כסף נבחר חלק ג תצ

לומר כן דבכמה דוכתין שמעינן לי' לר"מ דבעי ת"כ במילי דלאו עריות. ומפרש ר"ת דלאו משום חומרא דעריות דוקא ולאפוקי תנאי ממון אלא חומר הוא בעריות מבשאר איסורין כגון שתויי יין וכו' ועל הירושלמי קשה דקולא הוא בגיטין דבעינן ת"כ דאי לא כפלי' אפילו לא נתקיים התנאי הוי גט ונראה דגרסי' איפכא בכל אתר ל"ל לר"מ מכלל הן וכו' והכא אית ליה וקאמר חומר הוא בעריות דאי לא כפול נמי תנאי הקדושין וגירושין אינם בטלים לגמרי אלא חלין מספק וכו' הלכך צריך לכפול כל תנאי שבממון עכ"ל. ורמב"ן בחדושי גיטין דף ע"ה כתב ומיהו לענין תנאי קודם למעשה תנן אמר כתבו ותנו גט לאשתי אם באתי וכו' דאלמא תנאי קיים ואף על פי שיש בו מעשה בתחלתו אלא שיש אומרים דבהדי שליח לא בעינן תנאי כפול ולא חד מהני דיני דתנאי דאהכי משווי ליה שליח ולאו אהכי ותנאי ב"ג לאו שליחות הוא וליכא למיגמר מיניה אלא למאי דדמי ליה (וכ"כ הר"ן בפרק מי שאחזו):

[ד.] יבמות דף נ"ג ע"ב תניא אידך החולץ ליבמתו וחזר וקדשה רבי אומר אם קדשה לשם אישות צריכה הימנו גט לשום יבמות אינה צריכה הימנו גט. וחכמים אומרים בין לשום אישות ובין לשום יבמות צריכה הימנו גט. רב שרבי' אמר הכא בחליצה פסולה פליגי (שחלץ אחר הגט קמפלגי) מר סבר חליצה פסול' פוטרת ומר סבר אינה פוטרת רב אשי אמר דכ"ע חליצה פסולה אינה פוטרת והכא ביש תנאי בחליצה קמפלגי (שחלץ לה ע"מ שתתן לו ר' זוז רבי סבר אין תנאי מועיל בחליצה הלכך לא תפס מאמר שעשה בלשון זיקת יבמין אבתרא) מר סבר יש תנאי בחליצה ומר סבר אין תנאי. רבינא אמר דכ"ע יש תנאי בחליצה (אף על גב דקי"ל חליצה מוטעת כשרה הני תנאי לא ס"ל) והכא בתנאי כפול קמפלגי מר סבר (רבי) בעי' תנאי כפול ומר סבר לא בעינן. כתבו תוס' תימא דהני אמוראי אתו דלא כהלכתא דקי"ל לקמן (דף ק"ו) וכתובות (דף ע"ד) דאין תנאי בחליצה ואור"י דלענין התירה לשוק לכ"ע הוי חליצה דאין תנאי אלא לענין דהוי חליצה פסולה דלא מפק' לה זיקה לגמרי שלא יועיל אחריה מאמר בלשון זיקת יבמין קאמר דיש תנאי ושוב מצא ר"י בשם ר"ת עכ"ל:

[ה.] כתובות דף ע"ג אתמר קידשה על תנאי וכנסה סתם רב אמר צריכ' גט שמואל אמר אינה צריכה גט אמר אביי לא תימא טעמא דרב כיון שכנסה אחליה לתנאי' אלא טעמ' דרב לפי שאין עושה בעילתו בע"ז (ובעל לשם קדושין ואפי' ימצא עלי' נדרים אבל לענין ממונא בתנאי קאי שאם ימצא עלי' נדרים תצא בלא כתובה). כתבו תוס' וא"ת והיכי ס"ד למימר דכנס בלא בעל דאחליה לתנאי וצריכה גט כיון דקידשה ע"ת והיו עליה נדרים א"כ אינה מקודשת ומה מועיל אפילו ימחול התנאי אח"כ אם לא יחזור ויקדשנה ומיהו אי חופה קונה ניחא ואפי' את"ל דחופה אינה קונה מצינו למימר בשעת קדושין היה דעתו לכך שאם יכניסנה לבסוף יהא מחול התנאי עכ"ל. אמר רבא מחלוקת בטעות אשה אחת כעין שתי נשים (קידשה ע"ת וגירשה מן האירוסין וחזר וכנסה סתם בההיא אמר רב צריכ' גט דכי אשה אחרת דמי ולשם קדושין בעל וליכא למימר אתנאי קמא קסמיך ושמואל סבר הא גלי דעתיה מעיקרא דאם היא נדרנית אי אפשי בה וע"ת כן חזר וקידשה) אבל בטעות אשה אחת גרידת' ד"ה אינה צריכה גט (שכנסה ע"י קדושין ראשונים) אתמר נמי אמר רב אחא ב"י אמר ר' יוחנן המקדש ע"ת ובעל אינה צריכה גט. איתביה וכו' חליצה מוטעת כשרה ואיזו חליצה מוטעת אמר ר' יוחנן כל שאומר לו חלוץ ע"מ שתתן לך מאתים זוז אלמא כיון דעבד מעשה אחליה לתנאי. כתבו תוס' תימא לר"י דמאי ס"ד דהאי מקש' וכי ס"ד שלא יועיל שום תנאי לבטל שום מכר וקנין ויש לומר דס"ד דצריך להזכיר תנאי בשעת גמר הקנין. א"ל בר בי רב שפיר קאמר' (בתמיה) מכדי כל תנאי מהיכא גמרינן מתנאי ב"ג וכו' תנאה דאפשר לקיים ע"י שליח (למעשה של תנאי) הוי תנאה (דהיינו כי התם שהרי משה צוה ליהושע לתת להם את הארץ) תנאה דלא אפשר לקיימו על ידי שליח כי התם לא הוי תנאה (חליצה אי אפשר לקיימה ע"י שליח אין יכול לומר לשלוחו אם תתו לך פלונית ר' זוז חלוץ לה הלכך לאו תנאה הוא לבטל החליצה) והא ביאה דלא אפשר לקיומ' ע"י שליח וקא הוי תנאה (כדאמרי' הריני בועלך ע"מ שירצה אבא) התם משום דאיתקש הוויית להדדי. כתבו תוס' וא"ת מה סברא יש כאן דלא גמרי' מהתם אלא לענין מה שהוא סברא דהא לא ילפינן מהתם דלא מהני תנאי אלא בנתינת קרקע יש לומר דהיינו טעמא דהואיל והמעשה כ"כ בידו שיכול לקיימו ע"י שליח סברא הוא שיהא כמו כן בידו לשוויה ביה תנאה אבל חליצה שאין בידו לקיימה ע"י שליח לא הוי בידו נמי למרמ' ביה תנאי ואפי' לא יתקיים התנאי יהא המעשה קיים ומשום הך סברא מודה כ"ע דבעי' אפשר לקיימו ע"י שליח דומי' דב"ג אבל לענין ת"כ ולענין תנאי ומעשה בשני דברים משמע בגיטין (דף ע"ח) דדוקא ר"מ אית ליה ולא רבנן דלענין זה אין סברא כ"כ ללמוד משם להכי פליגי עליה עכ"ל. ועיין ברא"ש יבמות דף ק"ו גבי חליצה מוטעת שכתב דמן הדין אין כח בשום תנאי לבטל המעשה ואפילו לא נתקיים התנאי ראוי המעשה להיות קיים אלא דילפינן מתנאי בני גד הלכך בעי' דוקא כי התם עכ"ל. כתב בהג"א המקדש ע"ת ובעל ופירש בהדיא שלא תהא ביאת קדושין אפילו לענין גט אם לא יתקיים התנאי וכפלו לתנאי' כדין תנאי א"ז גט עכ"ל:

[ו.] יבמות דף ק"ז מתני' בש"א אין ממאנין אלא ארוסות (יתומה שהשיאה אחיה ואמה) ובה"א ארוסות ונשואות וכו' אמר רב יהוד' אמר שמואל מאי טעמייהו דב"ש לפי שאין תנאי בנשואין (אין תנאי מועיל בנשואין של גדולה ואפי' הוה ליה תנאי בשעת קדושין אחלה בשעת חופה) ואי נשואה תמאן אתי למימר יש תנאי בנשואין. נכנסה לחופה ולא נבעלה מאי איכא למימר. לפי שאין תנאי בחופה וכו' וב"ה מידע ידעי דנשואי קטנה מדרבנן. כתבו תוס' תימה דבכתובות מוקי אביי פלוגתא דרב ושמואל בבעל אלמא אפילו בבעל לשמואל יש תנאי בנשואין וריב"ן הגיה כאן אמר ר"י אמר רב. מ"מ תקשה לרבא דהתם וכו' ונראה לר"י דאביי לא הי' מפרש טעמא דב"ה משום דמידע ידעי אלא משום דיש תנאי בנשואין וסוגיא דהכא כעולא אמר ר"א דאמר התם המקדש ע"ת ובעל ד"ה צריכה גט דאין תנאי בנשואין וגרס הכא אמר ר"י אמר רב דלשמואל בנכנסה ולא נבעלה יש תנאי. והא דאמר אביי לעיל דף צ"ה גבי פלוגתא דרב ושמואל לחד לישנא דשמואל אדר"י נפחא קאי דמפרש מלתא דר' יוסי משום דאין תנאי בנשואין. לאו משום דלא מהני תנאי קאמר אלא משום דאין רגילות שיהו הנשואין נתבטלין מחמת תנאי שהי' בקדושין דרגילות הוא או שיודע וימנע מלישא או גמרו ומחלו להדדי בשעת נשואין. והר"ר חיים מפרש הא דהכא נמי בענין זה וה"פ לפי שאין תנאי בנשואין פי' אין רגילות שיתבטלו נשואין מחמת תנאי ואי אמרת נשואה תמאן אתי למימר יש תנאי בנשואין בתמיה וכי יעלה על לב לומר שמחמת תנאי נתבטלו אהא אין רגילות. מחמת קדושי קטנה נמי לא ידעי אלא יאמרו דאשת איש יוצאה בלא גט עכ"ל: