כסף נבחר חלק ג תצא

[ז.] קדושין דף ו' ע"ב אמר רבא הילך אתרוג ע"מ שתחזירהו לי נטלו והחזירו יצא ואם לאו לא יצא. כתבו תוס' וא"ת אמאי לא יצא הא לא הוי תנאי כפול וי"ל דאיכא תנאי דלא בעי כפול כגון הכא שהיה דעתו שיברך חברו על אתרוג שלו וגדולה מזאת אמרו לקמן (דף מ"ח) בההוא דזבין נכסי' וכו'. וא"ת ובלא החזירו אמאי לא יצא הא הוי תנאי ומעש' בדבר אחד וי"ל התם לא הוי מסקנא הכי וכו', א"נ י"ל הא דלא מהני תנאי ומעשה בדבר אחד היינו כששניהם סותרין זה את זה כי ההיא ע"מ שתחזירי את הנייר דהתם ס"ד דהאומר ע"מ לאו כאומר מעכשיו ונמצא שאינה מגורשת עד שמחזר' הנייר ואז אינה שלה אבל הכא סבר דכל האומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי עכ"ל. ואיתא בקדושין דף מ"ט ע"ב גבי ההיא דזבין נכסי' אדעתי' למיסק לא"י וכו' ואמר רבא הוי דברים שבלב וכו'. כתבו תוס' משמע דוקא משום דלא פירש דבריו וכו' קשה הא בעי ת"כ. ורשב"ם סוכה דף מ"א כתב ואע"ג דבעי ת"כ ה"מ באיסור אבל בממון לא. ולא נהירא דהא כל תנאי מב"ג ילפי' והתם דבר שבממון ואור"י דצריך לחלק ולומר דיש דברים שאינן צריכין ת"כ אלא גילוי מלתא דאנן סהדי דאדעתי' דהכי עבד וגם יש דברים שאפי' גילוי מלתא לא בעי כההיא דכותב כל נכסיו לאחרים ושמע שיש לו בן שהמתנה בטילה עכ"ל. ורשב"א בחדושיו כתב אהא דאמרינן דברים שבלב אינן דברים דיקדק הראב"ד דבממון לא בעי ת"כ וכו' וי"א דגילוי דעת עדיף טפי מתנאי מפורש שאינו כפל דכיון דפי' תנאו ולא כפל גלי דעתי' שאינו מקפיד על קיום התנאי וכו' ורמב"ן תפס דרך הראב"ד וגם רש"י כתבו בפירושו לב"ב. אלא שכתב הר"מ נ"י בזו שאין דרך התנאים אלא במתנה על חברו כגון בני גד אבל מוכר על דעת עצמו שדי מכור' לך אם אעלה לא"י אם לא עלה ודאי בטל שאפילו בעלה קרוב לאסמכתא היא ע"ד כן עשה ולא אמר אלא בהך שתלה תנאו בדעת אחרים י"ל כיון שגמר ונתן על ספק התנאי אינו רוצה בביטול מעשה שבו. אבל זה שתלה תנאי בעצמו לא גמר ונתן דאי לא תימא הכי כל אסמכתא קני' עד שיכפול תנאי שבה. ומ"מ אם כדברי ר"מ צריך היה לכפול תנאו דר"מ ל"ל מכלל הן וכו' בשום מקום לא לענין עצמו ולא לענין אחרים וה"נ מוכח בענין המוציא אשתו משום שם רע דאפילו היכי דלא בעי תנאי גמור בעי כפול לר"מ עכ"ל. וריטב"א בקדושין כתב שמעינן מהכא דלית הלכתא כר"מ דבעי ת"כ ושאר דקדוקי תנאים וכו' דרבנן פליגי עלי' וכיון דבד"מ לית הלכת' כוותיה כ"ש בגיטין וקדושין ושלא כדברי רי"ף. והא דהתקין שמואל לרווחא דמלתא אבל צריך שאפשר לקיים ע"י שליח דמודו רבנן בהא משום שדינא שמעשה שהוא כ"כ אלים וחזק שאינו נעש' ע"י שליח שלא יבטלנו תנאי והוי כמפליג בדברים הא לשאר דקדוקי תנאים לא מודו רבנן ואפי' בתנאי קודם למעש' עכ"ל:

[ח.] גיטין דף פ"ד ת"ר ה"ז גיטך ע"מ שתעל' לרקיע וכו' אינו גט ר' יהודה בן תימא אומר כזה גט כלל אמר ר"י בן תימ' כל תנאי שאי אפשר לו לקיימו בסופו והתנה עליו מתחלתו אינו אלא כמפליגה בדברים (דוחה אותה בדברי הבאי לצערה) וכשר. אמר רב נחמן אמר רב הלכה כר"י בן תימא. אמר ר"נ בר יצחק מתני' (בב"מ) נמי דייקא דקתני כל שאפשר לו לקיימו בסופו והתנה עליו מתחלתו תנאו קיים הא אי אפשר תנאו בטל ש"מ. כתבו תוס' לת"ק דאמר אינו גט קשה דהוי לן למילף מתנאי ב"ג שיכול לקיימו אבל היכא שאינו יכול לקיימו כי הכא אף על גב דתנאי בטל מעשה קיים כי היכי דילפינן דבעי' שיוכל לעשות ע"י שליח וי"ל דהתם לא לפי' אלא שהמעש' יכול לעשות ע"י שליח אבל תנאי אין לחוש אם לא יוכל לעשות ע"י שליח או אינו יכול לעשות כלל עכ"ל (עיין פני יהושע). איבעיא להו ה"ז גיטך ע"מ שתאכלי בשר חזיר מהו אמר אביי היא היא רבא אמר אפשר דאכלה ולקיא. מיתבי ה"ז גיטך ע"מ שתבעלי לפלוני נתקיים התנאי ה"ז גט ואם לאו אינו גט. ע"מ שלא תבעלי לאבא ולאביך אין חוששין שמא נבעלה להן ואלו ע"מ שתבעלי לאבא ולאביך נא קתני לאביי ניחא לרב' קשיא אמר לך רבא בשלמא בשר חזיר אפשר דאכלה ולקיא פלוני נמי אפשר דמשחדי' ליה בממונא חנא אבא ואביך בדידה קיימא נהי דאיהי עבדה איסור' אבא ואביך מי עבדי איסור'. ותיפוק לי' דמתנה על מה שכתוב בתורה (נהי נמי דאפשר לה לקיימו באיסור מיהא תנאה היכי הוי) ותנאו בטל. אמר רב אדא בריה דרב איקא כי אמרי' מתנה עמש"כ בתור' תנאו בטל כגון שאר כסות דהוא קא עקר אבל הכא איהי קא עקרה מתקיף לה רבינא כלום קא עקר' איהי אלא לקיימי תנאי' אשתכח דאיהו קא עקר אלא אמר רבינא כי אמרי' מתנה על מה שכתוב בתורה כגון שאר כסות דודאי קא עקר אבל הכא מי קאמר לה לא סגי' דלא אכלה לא תיכול ולא תיגרש:

[ט.] ב"מ דף צ"ד מתני' מתנה ש"ח להיות פטור משבועה והשואל להיות פטור מלשלם נושא שכר והשוכר להיות פטורי' משבועה ומלשלם. כל המתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל וכל תנאי שיש מעשה בתחלתו (שהקדי' מעשה שעליו לעשו' לתנאי שהוא שואל ממנו כגון הרי מעשה זה שלך אם תעשה דבר פלוני דלא דמי לתנאי ב"ג אם יעברו ונתתם היינו תנאי קודם למעשה אם תעשה לי הדבר הזה אשובה ארעה צאנך היינו תנאי ששואל ממנו קודם למעשה שעליו לעשות) תנאו בטל [והוי מעשה מקוים אף ע"פ שלא קיים בעל התנאי את התנאי] וכל שאפשר לו לקיים בסופו והתנה עליו מתחלתו תנאו קיים. [גמרא]. אמאי מתנה עמ"ש בתורה הוא (ואמאי קתני מתנה ש"ח להיות וכו') הא מני ר' יהודה דאמר בדבר שבממון (שאר כסות) תנאו קיים וכו' ומי מצית לאוקמי כר' יהודה אימא סיפא כל המתנה על מ"ש בתור' תנאו בטל אתאן לר"מ הא לא קשי' לעולם ר' יהודה וסיפ' בדבר שאינה של ממון. אימא סיפא כל תנאי שיש בו מעשה מתחלתו תנאו בטל מאן שמעת לי' דאית לי' החי סברא ר"מ דתני' אבא חלפת' חמר משום ר"מ תנאי קודם למעשה ה"ז תנאי מעשה קודם לתנאי אינו תנאי. אלא כולה ר"מ ושאני הכא דמעיקרא לא שעבד נפשיה (אפי' תימ' רישא דקתני מתנה ש"ח ר"מ והאי לאו מתנה עמ"ש בתורה אלא שאמר אי אפשי להיות שומר שלך אלא בכך ושומר לא נחית לשמיר' עד דמשיך לבהמה והאי כי משיך כבר פי' ע"מ שאין לו עליו שבועה ולא שעבד נפשו לירד בתורת שומרין אלא במקנת אבל המקדש אשה מכי אמר לה הרי את מקודשת לי אקדשה לה וכי אמר לה ע"מ שאין לך עלי שאר וכו' מתנה עמ"ש בתורה דאין אישות לחצאין וכי תפס קדושין לגמרי תפוס והוי מתנה וכו'). כתב באספ"ז ד"ה לא שעבד נפשי' הפי' הנכון דשומרין לא דמי לאידך דאתמר בהו מתנה על מ"ש בתורה דבכולהו אידך אזהר רחמנא בהדי'. אונאה לא תונו. שביעית לא יגוש. שאר כסות לא יגרע הלכך כל שמתנה כנגד זה מתנה על מה שהקפיד' תורה אבל בדיני שומרים לא גלי קרא קפיד' ולא אזהר עליו שלא יפטור מדיני שומרין אלא שגזר הכתוב על השומרין שמקבלין שמירה סתם מה יהא דינם אבל כל שפי' לגרוע מחיובו ולא נחית להכי לא קפיד רחמנא כלל עכ"ל. ועל מה שפי' רש"י בדבר שבממון כגון שאר כסות וכן פי' הרמב"ם דעונה לאו דבר שבממון אינו נכון דכל הנאת הגוף חשיב ליה לענין זה דבר שבממון ועוד