כסף נבחר חלק ג תצז

וכן אם אמר אם לא תתני לא תהיי מקודשת ואם תתני תהי' מקודשת התנאי בטל לפי שהקדים לאו להן וכן אם אמר אם תעלה לרקיע וכו' התנאי בטל שהדבר ידוע שאי אפשר לה לקיים תנאי זה ואין זה אלא כמפליגה בדברים דרך שחוק והתול הרי שהתנה בדבר שאפשר לעשותו אלא שהתורה אסרה אותו כגון שאמר לאשה אם תאכלי חלב ודם הרי את מקודשת בדינר זה ואם לא תאכלי לא תהי' מקודשת אם תאכלי בשר חזיר ה"ז גיטך ואם לא תאכלי לא יהא גט ואחר שהתנה נתן הדינר או הגט בידה הרי התנאי קיים ואם עברה ואכלה תהיה מקודשת או מגורשת ואם לא אכלה אינה מקודשת וכו' ואין אומרים לזה הרי התנה על מה שכתוב בתורה שהרי בידה שלא תאכל ושלא תתקדש וכו' ובמה אמרו חכמים כל המתנה עמש"כ בתורה תנאו בטל חוץ מדבר שבממון שתנאו קיים כגון שקידש או גירש או נתן או מכר על תנאי שהוא רוצה בתנאו שיזכה עצמו בדבר שלא זכתה לו תורה ומנעה ממנו או יפטר עצמו בתנאי מדבר שחייבה אותו בו התורה שאומרים לו תנאך בטל וכבר נתקיימו מעשיך ואין אתה נפטר מדבר שחייבה אותך בו התורה ולא תזכה בדבר שמנעה אותך ממנו כיצד כגון שקידש ע"ת שאין לה עליו שאר וכו' שאומרים לו בכסות ושאר שהוא תנאי שבממון תנאך קיים אבל בעונה תנאך בטל שהתורה חייבה אותך בעונה והרי זו מקודשת ואתה חייב בעונתה ואין בידך לפטור עצמך בתנאך וכו' וכן המקדש יפת תואר על תנאי שיתעמר בה ה"ז מקודשת ואין לו להתעמר בה וכו' ולא מפני תנאי יזכה בדבר שמנעה אותו תורה אלא תנאו בטל וכו' והתנה בשעת קדושין או גירושין שתבעל לאביה ולאחיה וכו' ה"ז כמי שהתנה עליה שתעלה לרקיע ותנאו בטל שאין בידה שיעברו אחרים ויבואו על הערוה ונמצא שהתנה עמה בדבר שאינו בידה לקיימו וכו' אבל אם התנה עלי' שיתן לי פלוני חצרו או שישיא בתו לבני וכיוצא בזה תנאו קיים שהרי אפשר בידה לקיימו ותתן לפלוני ממון רב עד שיתן לו חצרו ועד שישיא בתו לבנו שהרי אין כאן עברה וכו'. יש מקצת גאונים אחרונים שאמרו שאין צריך לכפול תנאו אלא בגיטין וקדושין אבל בדיני ממון א"צ לכפול ואין ראוי לסמוך על דבר זה שכפילת התנאי עם שאר ד' דברים מתנאי ב"ג למדו אותם חכמים ותנאי זה לא היה לא בגיטין ולא בקדושין וכזה הורו גדולי גאוני הראשונים וכן ראוי לעשות וכו'. המקדש על תנאי כשיתקיים התנאי תהיה מקודשת משעה שנתקיים לא משעה שנתקדשה וכו' לפיכך אם קדשה אחר קודם שיתקיים התנאי של ראשון מקודשת לשני וכן הדין בגיטין ובממון וכו' במה דברים אמורים כשהי' שם תנאי ולא אמר מעכשיו אבל אם אמר הרי את מקודשת לי מעכשיו בדינר זה אם אתן לך מאתים זוז ולאחר זמן נתן לה ר' זוז ה"ז מקודשת למפרע משעת קדושין וכו' לפיכך אם קדשה השני קודם שיעש' התנאי אינה מקודשת וכו'. כל האומר מעכשיו לא צריך לכפול תנאו ולא להקדים התנאי על המעשה אלא אף על פי שהקדים המעשה תנאו קיים אבל צריך להתנות בדבר שאפשר לקיימו ואם התנה בדבר שא"א לקיימו ה"ז כמפליג בדברים ואין שם תנאי וכל האומר על מנת כאומר מעכשיו ואינו צריך לכפול התנאי ולא להקדימו למעשה וכו':

כתב ה"ה יש מי שהקשה למה לא מנה רבינו תנאי ומעש' בדבר אחד וי"ל דההיא סוגיא דמי שאחזו לא קיימא אלא כרב אשי דעבד אוקימתא אחריתא עכ"ל. ולח"מ כתב דטעמו כדכתב הרא"ש פרק יש נוחלין גבי אמר רבא אתרוג זה וכו' ואף על גב דהוי תנאי ומעשה בדבר א' רבא לטעמיה דפליג במי שאחזו על רב אדא בר אהבה וסבר רבא דתנאי ומעשה בדבר אחד הוי שפיר תנאי ופוסק רבינו כרבא ואף על גב דרבינו סבר בע"מ אין צריך משפטי תנאים אם כן אין מוכח משם דרב' פליג י"ל הא דאהני מעכשיו היינו היכא דאיכות התנאי שייך ביה אלא שלא הוציאו בלשון נאות אז מועיל מעכשיו אבל בתנאי דלא מהני משום איכות התנאי אפילו במעכשיו לא מהני והוי כמו דבר שא"א לקיימו עכ"ל. עוד כתב ה"ה למה לא כתב רבינו האי דינא דא"א לקיימו ע"י שליח ואפשר משום שכבר ביאר פ"ד מחליצה שאין תנאי בחליצה עכ"ל. וכ"מ כתב דסובר דאין צריך שיהא אפשר לקיים ע"י שליח וחליצה מוטע' כשרה כיון דעבד מעשה אחלי' לתנאי' כמו קידש ע"ת ובעל צריכה גט ע"ש עכ"ל. (עיין שער המלך פ"ו מאישות שהקשה על מהרימ"ט שכתב בח"א סי' קכ"ו דמי שעשה שליח שיקדיש בשבילו לא עשה כלום דמילי לא ממסרן לשליח וקשה דאם כן לא משכחת הקדש ע"מ שא"א לקיימו ע"י שליח ובנדרים (דף כ"ח) תנן הרי נטיעות אלו קרבן אם אינן נקצצו' וכו' ומשמע דתנאי מהני בהקדש):

כתב מש"ל דעיקר הקפדה שיסיים בלאו וכ"כ הר"ן פ' מי שאחזו דלא יהא מסיים דבריו בהן דבגמר דבריו אדם נתפס וכו' לפ"ז אם התחיל בהן ואחר כך לאו וחזר ואמר הן דלא מהני משום דבגמר דבריו נתפס והרי סיים בהן אלא שיש לדקדק לפ"ז במה שכתוב בתשובת הרא"ש במי שאמר הרי את מגורשת אם לא אבוא ואם אבוא לא יהיה גט. ואם לא אבוא יהא גט והשואל נסתפק משום דהוי מעשה קודם לתנאי ולפי מה שכתבנו הא איכא ריעותא אחריתא דמסיים בהן וכו'. עוד כתב מש"ל הא דאמרינן הן קודם ללאו אין אנו מקפידין על התנאי אם הוא בלשון הן או בלשון לאו אלא הכל תלוי בקיום המעשה ובטולו שקיום המעשה קרוי הן ובטול המעשה קרוי לאו וגבי תנאי ב"ג ונתתם קרוי הן שהוא קיום המעשה ומה שלא ינחלו בארץ גלעד הוא לאו שהוא ביטול המעשה (אך מדברי התוס' קדושין דף ס"ב ד"ה בשלמא שכתבו שחשב הן מה שאנו רוצים שיעברו משמע שאנו הולכים אחר התנאי שהן דתנאי יקדים ללאו וזה דוחק ועיין מהריב"ל וט"ז בהקדמת י"ד) וכן מוכח מדברי הר"ן דלעיל שהכל הולך אחר המעשה וכן מוכח מרמב"ם פ"ט מגירושין שכ' הרוצה לגרש ע"ת וכו' כיצד כגון שיאמר אם לא באתי וכו'. הרי זה גט ואם באתי לא יהא גט הרי מבואר כמו שכתבתי עכ"ל. עוד כ' מש"ל נסתפקתי אם הקדים מעשה לתנאי ואחר כך אמר שני החלוקו' כדינם כגון הרי את מקודשת אם תתני מנה וחזר ואמר אם תתני הרי את מקודשת ואם לא תתני וכו'. עוד נסתפקתי בהא דבעי תנאי קודם למעשה דהיינו שצריך שיאמר אם תתני הרי את מקודשת אם כשחזר וכופל התנאי אם גם בכפל צריך שיקדים תנאי למעשה שיאמר אם לא תתני לא תהיה מקודשת אבל אם אמר לא תהיה מקודשת אם לא תתני לא מהני או דלמא כל שבתחלה אמר אם תתני וכו' וכל שבכפל אין חלוק ורצה לפשוט מתוס' קדושין דף ס"ב ד"ה חנקי אך מהרימ"ט בחדושיו תמה על דברי תוס' ומסיק שבחלוקת הכפל לא בעינן תנאי קודם. עוד נסתפק אם בתנאי דלשעבר כגון אם עשיתי דבר זה או לא עשיתי אי בעינן משפטי התנאים והוכיח מסוגיא דקדושין דאף בסוטה צריך כפלו' והתם הוי שלעבר עכ"ל. עוד כ' בשם מהר"א ששון סימן ס"ד דבתנאי לא אמרי' מגו דחייל אהא וראיה מהאומר לאשה ע"מ שאין לך עלי שאר כסות ועונה. ואם איתא דדמי לשבועה דחיילא בכולל אם כן גם בתנאי נאמר כן מגו דחייל על שאר כסות חייל נמי על עונה. עכ"ל ולי נראה דאין מכאן הכרח שאני הכא שהזכיר איסור בפירוש כמ"ש התוס' שבועו' (דף ל"ד) בשם הריצב"א עכ"ל. כתב לח"מ לפי' רבינו בתנאי קודם למעשה קשה מה זה שהקשה