כסף נבחר חלק ג תצה

אבל בדבר שאינו בלשון עשה ולא תעשה אלא מילתא דממיל' כגון זה שאומר ע"מ שאין לרבך רשות אין תנאי אלא שיור בגוף המתנה שמשייר בה שלא יזכה בה האדון או הבעל והוי כההיא דפרק הזרוע ע"מ שהמתנו' שלי דחשוב שיור' וכדאמרי' בפרק המוכר את הבית בן לוי שמכר את השדה ואמר ע"מ שהמעשר שלי מעשר ראשון שלו והוינ' בה והא אין אד מקנה דבר שלא בא לעולם ופרישנא דשייר מקום המעשר ואלו הי' לשון תנאי מה ענין אין אדם מקנה בכאן אלא ודאי כל כה"ג שהתנאי הוא בגופו של מעשה ואינו אמרו בלשון עשה ולא תעשה אינו תנאי אלא שיור וכו' וכל שמשייר לעצמו כולי עלמא לא פליגי דשיורו שיור כההיא דמעשר ודיוט' ומתנו' אבל הכא דשיורו לא הוי לנפשיה אלא לזכותו של מקבל מתנה פליגי דר"מ סבר דהמעשה אינו תלוי בע"מ זה וכיון שקנה עבד קנה רבו דכגוף אחד חשיבי ומה דשייר שלא יזכה האדון אינו כלום ורבנן סברי דאפי' בהא שיורי' שיירה ואהני ע"מ דידיה שאין הרב זוכה בה עכ"ל. ועיין בר"ן פרק לולב וערבה גבי לא לקני אינש הושענא לינוקא דמיקני קנה אקנוי לא מקני וכו' שכתב וא"ת והא איהו ע"מ להחזיר יהיב ניהליה ואי אקנוי לא מקני ולא מצי לאהדורי נמצאת מתנתו בטלה. ליתא דהא קיימא לן דכל תנאי שאי אפשר להתקיים בסופו וכו' תנאי בטל ונמצא שהקטן קנאו ואע"פ שאינו יכול להחזירה עכ"ל:

[טו] גיטין דף ע"ה ע"ב מתני' הרי זה גיטך ע"מ שתשמשי את אבא ע"מ שתניקי את בני כמה מניקתו ב' שני' (שכך היא זמן הנקה ולענין לשמש את אביו כל ימי חייו) מת הבן או שמת האב הרי זה גט (דכיון דלא פריש מידי לא אכוין אלא להרוחה כל הימים שהוא צריך ומכאן ואילך אינו צריך) ע"מ שתשמשי את אבא ב' שנים וכו' מת הבן או שאמר האב אי אפשי שתשמשני שלא בהקפדה אינו גט רשב"ג אומר כזה גט כלל אמר רשב"ג כל עכבה שאינה הימנה הרי זה גט. גמרא]. ומי בעינן כולי האי ורמינהו שמשתו יום א' הניקתו יום א' הרי זה גט וכו' רבא אמר לא קשי' כאן (מתני') בסתם כאן (ברייתא) במפרש (יום א') רב אשי אמר כל סתם נמי כמפרש יום א' דמי (ומתני' מוקי יום א' מב' שנים לאפוקי שאם הניקתו לאחר שעברו לו ב' שנים) ומסיק הש"ס דברי רב אשי בקשי'. כתב הרא"ש והלכתא כרב אשי דהא לא מסיק בתיובת' ואיכא מ"ד דהלכתא כרבא וכך ראוי לפסוק לחומרא וכן פסק הרמב"ם (צ"ע דרמב"ם בפ"ח מגירושין פסק כרב אשי ונראה דהאי וכן פסק וכו' קאי למעל' אמ"ש והלכתא כר"א). כתב הרשב"א ולענין תנאי שבממון שכיוצא בזה אם אמר לו בית זה נתון לך ע"מ שתיזון את בני וכו' ולא פירש לו זמן איכא למימר דלרבא צריך לזונן כל ימי חייו ולרב אשי כמפרש יום א' או שעה אחת דמי ואיכא למימר דכ"ע לענין ממונא סתם כמפרש כל ימי חייו דמי ולא פליג רב אשי אלא לענין גיטין משום דלצעורה קמכוין והא צערה יום וכו' אבל לגבי ממונא לכ"ע להרוחה קמכוין וסתם כמפרש כל ימי חייו דמי וצ"ע עכ"ל:

[טז] קדושין דף ס' מתני' האומר לאשה הרי את מקודשת לי ע"מ שאתן לך מאתים זוז הרי זו מקודשת והוא יתן. [גמרא]. אתמר רב הונא אמר והוא יתן (לכשירצה וקדושין חלין למפרע) רב יהודה אמר לכשיתן לר"ה תנאה הוי מקיים תנאה ואזיל לרב יהודה לכי יהיב הוי קדושין השתא מיהא לא הוי קדושין איכא בינייהו שפשטה ידם וקבלה קדושין מאחר (קודם שקיים תנאי ואחר כך קיים תנאו) לר"ה לא הוי קדושי (שני) קדושין (דהא גמרו למפרע) לר"י הוי קדושין ותנן נמי גבי גט כה"ג וכו' ואיכא בינייהו שנתקרע הגט או שאבד לר"ה הוי גט לר"י לא הוי גט מיתבי ה"ז גיטך ע"מ וכו' אף על פי שנתקרע הגט או שאבד ה"ז מגורשת ולאחר לא תנשא עד שתתן (דדלמא לא יהבה ונמצא הגט בטל) תיובתא דר"י אמר לך הא מני רבי דאמר על מנת כמעכשיו דמי ופליגי רבנן עליה ואנא דאמרי כרבנן ורב אסי משמיה דר' יוחנן אמר הכל מודים (רבי ורבנן) באומר ע"מ כאומר מעכשיו לא נחלקו אלא במהיום ולאחר מיתה (כלומר לא מספקא להו לרבנן אי תנאה הוי אי חזרה אלא במהיום) והתניא מהיום ולאחר מיתה גט ואינו גט דברי חכמים רבי אומר כזה גט. ובקדושין (דף נ"ח ע"ב) איתא מתני' וכן האומר לאשה הרי את מקודשת לי לאחר שלשים יום ובא אחר וקדשה בתוך שלשים יום מקודשת לשני. [גמרא]. אמר רב מקודשת לשני לעולם ושמואל אמר מקודשת לשני עד ל' יום לאחר ל' יום פקעי קדושי שני וגמרי קדושי ראשון. יתיב רב חסדא וקא קשיא לי' קדושי שני במאי פקע' א"ל רב יוסף מר מתני אריש' וקשיא לי' רב יהודה אסיפ' מתני לה ולא קשיא ליה מעכשיו ולאחר ל' יום ובא אחר וקדשה בתוך ל' מקודשת ואינה מקודשת אמר רב מקודשת ואינה מקודשת לעולם ושמואל אמר עד שלשים יום ולאחר שלשים יום פקעי קדושי שני וגמרי קדושי ראשון לרב מספקא ליה אי תנאה הוי אי חזרה הוי (האי לאחר ל' יום אי תנאה הוי אם לא אחזור בי בתוך ל' יהיו הקדושין מעכשיו אי חזרה הוי ממאי דקאמר מעכשיו וקאמר איני אומר מעכשיו אלא התקדשי לי לאחר שלשים יום הלכך לעולם היא בספק') לשמואל פשיטא לי' דתנאה הוי (הלכך כל ל' יום הוו קדושין תלוין שמא יחזור בו מל' ואילך גמרו). (ולעיל כתב רש"י לשמואל אינה בספק' אלא עד ל' שמא ימות הראשון ונמצא קדושי שני חיילי למפרע) ובפלוגתא דהני תנאי דתני' מהיום ולאחר מיתה גט ואינו גט דברי חכמים רבי אומר כזה גט ונימא רב הלכה כרבנן וכו' צריכא דאלו אמר רב הלכה כרבנן הוי אמינא התם דלרחוקה קאתי אבל הכא דלקרובה קאתי אימא מודה לי' לשמואל דתנאה הוי. אי אמר שמואל הלכה כרבי ה"א התם הוא דאין גט לאחר מיתה (ומידי דכדי לא עביד אינש דאמר) אבל הכא דיש קדושין לאחר ל' אימא מודה לי' לרב (דלמא הו' חזרה דלא רצה לקדשה מעכשיו שמא דעתו על אחרת וימלך בתוך ל' יום) צריכא. אמר אביי ולטעמי' דרב בא אחד ואמר הרי את מקודשת לי מעכשיו ולאחר ל' ובא אחר ואמר וכו' מעכשיו ולאחר עשרים ובא אחר וכו' מעכשיו ולאחר עשרה ימים מראשון ומאחרון צריכה גט מאמצעי אינה צריכה גט מה נפשך אי תנאה הוי דקמ' קדושי' דהנך לאו קדושי' אי חזרה הוי דבתרא קדושין דהנך לאו קדושין. פשיטא מהו דתימא האי לישנא משמע תנאה ומשמע חזרה ותבעי גיטא מכל חד וחד קמ"ל. עולא אמר ר' יוחנן אפילו מאה תופסין בה וכו' טעמא דר' יוחנן שוו נפשיה כי שרגא דלבני דכל חד וחד רווח' לחברי' שביק:

כתב הריטב"א על הא דתניא ולאחר לא תנשא עד שתתן כבר פירשתי שכל הנותן גט על תנאי אם הוא בקום ועשה בין שיש עליו לעשות או עליה לעשות אין מניחין אותה להנשא עד שיתקיים התנאי וכל תנאי שהיא בשב ואל תעשה כיון דממילא מקיים מתירין אותה להנשא וכו' ודוקא בתנאי המוטל עליה אבל בתנאי המוטל עליו חוששין שמא יעקרנו בידים כדי שלא תתגרש ואין מתירין אותה להנשא בעודו חי. זאת ועוד אחרת שכל תנאי שהוא בקום ועשה בין בגירושין בין בקדושין על בעל התנאי להביא ראי' שקיים אותו ואם לאו לא הוי קדושין שאם אמר הרי את מקודשת ע"מ שאתן לך ר' זוז או ע"מ שתתני לי הרי הוא בחזקת שלא נתן או שנת נה היא עד שיהא שם ראי'