבינו ברוך מריגנשפורג אמר שאם עשה סוכה בתוך הבית תחת התקרה ואחר כך הסיר התקרה דפסולה משום תעשה וכו' והר"ר יצחק הלבן מכשיר דאין שייך לומר תעשה וכו' אלא היכ' דגוף הסוכה הי' בפיסול כגון גפן ודלעת וכו' אבל הכא דגוף הסכך הוא כשר אלא שהתקרה היא גורמת לו ה"נ כשרה אחר שהסיר התקרה וכן הוא כדבריו מא"ז עכ"ל. (ועיין ברא"ש שם דף ט"ו דבדפנות לא אמרינן תעשה וכו'). ועוד איתא התם מתני' תקרה שאין עלי' מעזיבה (סתם תקרה בנסרים שיש בהן ארבעה) ר"י אומר בש"א מפקפק ונוטל אחת מבינתים (סותר ומנענע את כולן ואחר כך נוטל אחת מבינתים ונותן פסל במקומה) ובה"א מפקפק או נוטל אחת מבינתים (ומפקפק משום תעשה וכו' ואין צריך לתת פסל) רמ"א נוטל אחת מבינתים ואינו מפקפק (שאין פקפוק מועיל). [גמרא]. בשלמא ב"ה טעמייהו משום תעשה וכו' אי מפקפק עבד ליה מעשה אי נוטל וכו' עבד בה מעשה אלא ב"ש מאי טעמא אי משום תעשה בחדא סגי אי משום גזירת תקרה בנוטל סגי. לעולם משום גזרת תקרה. (לכן אין מסככין בנסרים שיש בהן ד') וה"ק אע"פ שמפקפק אי נוטל אין אי לא לא. ומסיק הש"ס הניח' לרב דאמר מחלוקת (במתניתין לעיל ר"י ור"מ אי מסככין בנסרים או לא) ביש בהן ד' דר"מ אית ליה גזירת תקרה ור"י לית לי' אלא לשמואל דאמר בשאין בהן ד' מחלוקת אבל יש בהן ד' ד"ה פסולין סיפא במאי פליגי בביטול תקרה קמפלגי (כלומר א"ל שמואל לעולם ביש בהן ד' ולא היתה כאן תקרה מתחלה ועכשיו בא לסכך לשם סוכה אפי' ר"י פוסל דגזרי' משום תקרה שלא יבא וישב תחת קורות ביתו ויאמר מה לי זה מה לי חדשה אבל השתא דזו תקרה היתה ובא לידי מעשה לעשות לשם סוכה וזה מוכיח שיודע שאמרה תורה תעשה וכו' פליגי ר"י ור"מ אי איכ' תו למגזר משום תקרה) מר סבר בטלי בהכי ומר סבר לא בטלי בהכי (ר"י סובר בטולי תקרה לב"ש צריך ליטול וכו'