כסף נבחר חלק ג תצד

נזיר ע"מ וכו' ה"ז נזיר ואסור בכולן מפני שהוא מתנה עמשכ"ב וכל המתנ' וכו' תנאו בטל. כתבו תוס' וא"ת ותיפוק ליה דנזירות א"א לקיים ע"י שליח דאמר בכתובות דבעינן תנאי דומיא דב"ג שנתקיים המעשה ע"י יהושע שהיה שליח משה והתם מהני תנאי נבטל המעשה ולא בעלמא. וי"ל אחרי שאחרים יכולין להביא קרבנותיו תחתיו נחשב כאלו כל המעשה יכול לעשות ע"י שליח וא"ת הא אמרינן גילח בבית חוניו יצא ואמאי הא הוי מתנה על מה שכ"ב והוי ליה למימר בחוניו לא יצא וי"ל דמשמעות לשונו הרי הוא שנים משמע מקדש ואז אם גילח בחוניו לא יצא ומשמע נמי שאין מכווין כ"א לצעורי ואז גלח בחוניו יצא במקדש הוי חולין בעזרה ונזירות מתלי תלי וקאי אי מגלח במקדש גלי מלתא דלנזירות מעלייתא איכווין וע"מ דאמר לאו כלום הוא ואם גילח בחוניו גלי מלתא דלצעורי קא מכווין עכ"ל. ובחספ"ז לנזיר כ', וה"ר עזריאל כתב הכא לא שייך למבעי תנאי דאפשר ע"י שליח דדוקא גבי מעשה בידים הוא כגון קנין חליצה גט קדושין וכיוצא דהתם ודאי אם אי אפשר לקיים ע"י אחר אלא ע"י עצמו אלים המעשה ואפי' לא נתקיים התנאי לא נתבטל המעשה אבל נדר ונזירות דאין צריך מעשה בידים אלא שיזהיר וישמור מעצמו לא אלים שיתקיים אם לא נתקיים התנאי עכ"ל. ורמב"ן פרק יש נוחלין כתב איכא למידק הא תנאי שבנזיר אי אפשר לעשות ע"י שליח וכו' ויש אומרים כי גמרי' מתנאי בני גד ה"מ כיוצא בו שהוא תנאי בין אדם לחברו אבל תנאי שבינו לבין עצמו בכל ענין הוי תנאי. והטעם נותן שהרי מדעתו התנה ורוצה הוא לקיום תנאי הלכך אף תנאי כפול לא בעינן ונכון הוא זה ואחרים אומרים נזיר נמי משכחת לה ע"י שליח שאומר אדם לחברו הריני נזיר על דעתך וכל זמן שתרצה תדירני בנזיר עכ"ל. (ועיין פני יהושוע גיטין דף ע"ה שכתב די"ל דלהכי מהני תנאי בנדרים ובנזירות אף דחי אפשר ע"י שליח משום דלא הוי מעשה גמור אלא דבור בעלמא ואתי דבור ומבטל דבור ואפי' דברים שבלב מהני בנדרים לבטל דבעינן פיו ולבו שוין וזה הטעם נמי יכול למימר דכל היכא שיכול המעשה להעשות ע"י שליח א"כ לא מיקרי מעשה גמור לכן מהני תנאי אבל אם אינו יכול לעשות ע"י שליח אלא בעצמו א"כ מיקרי מעשה גמור אינו יכול להטיל בו תנאי דלא אתי דבור ומבטל מעשה עכ"ל). ובמסכת פאה פ"ו משנה י"א איתא אם אמר הרי אני קוצר ע"מ מה שאני שוכח אני אטול יש לו שכחה דמתנה עמשכ"ב תנאו בטל). ובקדושין דף י"ט ע"ב. תניא המוכר את בתו ופסק ע"מ שלא ליעד נתקיים התנאי דברי ר"מ וחכ"א אם רצה ליעד מיעד מפני שהתנה ע"מ שכתוב בתורה והא ר"מ סבר תנאו בטל אמר חזקיה שאני הכא דאמר קרא לאמה פעמים שאינה מוכרה אלא לאמה. ובחולין דף קל"ד איתא אמר ע"מ שהמתנות שלי (כהן שמכר פרה לישראל וכו') נותן לכל כהן שירצה ורמינהו ע"מ שהמתנות שלי המתנות שנו בהא פליגי מר סבר ע"מ שיורא הוא (כמו חוץ דהוי שיור ששייר המתנות ולא מכרן) ומר סבר ע"מ לאו שיורי הוא (אלא תנאה הכל מכר לו ע"מ שיתנם לו והוא אין בו כח להתנות). כתבו תוס' אמאי אין המקח בטל וי"ל כגון שהתנו אם לא יתן נמי לא יהא מקח בטל. א"נ דהוי כמו מתנה עמשכ"ב שהרשתו תורה ליתנם לכל מי שירצה עכ"ל:

[יד.] קדושין דף כ"ב ע"ב מתני' עבד כנעני נקנה בכסף וכו' וקונה את עצמו בכסף ע"י אחרים ובשטר ע"י עצמו דברי רבי מאיר וחכ"א בכסף ע"י עצמו ובשטר ע"י אחרים ובלבד שיהא הכסף משל אחרים. גמ']. נימא בהא קמפלגי דר"מ סבר אין קנין לעבד בלא רבו ורבנן סברי יש קנין אמר רבה אמר רב ששת דכ"ע אין קנין והכא במאי עסקינן דאקני ליה אחר מנה ואמר ליה ע"מ שאין לרבך רשות בו ר"מ סבר כי אמר ליה קני קנה עבד וקנה רביה וכי אמר ליה ע"מ לאו כלום קאמר ליה ורבנן סברי כיון דאמר ע"מ אהני ליה תנאיה (דמעיקרא אדעתיה דתנאיה אקני) ור"א אמר כל כי האי גוונא דכ"ע קנה עבד וקנה רביה והב"ע כגון דאקני ליה אחר מנה וא"ל ע"מ שתצא בו לחירות ר"מ סבר כי אמר ליה קני קנה עבד וקנה רבו וכי אמר לה ע"מ לאו כלום ורבנן סברי לדידיה נמי הא לא קא מקני ליה דהא לא אמר ליה אלא ע"מ שתצא בו לחירות. כ' הרא"ש דטעמא דר"מ משום דיד עבד כיד רבו והוי כמו נותן מתנה לחברו ואמר ליה ע"מ שלא תהא שלך היא דקנה דכל תנאי שסותר המעשה לא הוי תנאי ורבנן סברי כיון דאמר ע"מ אהני ליה תנאה עכ"ל. ורשב"א בחידושיו כ' תימא האיך אפשר לומר כן שאם התנה עליו שלא יקנה רבו איך יקנה בע"כ של נותן ויש מפרשים מפני שמתנה עמשכ"ב לפי שכל תנאי שעוקר המעשה אינו תנאי לפי שמשעה שאמר לעבד הרי מתנה זו נתונה לך חל המעשה שהרי ראוי הוא לחול ולהתקיים שלא יהא לרבו רשות בו אלא דדברי תורה אין יד לעבד בלא רבו וכיון שחל המעשה לא חל לחצאין וכו' ורבנן דמודו בהכי לדעת רבי אלעזר ופליגי בעל מנת שתצא בו לחרו' משום דסבירא להו שמתנה שתצא בו לחירו' לאו מידי יהיב לעבד כי היכא דנימא ביה מתנה על מה שכתוב בתורה אלא מתנה הוא דקא יהיב לאדון ע"מ שיצא עבדו לחירו' ולשון הזה כ' רב האי בספר המקח בשער ה' כגון שאמר לו נותן המתנה הילך מתנה זו ע"מ שיוציאך רבך לחירו' וכלומר כדי שיקח הוא מתנה זו ויוציאך בה לחירו' ע"כ. וראב"ד פי' דטעמא משום דיד עבד כיד רבו לזכו' לו לאדון אמרי' אבל לא לחוב לו והלכך ס"ל לר"מ כיון דאמר קני קנה עבד וקנה רבו דכשנתנו לעבד כאלו נתנו לרבו ממש וכשהתנה עם עבד כאלו התנה עם אחר ואין זה כשאר תנאים דעלמא דמתנה עם המקבל מתנה בעצמו ורבנן סברי דמעיקרא קנה עבד אלא דלכי זכה עבד זכה אדון מכח זכיית העבד והלכך כשהתנה עם העבד הוה ליה כשאר תנאים דמתנה עם מקבל מתנה בעצמו וכיון שכן תנאו קיים דאי אמרת מ"מ ליזכי אדון מיד עבד כבר קדמו תנאי נותן שלא יהא לרבו רשות בו ואתא ר"א למימר דאין יד לעבד כלל ואין לו קנין בלא רבו ואפילו לרבנן אבל בשאמר ע"מ שתצא בו לחירות אפיל' לעבד לא יהיב מידי אלא דאמר לו ע"מ שתנא בו לחירות עכ"ל. [ויש לעיין על סברת ראב"ד שכ' דלא אמרינן יד עבד כיד רבו לחוב דמשמע אפי' מדעת רבו. מהא דאמרינן ב"מ דף צ"ו האומר לעבד צא והשאל עם פרתי דיד עבד כיד רבו והשואל פטור משום דהוי שאלה בבעלים ואמאי הא התם חוב הוא לרבו ואף על פי שאמר לו צא והשאל לא הוי אלא כשאר שליח אבל לא מטעם יד עבד ואין לומר דראב"ד לא אמר אלא שלא מדעת רבו אבל אם ניחא ליה לרב אמרינן אפילו לחוב לו יד עבד כיד רבו אם כן למה אמר ר"מ בכסף על ידי אחרים דמשמע דוקא על ידי אחרים דמדרבנן נשמע לר"מ דאמר דוקא על ידי אחרים הא בכה"ג שמדעת הרב יכול להיות נמי ע"י עצמו ונראה כיון דאדון הוא מרוצה שיתנה עם העבד הוי ע"י אחרים. אמנם עדיין צ"ע הא על כל פנים מוכח מסוגיא דהתם דאפילו לחוב נמי יד עבד וכו' דהא התם לא אמר האדון בפירוש שיפטר השואל אם תמות הבהמ' אלא אמר צא והשאל סתם והי' לנו לומר לחובתו אין יד וכו']:

כתב הריטב"א והנכון דהכא האי על מנת לא חשיב תנאה לכ"ע ולא בעינן ביה דקדוקי תנאים אפילו לרבי מאיר שאין לשון תנאי והלכותיו אלא כשהוא בלשון עשה או לא תעש' בין שיעשה הוא או לא יעשה או שיעשו אחרים או לא יעשו