כסף נבחר חלק ג תצו

וכו' ואם עבר זמן קיום התנאי אינה מקודשת כלל ואפילו גט אינה צריכה מספק וכו' אבל תנאי שהוא בשב ואל תעשה הרי הוא בחזקתו שלא עשה ועל זה להביא ראיה שעשה ועקר תנאו בידים מפי רבינו ני' עכ"ל. ור"נ פרק האומר בקדושין כתב בשם רמב"ן שכל התנאים שהוא מתנה עמה שהן התנאים שלו בלבד כגון ע"מ שאדבר עליך לשלטון או ע"מ שאלך למקום פלוני אם אמר עשיתי והיא אינה יודעת נאמן ואין צריך עדים וכן אם אמר לו דקיימתי נאמן. וכן תנאי שהיא תנאי שלה כגון שתעשה דבר פלוני היא נאמנת כל זמן שאינה מכחישה וכל תנאי שהוא בינו לבינה כגון ע"מ שתתן לי ר' זוז או ע"מ שאתן לך וכו' כלל גדול אמרו המע"ה לפיכך בקדושין היא נאמנת ומותרת לשוק בגירושין הוא נאמן ואסורה ע"כ ונחלקו עליו האחרונים בכל תנאי שהוא בקום ועשה אפי' הוא תנאי שלו בלבד דכל היכא דלא מייתי ראי' אינה בדין שתהא מקודשת דהא מוציא מחברו הוא ועליו הראי' והוי לי' כאומר מנה הלויתיך ואמר איני יודע אם הלויתני וחנוני על פנקסו שאני דהתם מן התקנה הוא וכו' ונראין דבריהם ומיהו בתנאי שהוא בשב ואל תעשה משמע דבין בקדושין ובין בגירושין כל אחד נאמן בשאין חברו מכחישו אבל במכחישו כגון האומר לאשה הרי את מקודשת לי ע"מ שלא תשתי יין עד יום פלוני כ' הרמב"ן שנראין הדברים שאע"פ שאמר לה עברת על תנאך מקודשת ולא כל הימנו לאסרה שכל תנאי שהוא בביטול מעש' אין חוששין שמא בטלתו וכו' עכ"ל. ועיין שם עוד מזה. ובגיטין דף פ"ג על הא דאיתא במתני' המגרש אשתו ואמר לה הרי את מותרת לכל אדם אלא לפלוני ר"א מתיר וחכמים אוסרין ובגמרא השיב ר"ע על דבריו אמר הרי שהלכה זו ונשאת לא' מן השוק והיה לה בנים ונתארמלה או נתגרשה ועמדה ונשאת לזה שנאסרה עליו לא נמצא גט בטל ובניה ממזרים הא למדת שאין זה כריתות וכו' ופריך הש"ס אי הכי בכולהי תנאי דעלמא נמי לא תנסוב דלמא לא מקיימי ליה לתנאי' ונמצא גט בטל וכו' היינו פירכ' (כלומר דאמר רבא לכולהו אית להו פירכ'). וכתב הרשב"א שם פי' כולהי תנאי שב ואל תעשה כגון אל תשתי יין לא תנסוב דלמא שתיה ואנן קי"ל דמותרת לינשא מיד וראי' מדאמרי' לקמן ע"מ שלא תשתי יין כל ימי חייכי אין זה כריתות דמשמע טעמא משום דאגידא בי' הא לאו הכי ה"ז גט ולמאי אי לאנסובי הא כל ימי חייה משום חשש תנאי אסורה וכו' מיהו איכא למימר דנפקא מיני' דאי קבלה קדושין מאחר ואם נשאת לא תצא וכו' ויש ראיה מתשובת ר' טרפון (ע"ש בגמרא) וגם זה אפשר לדחות כגון שעברה ונשאת דמדאורייתא ודאי בין בקיום מעשה בין בביטול מעשה מתירין אותה מיד אלא מדרבנן אסורה וכו' מיהו שמעינן מדלא נסיב תלמודא ולאחר לא תנשא אלא בקיום מעש' כגון ע"מ שתתני וכו' אבל בשב ואל תעשה לא אמרו כלל וכן שנוי בתוספתא ע"מ שלא תלכי לבית אביך וכו' ה"ז גט ולא חיישינן שמא תלך ושמא תשתה. וטעמא דמסתבר הוא כשהתנאי בקיום מעשה חוששין שמא תאנס ולא תקיים אבל בשב ואל תעשה אין חוששין שמא תזיד שאינה חשודה לקלקל עצמה הלכך כל שהתנאי ברשות אחרים בין בקיום מעשה ובין בביטול חוששין שמא יתקיים. ויש אומרים דכל תנאי שבידה לקיימו ואפי' בקיום מעשה תנשא מיד וכו' וההיא דע"מ שתתני ר' זוז דלאחר לא תנשא וכו' התם לאו בידה דנתינה בע"כ לא שמי' נתינה ועוד דלמא אזיל לעלמא ולא מצי יהיב ליה וכו' ויש מחמירין אפי בתנאי שב ואל תעשה אין מתירין אותה לינשא ואם נשאת לא תצא וכן נראה מדברי ר"ח והא דאמר אי הכי בכל התנאים דעלמא וכו' אפי' בשנתקיים התנאי קאמר לומר שאינה ראויה לינשא כלל שאינה כריתות משום שמא לא יתקיים התנאי ודעת רש"י לקמן נראה כן דכתב ע"מ שלא תבעלי לפלוני אינו גט שמא תבעל לו כלומר שאין מתירין לינשא עד שימות וכו'. אבל בפ"ק דקדושין כתב מכאן ועד ל' יום ה"ז כריתות ואפי' מיד והיא תקיים תנאה ותלך שאפשר לדברים הללו לבוא לידי הבדלה ונמצא בתשובת הגאונים שנחלקו גאוני מתא מחסיא וגאוני פומבדיתא בשב ואל תעשה ורבו המתירים וכן עיקר עכ"ל. ובגיטין דף פ"ב איתא תני' אמר ר' יוסי בר"י לא נחלקו ר"א וחכמים על המגרש את אשתו ואמר לה הרי את מותרת לכל אדם חוץ מפלוני שאינה מגורשת (ופליג אתנא דמתני' דאמר דפליגי בחוץ) על מה נחלקו על המגרש אשתו וא"ל הרי את מותרת לכל ע"מ שלא תנשאי לפלוני שר"א מתיר לכל אדם חוץ מאותו איש וחכמים אוסרין. כתבו תוס' משמע שר"א מתיר אפילו בחיי אותו האיש לינש' לאחרים והקשה רבינו שמואל אמאי לא חיישינן דלמא לא תתקיים תנאה כדאמר לעיל (דף ע"ד) גבי ע"מ שתתני ר' זוז ולאחר לא תנשא עד שתתן. ועוד מביא ראי' רבינו יצחק מברייתא דלקמן ע"מ שלא תבעלי לאבא ולאביך אין חוששין שמא תבעל להם הא לאחר חוששין שתבעל לו. ותירץ הרב ר' אלחנן דשאני גבי מאתים זוז דיש לחוש פן תפסיד את אשר לה ולא תוכל לקיים תנאה וכן גבי שלא תבעלי לאחר חיישינן שמא יבא עליה באונס אבל הכא ע"מ שלא תנשאי ליכא למיחש שישאנ' בע"כ דנשואין א"א בע"כ עכ"ל:

[יז.] גיטין דף ע"ז ת"ר א"ל בפני שנים ה"ז גיטך ע"מ שתשמשי את אבא ב' שנים וחזר ואמר לה בפני שנים ה"ז גיטך ע"מ שתתני לי מאתים זוז (ומסרו לה כי בפעם הראשון לא מסרו לה אלא כך אמר בפניהם כשאמסרנו לא אמסרנו אלא ע"מ כן) לא ביטל דברו האחרון את הראשון (שלא בא זה להוסיף מדלא אמר לה שתתני ר' זוז תוספת על תנאי הראשון ולעקור נמי לא בא מדלא ביטל דברו הראשון בפני אלו אלא ה"ק לה או תנאי ראשון או מאתים זוז) רצתה משמשתו רצתה נותנת לו מאתים אבל אמר לה בפני ב' ע"מ שתתני מאתים וחזר ואמר לה בפני ב' ע"מ שתתני ג' מאות ביטל דברו האחרון את הראשון ואין אחד מן הראשונים ואחד מן האחרונים מצטרפין (להעיד שהיה תנאי בגט זה וכל זמן שלא יבאו שנים כאחד ויעידו באחד מן התנאים כשר ע"י עידי חתימה) אהייא אי לימא אסיפא הרי בטל אלא ארישא פשיטא מהו דתימא כל לקיומי תנאה מצטרפין קמ"ל:

פשיטא [פסק] [יח.] כתב הרמב"ם פ"ו מאישו' כל תנאי שבעולם בין בקדושין בין בגירושין בין במקח וממכר בין בשאר דיני ממון צריך להיות בתנאי ארבעה דברים ואלו הן הד' דברים של כל תנאי שיהיה כפול ושיהיה הן שלו קודם ללאו ושיהיה התנאי קודם למעשה ושיהי' התנאי דבר שאפשר לקיימו ואם חסר התנאי אחד מהן הרי התנאי בטל וכאלו אין שם תנאי כלל אלא תהיה מקודשת מיד וכאלו לא התנה כלל כיצד האומר אם תתני לי מאתים הרי את מקודשת לי ואם לא תתני לא תהיה מקודשת ואחר שהתנה תנאי זה נתן לה הדינר הרי התנאי קיים אבל אם אמר הרי את מקודשת בדינר זה ונתן הדינר בידה והשלים התנאי וכו' הרי התנאי בטל מפני שהקדים המעשה ונתן בידה ואח"כ התנה ואף על פי שהכל בתוך כ"ד ה"ז מקודשת מיד. (כ' הראב"ד אפילו אם אמר הכל קודם המעשה ואחר כך נתן הדינר התנאי בטל דלא דמי לתנאי ב"ג דאמר אם יעברו דהיינו תנא' והדר ונתתם היינו המעשה וזה אמר הרי את מקודשת דהיינו המעשה והדר אם תתני דהיינו התנאי עכ"ל) וכן אם אמר אם תתני הרי את מקודשת לי ונתן הדינר בידה התנאי בטל מפני שלא כפל