כסף נבחר חלק ג תצב

דבירושלמי אמרו ועונה לאו דבר שבממון הוא הי ניהו דבר שאינו של ממון שלא תצטרכי גט שלא תהא זקוקה ליבם ע"כ ריטב"א. ורש"י במהדורא קמא כתב דממון עשוי למחול אבל צער הגוף כגון עונה לא מחלה לי' ותנאה בטל עכ"ל. כתב הג"א בשם ר' ברוך מדלא נקט גבי שומר חנם להיות פטור לשלם כדקתני גבי ש"ש משמע דלא מפטר אם פשע אפילו התנה עכ"ל. ועיין מש"ל פ"ב הלכה ט' משכירות שכ' נראה מתשובת מהר"ם הביאה מרן סי' ע"ב מחודש ז' הוא היפך מסברת ר' ברוך:

[י.] כתובו' דף נ"ד ע"ב מתני' ר' יהודה אומר אם רצה כותב לבתולה שטר של מאתים והיא כותבת לו התקבלתי מנה וכו' ר"א אומר כל הפוחת לבתולה ממאתים וכו' ה"ז בעילת זנות. [גמרא]. טעמא דכתבה אבל על פה לא (דהוי ליה תנאה בעלמא ולא הוי תנאי דמתנה עמ"ש בתורה) אמאי דבר שבממון הוא ושמעינן לי' לר' יהודה תנאו קיים דתנ' האומר לאשה הרי את מקודשת לי ע"מ שאין לך עלי שאר כסות ועונה ה"ז מקודשת ותנאו בטל דברי ר"מ ר' יהודה אומר בדבר שבממון תנאו קיים. קסבר ר"י כתובה דרבנן ועשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה. והרי פירות דרבנן ולא עבדו חיזוק (שיהא התנאי בטל אם התנה למחול על אכילתו) דתנן ר"י אומר לעולם הוא אוכל פירי פירות עד שיאמר דין ודברים וכו' עד עולם אמר אביי מלתא דשכיחא עבדו חיזוק ומלתא דלא שכיח לא עבדו חיזוק וכו'. רמ"א בל הפוחת וכו' כל הפוחת אפי' בתנאי והא שמעינן לר"מ מתנה על מ"ש בתורה וכו'. הא בדרבנן תנאו קיים (דייק זה מדלא קתני לעיל ע"מ שאין לך עלי שאר וכו' וכתובה כיון דאיכא מ"ד לא עשו חיזוק אפי' כשל תורה תוס') קסבר ר"מ כתוב' דאוריי'. כתבו תוס' הא דאמר ר"מ ה"ז מקודשת וכו' ע"כ בדכפלי' לתנאי דאמר אם לאו אל תהי מקודשת וכו' ותימא א"כ אמאי היא מקודשת הרי התנה בפי' שאם יהא עליו שאר כסות וכו' שאינה מקודשת. ואין לומר דלכך מקודשת לפי שמקדשה ע"מ שתמחול לו והרי מחלה אלא דאין מחילתה מחילה דהא תניא נזיר (דף י"א) הריני נזיר ע"מ שאשתה יין ואטמא למתים ה"ז נזיר ואסור בכולן מפני שמתנה עמ"ש בתורה והתם לא שייך לשנויי הכא. ואור"י דאי לאו דילפינן מתנאי ב"ג הוי אמינא דשום תנאי אינו מבטל את המעשה ואפי' לא יתקיים בסוף המעשה קיים. והשתא דילפינן מהתם דמהני תנאי לבטל המעשה אמרינן דדוקא כשאינו מתנה עמ"ש בתור' דומי' דב"ג שלא התנה עמש"ב. (ועיין תוס' גיטין דף ע"ה ד"ה לאפוקי שכתבו וא"ת בשלמא ת"כ ילפי' מב"ג מדנכתבו בזה הענין ש"מ בעינן כה"ג אבל שלא יהא מתנה עמש"ב ואפשר לקיימו ע"י שליח היכא ילפינן מהתם דילמ' בלאו הכי נמי מועיל תנאי אלא דהכי הוי מעשה וי"ל משום דכל התנאים הכתובים דמייתי בקדושין (דף ס"א) הוו בענין זה ש"מ דבעי' ממש כה"ג עכ"ל) וא"ת הא דתנן מנחו' (דף ק"ט) הריני נזיר ע"מ שאגלח בבית חוניו יגלח בבית המקדש ואם גילח בבית חוניו יצא ומשמע התם יצא דלא חל עליו נזירו' כיון דאינו רוצה לטרוח או אינו יכול לגלח במקדש אדעת' דהכי לא נדר ואגלאי מלתא דלא הוי נזיר ואמאי והא מתנה על משכ"ב ואין גילוח אלא במקדש. ואור"י דלא אמרינן מתנה וכו' אלא היכ' שמתכוין לעקור מש"ב אבל התם סבר שיש מצוה בב"ח כמו בבהמ"ק ואין מתכוין לעקור לית לן למילף מתנאי ב"ג. וא"ת כיון דשייך מתנה עמשכ"ב אפי' גבי ממון א"כ לא יוכל אדם למחול חובו ע"י תנאי שאם יאמר עשה עמי היום וחובך מחול לך וכו' איהו מלוה לא חשבינן כתובה בתור' וכו' דאינה באה מכח התור' דסברא הוא שיש לו לשלם מה שלוה אבל גבי נזיקין נימא שלא יוכל למחול זכי תימא ה"נ הא תנן ב"ק (ד צ"ב) קרע כסותי ע"מ לפטור פטור. תירץ הר"ר אלחנן דהתם נמי אם אמר קרע ע"מ שאין לך עלי דין נזק הוי חשוב מתנ' עמשכ"ב אבל למחול יכול וכן הכא גבי שאר דוקא כשאמר ע"מ שאין לך עלי דין שאר אבל ע"מ שתפטור אותי משאר וכו' פטור וכן ע"מ שאין לך עלי אונאה היינו דין אונאה ועי"ל דניזקין לא דמי לקדושין דהכא היינו טעמא דאין קדושין לחצאין דאין לך קדושין שאין לה עליו שאר וכו' וכן אין מיר לחצאין אבל גבי נזקין לא שייך למימר הכי וא"ת א"כ היכא מדמה בגיטין הרי את מגורשת ע"מ שתאכלי חזיר למתנ' עמש"כ בתור' והא בתנאי זה לא הוי גירושין לחצאין וי"ל דגבי ממון דניתן למחילה דוקא אמרי' טעמא משום דלחצאין אבל גבי איסור לא בעי' האי טעמ' וא"ת והא אמרינן גבי מתנה ש"ח שאני הכא דמעיקרא לא שעבד נפשיה והא הכא נמי לא קדשה ע"מ כן ולא שעבד נפשיה וי"ל שאני התם כיון דריבתה התורה שומרים הרבה יכול גבי כל אחד להיות כפי תנאו. א"נ שאני התם דחייבתו תור' שומר שכר על שלוקח שכר ושואל לפי שכל הנא' שלו ומשעבדי' עצמן לכל הכתוב בפרש' אבל במקום שאין משעבדין עצמן פטורין ורש"י כ' התם דהכא מקודשת משום דכי יהב לה קדושין אקדשי' ותנאי דבתר הכי לאו כלום הוא שכבר היא אשתו אבל ש"ח מתנ' קודם שמשך ואין נרא' דהא כל תנאי לר"מ קודם למעשה הוא עכ"ל. ואספ"ז פרק אע"פ כתב בשם ר"ת הא דמתנה עמשכ"ב לא מהני שאין דעתו שיתקיים התנאי אלא כמפליג בדברי' בעלמ' בדרך ליצנות ודמי' לע"מ שתרד לתהום ומאן דפליג התם מודה הכא מפני שמתנה על מה שכתוב בתור' וכ"כ הרשב"א דהוי כמפליגה ובדבר שבממון תנאו קיים מפני שניתן למחילה אבל דבר שאין בידה למחול כגון ע"מ שלא תהא זקוקה ליבם מקודשת ותנאו בטל. וכן הוא בירושלמי פרק האומנין כל המתנ' עמשכ"ב את שהוא של ממון תנאי קיים שאינו של ממון בטל וכו' ע"מ שאם מתי לא תהא זקוק' ליבם הרי זו מקודשת ותנאו בטל תני' זה הכלל אמר ר' יהודה בן תימא כל דבר שאי אפשר להתקיים והתנה עמה לא נתכוין זה אלא להפליג' בדברים בין שאמר בפה בין שאמר בכתב כל המתקיים בפה מתקיים בכתב עכ"ל ורמב"ן בפרק יש נוחלין הקש' עליו מהא דנזיר (דף י"א) דלעצמו אין אדם מפליג בדברים ע"ש. ובאספ"ז ב"מ דף צ"ד כ' כשהתנה על משכ"ב הא נחית לקיום המעשה אם יתקיים אותו תנאי כיון דאפשר להתקיים אם ירצה לעבור על ד"ת וכיון דכן אע"פ שלא יתקיים יהא קיים המעש' דאנן תנאי שיהא אפשר להתקיים מצד הדת בעינן והוא נמי מעיקר' נחית לקיום מעשה מיהת כדפרישית ובהא אפי' רבנן דר"י בן תימא מודו אבל כשהתנה תנאי שאי אפשר להתקיים בסופו כלל מצד הענין בעצמו לא סליק אדעתי' דהאי קיום מעשה כלל דהא א"א לעלו' לרקיע וממילא לא שיער במחשבתו שבשום צד יהא קיום על המעשה וא"כ לא נתכוין אלא לצחק בה מה שאין כן במתנ' עמשכ"ב דסליק אדעתי' שתעבור היא עמ"ש בתור' כדי שתקיים המעש' וכיון דמעיקר' סליק אדעתי' קיום המעשה אמרינן אנן אע"פ שלא יתקיים התנאי יהי' המעשה קיים שאינו חוץ מדעתו לגמרי ולזה הוצרך התנא ליתן טעם לדבר כאומר דאנן בעינן תנאי שיהא יכול להתקיים על פי התור' דלאו כל כמיני' דההוא גברא לעקור ד"ת ושתאמר שא"כ לא יתקיים המעשה א"א דהו' לקיום מעשה נחית כדפרשתי אלא שהי' רוצה שתעבור זו על ד"ת ולא שמעי' לי' עכ"ל. ורמב"ן פרק יש נוחלין כ' על הא דהק' למה באמר על מנת שאין לך עלי שאר וכו' מקודשת. ולי נרא' טעמא דכל מתנה עמשכ"ב דתנאו בטל משום דכל תנאי