כסף נבחר חלק ג תצג

דעקר לי' למעשה לאו תנאה הוא שכיון שאמר ע"מ שאין לך עלי וכו' הרי את מקודשת לי חלו הקדושין שמצאו מקום לחול שהרי אפשר להתקיים התנאי שלא יתן לה שאר וכו' וכיון שחלו לא חלו לחצאין שהרי אין אישו' לחצאין ולא דמי לשאר תנאין שלא נתקיימו שהקדושין בטלין ואם תדקדק במידו' חכמים תמצא טעם זה נכון עכ"ל. כ' הרשב"א בכתובו' דטעמ' דר' יהודה משום דס"ל האומר ע"מ שלא יהא לך עלי שאר וכו' הכוונ' היא שתמחול השאר והכסות אבל אמר שאין לך עלי דין שאר וכסות לא מהני משום דהוי מתנ' עמשכ"ב עכ"ל:

[יא] ב"מ דף נ"א אתמר האומר לחברו ע"מ שאין לך עלי אונאה רב אמר יש לו עליו אונאה ושמואל אמר אין לו עליו אונאה. ומסיק הש"ס דרב דאמר אפי' לר"י (דאמר גבי מתנה עמשכ"ב בדבר שבממון תנאו קיים) דע"כ לא קאמר ר"י אלא משום דידעה ומחלה אבל הכא מי ידע דמחל ושמואל אמר אפי' לר"מ ע"כ לא קאמר התם אלא דודאי קא עקר בשעת התנאי עוקר ד"ת שהטילה עליו שאר וזה עוקר החוב' מעליו ואפי' הוא נותן לאחר זמן מתנה בעלמא היא) אב הכא מי יימר דעקר (שמא לא יהא בו אונאה) א"ר ענן לדידי מפרש' לי מיני' דמר שמואל ע"מ שאין לך עלי אונאה אין לו עליו אונאה. ע"מ שאין בו אונא' הרי יש בו אונאה (אין זה לשון מחילת אונאה אלא לשון תביעת אונא' דע"מ שאין בו אונאה אמר והרי יש בו ומקח טעות נמי הוי). כתבו תוס' ורבינו שמואל מפרש ע"מ שאין בו משמע ע"מ שלא יחול איסור דלא תונו על המקח וע"כ הוא חל והשתא הוי ממש דומי' דשביעית דמדמה במכות להדדי עכ"ל. מיתבי הנושא ונותן באמונה והאומר לחבירו ע"מ שאין לך עלי אונאה אין לו עליו אונאה לרב דאמר אנא דאמרי אפילו לר"י הא מני אמר אביי מחוורתא רב כר"מ ושמואל כר"י ורבא אמר לא קשי' כאן בסתם כאן במפרש (שפי' לו יודע אני שיש אונאה ואני מוכרו לך ע"מ שאין לך עלי אונאה תנאו קיים דדמי לשאר כסות דידע). כתבו תוס' פסק ר"ח כרב וכן בשאלתו' עכ"ל. ועיין בחספ"ז כתובו' דף פ"ג שכתב בשם הרמב"ן שפי' לא ידע דמחל היינו מפני שסבר שאין בו אונאה אבל בירושה מקרי ידע דמחיל אע"ג דאינו יודע אם תמות אשתו בחייו מ"מ הרי יודע הזכות שיש לו ומוחל אותו אדעת' דהכי דאי מיית נמי אינו יורשה. ועוד כ' ולא דמי לההיא דאמרינן מי יימר דעקר דההיא ליתא אלא משום דלא מכווני למיעקר ודאי ד"ת עכ"ל. ועיין בנמוקי יוסף שכ' דרשב"א דקדק מדלא קאמר לקמן (דף ע"ט) גבי יבש האילן או נקצץ שניהם אסורין בו (לוה אסור נשרפו דכלי' קרנא דמלוה ומלוה אסור לשרפו דכלי' קרנא דלוה) אלא כיצד יעשה ילקח בו קרקע והוא אוכל פירו' והא הכא כיון דכי מטי יובל קא הדרא ארעא למרי' וקא כלי' קרנא וכו' ע' בגמ' שם ולמה לא משני דאמר ע"מ שלא תחזור ביובל ש"מ דביובל אין יכול להתנו' כיון שאין ברשותו דכתיב כי לי כל הארץ עכ"ל:

ובמכות דף ג' ע"ב איתא אמר ר"י אמר שמואל האומר לחברו ע"מ שלא תשמטני שביעית שביעית משמטת ומסיק הש"ס דהכי קאמר ע"מ שלא תשמטני בשביעית אין שביעית משמט (תנאי הוא זה וקיים) ע"מ שלא תשמטני שביעית שביעי' משמט' (השביעי' אינה מסורה בידו להתנו' שלא תהא משמט' לפיכך אין כאן תנאי). כתבו תוס' גבי שביעי' נמי שייך מי יימר דעקר שמא יפרע לו קודם עכ"ל (צ"ע על דבריהם דבכתובו' (דף נ"ו) מסיק לר"מ כתובה דאוריי' ואם התנה תנאי בטל משום מתנה. עמשכ"ב הרי אע"ג דבכתובה מי יימר דקא עקר דשמא היא תמות בחייו אפ"ה ס"ל תנאו בטל וא"כ תקשי לשמואל דאמר דבאונאה דמי יימר דקא עקרי אפי' לר"מ תנאו קיים. שער המלך פרק י"ג מאישות):

[יב] כתובו' דף פ"ג מתני' כ' לה דין ודברים אין לי בנכסייך וכו' בחייך ובמותך אה מתה אינו יורשה רשב"ג אומר אם מתה ירשנה מפני שמתנה עמשכ"ב וכל המתנה וכו' תנאו בטל. [גמרא]. אמר רב הלכה כרשב"ג ולא מטעמי' מאי ולא מטעמיה אילימא דרב סבר תנאו קיים והא על מנת שאין לך עלי אונאה אמר רב יש לו עליו אונאה אלא הלכה כרשב"ג דאמר מתה ירשנה ולא מטעמיה דאלו רשב"ג סבר ירושת הבעל דאוריי' וכו' ורב סבר דרבנן ועשו חיזוק כשל תורה. כתבו תוס' אע"ג דבב"מ מוקי רב אפילו כר"י וכו' הכא ליכא לשנויי הכי דה"נ לא ידע דמחל שהרי אינו ברור לו שהיא תמות בחייו שמא הוא ימות בחייה עכ"ל (וזה דלא כרמב"ן שכתבתי למעלה). ובבבא בתרא דף קכ"ו ע"ב איתא מתני' האומר איש פלוני בני בכור לא יטול פי שנים איש פלוני בני לא יירש עם אחיו לא אמר כלום שהתנה על מה שכתוב בתורה. המחלק נכסיו על פיו ריבה לאחד ומיעט לאח' והשו' להם את הבכור דבריו קיימין (שיש כח ביד אדם ליתן ממונו במתנ' לכל מי שירצה ואין כאן מתנה עמשכ"ב שהרי לא נשאר לו אחר מיתתו כלום להוריש לבניו בתור' ירושה) ואם אמר משום ירושה לא אמר כלום (אם ריבה לא' וכו' בלשון הירושה לא אמר כלום דמתנה עמשכ"ב שאינו יכול לעשו' אלא כמשפט הכתוב ודלא כר' יוחנן בן ברוקה לקמן). [גמרא]. לימ' מתני' דלא כר"י דאמר בדבר שבממון תנאו קיים. אפי' תימא ר"י התם ידעה וקא מחלה הכא לא קא מחיל (מה הנאה יש לבן שימחול ואע"פ ששתק הבן אין זו מחילה דאינו רוצה להכעיס את אביו ולא גרסינן מי ידע דמחיל) (מזה נראה דרשב"ם ס"ל כסברת רמב"ן דלעיל דלא כתוס'):

ובב"ב דף ק"ל איתא מתני' האומר איש פלוני יירשני במקום שיש בת בתי תירשני במקום שיש בן לא אמר כלום שהתנה עמשכ"ב ור' יוחנן בן ברוקה אמר אם אמר על מי שראוי ליורשו דבריו קיימין ועל מי שאינו ראוי ליורשו אין דבריו קיימין. [גמרא]. אמר ר"י אמר שמואל הלכה כר"י ב"ב וכן אמר רבא. אמר רבא מ"ט דר"י ב"ב אמר קרא והיה ביום הנחילו את בניו התורה נתנה רשות לאב להנחיל לכל מי שירצה. אמר ליה אביי הא מלא יוכל לבכר נפקא. (דהכי משמע בכורה לא יוכל להעביר מבכור ולהנחיל לאחרים אבל שאר נכסיו בלא חלק בכורה יכול להנחיל אחד מבניו) האי מבעיא ליה וכו':

יג נזיר דף י"א מתני' הריני נזיר ע"מ שאה' שותה יין ומיטמא למתים ה"ז נזיר ואסור בכולן. יודע אני שיש נזירו' אבל איני יודע שנזיר אסור ביין ה"ז נזיר ור' שמעון מתיר וכו'. גמ'. וליפלוג נמי ר' שמעון ברישא אמר ריב"ל חלוק הי' ר"ש אף ברישא. רבינא אמר ברישא לא פליג ר"ש משום דהוי מתנ' על מה שכתוב בתורה וריב"ל אמר על מנת כחוץ דמי (כיון דקיבל עליו נזירות במקצת לא הוי מתנה על מה שכתוב בתורה דאלו לגבי מ"ד ע"מ שאין לך עלי לא שאר כסות ולא עונה לא קבל עליו כלום אבל הכא קיבל עליו במקצת ומש"ה הוי תנאי קיים ואינו נזיר משום דלר"ש אינו נזיר עד שיזיר מכולם). כתבו תוס' וא"ת והא מקדש אשה ע"מ שאין לך שאר וכו' היא מקודשת ותנאי בטל ולא אמר כחוץ דמי וי"ל דגבי קדושין שאני דאפי' אמר בפי' חוץ משאר לא מהני ליה דבורי' דאין קדושין לחצאין וכי אמר הרי את מקודשת הרי זה מקודש' וכי אמר חוץ משאר לאו מידי קאמ' ולכך חייב בכולן אבל גבי נזיר ילפינן לעיל מקראי דצריך שיור מכולם דאם שייר א' מהם לא הוי נזיר עכ"ל. תניא כוותי' דרבינא אמר הריני