כסף נבחר חלק ג תק

תנאי וי"ל דיש חילוק בין תנאי זה דלא תנשא וכו' לשאר תנאים שהם בקו"ע וכן מוכח מגיטין דף ע"ד גבי ר"ש ב"ג אומר נותנת לאביו וכו' ע"ש]. וכן נראה עיקר שאל"כ נמצא שאע"פ שהתנה עליה ע"מ שלא תשתי יין לעולם אינה אסורה אלא כל ימי חייו וא"כ אמאי אין זה כריתות והא קיי"ל כל ימי חייו ה"ז כריתות עכ"ל ה"ה. ומש"ל פי"א ממכירה כתב המקנה או הנותן לחברו ע"מ שלא יעשה איזה דבר יש להסתפק אם התנאי נמשך אף לאחר מיתת הנותן או דילמא אין התנאי קיים אלא בחיי הנותן דוקא ולכאורה דין זה תלוי באותה שנחלקו הגאונים במגרש ע"מ שלא תשתי יין וכו' כמ"ש ה"ה. ונראה דיש ללמוד משם לממונות כגון הנותן מתנה לבנו ואין לו יורש אחר ע"מ שלא יעשה איזה דבר דאפשר דדמי לגט ונ"מ לב"ח של נותן שהיה אחר המתנה דאי אמרת מתבטלה המתנה אתי ב"ח וטריף. מ"מ נראה דהכא לכ"ע כל שעבר על התנאי נתבטלה המתנה עכ"ל:

[כב.] בפ"ג מזכיי' כ' מש"ל ואם אמר נכסיי לך ואחריך לפלוני אם ימות הא' בלא בנים נראה דאין צריך למשפטי תנאים כמ"ש הרמב"ן במלחמות פ"ב דביצה בשם הראב"ד וז"ל אמי שאמר דהטעם על הא דאמרי' שם תנו מאתים לפלוני אם ישא את בתי כיון דהמעשה קודם יטול מאתים ולא ישא את בתו על כן יצא משפט מעוקל ח"ו וכו' עתה אגלה הסוד כי כל מה שאמרו חכמים בתנאי כפול וכל משפטי התנאים כל אלו לא נאמרו אלא כשהמעשה מיד כעין נתינת גט וחליצת יבם שאין התנאי מבטל המעשה למפרע אא"כ נעשה כראוי ובחוזק כעין תנאי ב"ג שהיו מבקשים ממשה שיתן להם נחלתם מיד ועל כן הוצרך משה לכפול התנאים שאם לא יקיימו אותה יטלו אותה נחלה מידם וכן דיקדק בתנאי קודם למעשה שהוא חוזק התנאי ובהן קודם ללאו דהואיל והמעשה נעשה מיד וכו' מעתה כל התנאים שבעולם שהם באים לעקור המעשה כגון נתינת הגט לידה וכו' וכן בנתינת ממון וכו' אם לא כפל אינו תנאי מ"מ אין ספק בדבר כשלא נעשה שום מעשה כגון זה שאמר תנו לפלוני מאתים אם יקח בתי לית דין ולית דיין שאם לא יקח לא יטול והוא האמת ומעשה דהאי גברא דמסכת י"ט אם אמר באם אין ספק שלא יטול אם לא ישא הבת אבל הטעם הוא כמו שאמר הרי"ף וכו' עכ"ל ורמב"ן קלסי' ומביא ראי' מירושלמי פרק האומר. לפי זה באחריך לא בעינן משפטי תנאים עכ"ל:

[כג.] פ"ג ממכירה הלכה ח' כ' מש"ל הנותן מתנה לחברו ואמר שאם לא יתן מנה שלא תמשך המתנה כ"א עשר שנים דאין צורך למשפטי תנאים והיינו טעמא דכל שהוא מתנ' תנאי לעקור המתנה משעה ראשונה חייב להחזיר הפירות שאכל אז צריך משפטי התנאים לפי שבא לעקור דבריו הראשונים. אך כל שהתנאי אינו אלא לענין המשך המתנה אינו צריך חיזוק לפי שאינו עוקר דבריו הראשונים והוי לי' כאלו סיים דבריו שמתנה זו הי' עד זמן פלוני עכ"ל. [ועיין תשובת הרשב"א סימן א' קכ"ה שנראה סותר לדברי מש"ל]:

[כד.] בסימן רצ"א סעיף ע"ז בח"מ כ' הש"ך. דמהר"א ששון סימן ע"ג נסתפק אם התנה ש"ח להיות כשומר שכר וטוען שנאנס ואומר שלא נתחייב אלא לשלם כשיהיו עדים שנגנב או נאבד אבל לא נתחייב על שבועת ש"ש שהיא על טענת ספק אלא רוצה לפטור עצמו בשבועת ש"ח שלא פשע וכו' שנסתפק בהש"ס פרק הזהב עכ"ל. ועיין טור חו"מ סימן קי"א דאם מוכר התנה שלא יחול שעבוד וכו'. ועיין בב"י סימן צ"ט בסופו בשם ר"י בן הרא"ש גם מזה וחילק בין מתנה למכר:

כה. בפ"א מנדרים כ' הרמב"ם האומר לחברו לא חולין לא אוכל לך ה"ז כמי שאמר לו מה שאוכל לך לא יהא חולין אלא קרבן. כ' הראב"ד הוא פסק כחכמים דאית להו מכלל לאו אתה שומע הן וכו' ולמה פסק כחכמים והא קי"ל כר"מ דבעי' תנאי כפול עכ"ל. ועיין בכ"מ מה שתירץ ובמש"ל מ"ש באריכות ובי"ד סי' ר"ד בב"י:

[כו.] כ' הריטב"א בקדושין דף ס"ב על הא דאמרי' שם בשלמא לר"מ היינו דכתיב הוא יתחטא וכו' ואם לא יתחטא וכו' כלומר וכפל לשונו דמכלל הן אי אתה שומע לאו. ואיכא למידק דהא אמרי' בשבועו' דמודה ר"מ באיסור' דלית ביה ממונא דאמרי' מכלל הן וכו' וה"ר פנחס הלוי אחיו של רבינו ז"ל תירץ שלא אמר ר"מ באיסור' גרידא מכלל הן וכו' אלא במקום אזהרת איסור כההיא דמייתינן התם מדכתיב יין ושכר אל תשת ולא תמותו דכיון דהוי אזהרת איסור לא הוצרך לכפול לומר ואם תשתו תמותו דכיון דאמר לא תעביד ולא תענש וממילא משמע דאי עביד מיענש אבל שלא במקום אזהרת איסור אפילו באיסור גרידא לית לן מכלל לאו אתה שומע הן דאלו אמר רחמנא אם תשתו מים ולא יין בבאכם אל אהל מועד לא תמותו אין במשמע שאם ישתו יין ימותו אלא אם לא ישתו ברי להם שלא ימותו ואם ישתו אפשר שימותו ואפשר שיחיו וזה עיקר עכ"ל. עיין שער המלך פ"ח מגירושין שפקפק על מ"ש הרמב"ם בתנאי דמעכשיו שתוכל האשה לקיים התנאי אפי' אחר מות בעלה. ומייתי סוגיא דפ"ק דיומא גבי אשה אחרת מתקינין לכ"ג ע"ש. [ולי נראה ראיה ברורה מהא דתניא גיטין (דף ע"ד) ה"ז גיטך ע"מ שתתני לי ר' זוז. ומת נתנה אינה זקוקה ליבם לא נתנה זקוקה ליבם רשב"ג אומר נותנת לאביו וכו' או לא' מן הקרובים. עד כאן לא פליגי אלא דמר סבר לי ולא ליורשי ומר סבר אפילו ליורשי דכ"ע מיהא תנאה הוי (ולא תלה הגט בשעת מתן מעות דאי לכשתתן קאמר נהי נמי דלי ואפילו ליורשי משמע מיהו הוי ליה גט לאחר מיתה) תיובת' דרב יהודה (דאמר לכשתתן) א"ל ר"י הא מני רבי דאמר כל האומר ע"מ כאומר מעכשיו ואנא דאמרי כרבנן וכו' מהא נראה דבתנאי במעכשיו מקיימת התנאי אפילו אחר מות בעלה והא דכתב הרב המגיד בשם בה"ג די"א אם עברה על התנאי אחר מיתת בעלה אין הגט בטל אלמא דאין התנאי נמשך אלא כל ימי חייו. לא דמי דהתם התנאי הוא שתהיה עוד אגידה בי' לענין זה לכן סברי הנך רבוותא כיון דלאחר מיתתו בלאו האי גיטא נמי אינה אגידה ביה לא נמשך התנאי אלא כל ימי חייו. לאפוקי בשאר תנאים שהם בקום ועשה בודאי כ"ז שתתקיים תנאה מהני]:

[כז] כ' הר"ן בהלכו' פ"ג דשבועו' (גבי אמר רבא שבועה שלא אוכל ככר זו אם אוכל זו) תמהני אכליה לאיסורי' והדר אכלי' לתנאי' היכא איכ' איסור' כלל דהא משמע דכל מי שאוסר עצמו בדבר פלוני אם יעשה כך אין האיסור מתחיל אלא לאחר שיעשה אותו דבר אבל קודם לכן אין איסור חל עליו כלל אפי' אם נתקיים התנאי אח"כ וראיה מנדרים דף ע"ט דפריך ל"ל הפרה לא תרחץ ולא לתסרו פירות עליה (פי' והרי מותרת לאכול פירו' בלא הפרה כ"ז שלא רחצה) ומאי קושי' דהא מכל מקום הרי היא אסורה באכילת פירו' מעתה כדאמרינן נדרים (דף י"ד) קונם עיני בשינה היום אם אישן למחר אל יישן היום שמא יישן למחר משום דבתנאי לא מזדהר וה"נ לא תאכל היום שמא תרחץ למחר ונמצא עוברת אאכילת פירו' למפרע אלא ודאי כל האומר קונם דבר פלוני עלי אם אעשה כך אינו אוסר על עצמו כלום אלא מזמן שיעבור על התנאי ואילך והיינו דתנן (גיטין דף ע"ט) ה"ז גיטך אם לא באתי מכאן ועד י"ב חודש ומת בתוך יב"ח אינו גט וכו' וכיון