כסף נבחר חלק ג תפח

ומיהו אפי' אינו ברשותו לכשיבא לרשותו יזכה לו אם לא יחזור בו הנותן קודם לכן וי"א דתן הוי כזכי במתנה והוא שנתן לו מתה חפץ בידו וכו' אבל אם מתחלה לא בא לידו על דעת לזכות לזה ואח"כ אמר לו תנהו לפלוני לא קנה ואפי' אם הוא תופס החפץ בידו בשעת שאמר לזה תן וכו' אבל אם אמר זכה בעוד שהחפץ בידו זכה לו ואע"פ שלא בא לידו לשם כך או אפי' לא היה בידו בשעה שאמר לו זכה אלא שהגביה אח"כ כדי לזכות לו זכה אפי' שלא בפני הנותן ובש"ע י"ד סי' רס"ז סעיף ע"ו פסק הש"ע כרמב"ם לענין עבד ורמ"א כתב כתוס' ורא"ש דאם אמר תן משוחרר מיד. ובפ"ו מגירושין כתב הרמב"ם האשה שעשתה שליח קבלה וכו' ואמר הבעל התקבל לה או זכה לה לא עקר שליחות הקבלה אבל אם אמר הולך לה עקר שליחות לקבלה ונעשה שליח הבעל וכך אם אמר לו הולך ותן לה עקר שליחות הקבלה. ובש"ע אה"ע סי' ק"מ כתב המחבר כרמב"ם ורמ"א כתב ויש אומרים דבנתן לה הוי ספק מגורשת. וכתב ב"ש גם בהולך לה לחוד נמי ספק דהא רב מספקא ליה בגיטין (דף ס"ג ע"ב) בהולך לחוד אי הוי כזכי ע"ש. ועוד כתב ב"ש עיין פ"ד מזכיי' ובטור ח"מ סי' קכ"ה דס"ל לרמב"ם תן במתנה הוי ליה כזכי אם כן בגט נמי כזכי דהא גט לא גרע ממתנה עיין בר"ן ר"פ האומר ורמב"ם פסק במתנה תן כזכי וכאן בגט פוסק תן לא הוי כזכי ואינו אפי' ספק גט ועיין גיטין דף ס"ג ע"ב ואפשר לומר מה שכתב כאן הולך ותן לה לא הוי כזכי היינו שאמר שניהן יחדיו הולך ותן לה אבל תן לה לבד הוי כזכי אלא לפ"ז קשה מש"כ בהג"ה וי"א תן לה וכו' דהא לא איירי בסעיף זה באמר תן לה לבד ויותר קשה על הטור שכתב בתן לה לבד לא הוי כזכי ובח"מ הביא דעת רמב"ם בתן לה זכה עכ"ל:

[ה.] כתב ש"ע ח"מ סי' קכ"ה אם אמר שליח למלוה הנה מעותיך ששלח לך פלוני אך אני רוצה להחזיק בהם בשביל חוב שיש לי בידך אם מלוה מודה לשליח שיש לו בידו ואין לו שאר נכסים שיגבה מהם חובו והגיע זמן הלואתו אין כח ביד המלוה לערער על המשלח ולומר הפסדתני מעותי שמסרתים ליד מי שאיני יכול להוציאם מידו שהרי המשלח יאמר אף אם היו עדיין בידי הי' מוציאן מידי מדר' נתן אבל אם יש לו נכסים אחרים המשלח כופה לשליח ליתנם למלוה שכל זמן שלא נתנם לו לא נפטר המשלח מהחוב והשליח חוזר וגובה אותם ממנו וכ"ש אם אין המלוה מודה לשליח שחייב ליתנם לו אפי' אם אין לו נכסים אחרים (אף על גב דהוא נאמן נגד המלוה לומר אני תופסם בחובי במגו דפרעתי מ"מ הואיל וכל זמן שלא באו ליד המלוה לא פקע שליחותו נמצא שהשליח בעל דברים דהמשלח הוא וכנגד המשלח אין לו מגו שאינו נאמן לומר החזרתים לך הואיל והולך כזכי דמי וכו' טור בשם בעה"ת). וכתב סמ"ע ור"ל דאם היה לו מגו גם נגד המשלח כגון דמסר לו בלא עדים דאי בעי הוי טעין להד"ם היה יכול לומר עשיתי שליחותך במה שהגבתיהו למלוה בחוב שהוא ח"ל ופקע שליחותו דהשליח בזה בשבועת היסת שהוא ח"ל במגו דאלו היה טוען להד"ם דהיה פקע בזה שליחותו גם במודה שלא מסרה לו אלא נטלו בחובו פקע שליחותו עכ"ל. (וש"ך חולק אסמ"ע ע"ש) ואם מת המשלח ולא הניח נכסים חזר הדין בין השליח והמלוה שנשתלחו לו ואפילו קבלם השליח מהמשלח בעדים מגו שיכול לומר למלוה פרעתיך נאמן בהיסת לומר אני תופסם בחובי כיון שאין תובע בהם המשלח או יורשיו ויש מי שאומר שאם בא השליח להחזיק בהם בשביל חוב שיש לו ביד המלוה או המפקיד אינו יכול וטור בשם רמ"ה והטעם דס"ל דכל האומר תן או הולך לפלוני כמאן דאמר זכי לו ע"מ שתתננו לפלוני דמי ואי מקיים תנאי זכ' ואי לא לא זכ' וכאלו לא יצא מיד הלוה או הנפקד. וכתב סמ"ע רצה לומר אף על גב דקי"ל בפקדון ומלוה הני לשונות כאומר זכי היינו דוקא שאינו יכול לחזור וליטלו מידו אבל מ"מ כיון דהוציאו בלשון הולך או תן כוונתו היה דיזכה לו באופן דיגיע דוקא לידו ובאם לא יגיע לידו הרי הוא עדיין ברשות המשלח עכ"ל):

(כלל קנח) תנאי [א.] קדושין דף ס"א מתני' ר"מ אומר כל תנאי שאינו כתנאי בני גד ובני ראובן אינו תנאי שנאמר ויאמר אליהם אם יעברו וכו' ואם לא יעברו וכו' (כגון הרי זה גיטך ע"מ שתתני לי מאתים ולא כפל אין כאן תנאי ואפי' לא נתנה הוי גט וכמו שמצינו שהוצרך משה רבינו ע"ה לכפול וכו' ש"מ דאי לא כפל היתה מתנתו קיימת ונוחלין ארץ גלעד ואפי' לא יעברו וכו' דלית לן מכלל הן אתה שומע לאו. וה"ה נמי בעינן תנאי קודם למעשה מדלא אמר תנו להם אם יעברו משמע דאי אמר הכי לא אתא תנאה ומבטל מעשה דמתנה דקמי' ושמעינן נמי דבעינן הן קודם ללאו דלא אמר תחלה אם לא יעברו אל תתנו ואם יעברו ונתתם) ר' חנניא בן גמליאל אומר צריך הדבר לאומרו (אתנאי כפול לחוד פליג דמכלל הן נשמע לאו). (ותוס' כתבו קשה הא אמר ב"מ (דף צ"ד) מאן שמעת ליה דבעי תנאי קודם למעשה ר"מ משמע דר"ח ב"ג פליג אכולהו. לכן נ"ל דפליג אכולהו עכ"ל) שאלמלא כן יש במשמע שאפי' בא"י לא ינחלו (דהכי היה שמעינן לה אם יעברו ונתתם וכו' בשביל כל חלקם הא אם לא יעברו יהיו נקנסין ולא יטלו חלק לא כאן ולא כאן לכך פי' שאם לא יעברו לא יפסידו חלקם בכך). ומייתי הש"ס הרבה תנאים הנזכרים בתורה ופריך טוב' על רחב"ג ומשני. וכתבו תוס' שם ד"ה בשלמא אהא דתנאי דכתיב בסוטה קשה הא הוי לאו קודם להן דהא אם לא שכב כתיב ברישא וי"ל דאם לא שכב חשוב הן דמה שאנו רוצים שתעשה חשוב הן דומי' דאם יעברו שאנו רוצים שיעברו ואם לא יעברו יפסידו כך אנו רוצים שתתקיים דבריה שלא שכב וזו הן ואם שכב תפסיד וזהו לאו עכ"ל. ורמב"ן כתב דהכי קאמר אם לא שכב הנקי תשארי תחת אישך וכו'. וכתב מש"ל פ"ו מאישות נראה בכוונת הרב דאין אנו מקפידין על התנאי אם הוא בלשון הן וכו' אלא הכל תלוי בקיום המעשה ובטולו שקיום המעשה קרוי הן ובטולו קרוי לאו וגבי סוטה המעשה שתשאר עם בעלה וכו' ע"ש שהאריך. ובגיטין דף ע"ו איתא ת"ר ה"ז גיטך ע"מ שתשמשי את אבא ב' שנים וכו' אף על פי שלא נתקיים התנאי הרי זה גט לפי שלא אמר לה אם תשמשי אם לא תשמשי (דבעינן ת"כ) דברי ר"מ וחכ"א אם נתקיים התנאי ה"ז גט ואם לאו אינו גט רשב"ג אומר אין לך תנאי בכתובים שאינו כפול איכא דאמרי לר"מ קאמר ליה והכי קאמר אין לך תנאי בכתובים וכו' והוי ליה שני כתובים ואין מלמדין (אין לנו ללמוד מתנאי ב"ג) איכא דאמרי לרבנן קאמר וה"ק אין לך תנאי וכו' וגמרינן מינייהו (ולא הוי ב"כ דכולהו מצריך להו ר"ח ב"ג בקידושין). כתבו תוס' אין נראה דהתם לא מצריך להו אלא דמשני להו דאין משום אחד ללמוד דבעי ת"כ וי"ל דיש בהם שום צריכותא עכ"ל:

[ב.] שבועות דף ל"ה מתני' אל יכך ויברכך וייטב לך (אם תעידוני וכפר) ר"מ מחייב (מכלל לאו אתה שומע הן אל יכך אם תעידוני ואם לא תעידוני יכך) וחכמים פוטרין. גמ'). והא ל"ל לר"מ מכלל לאו אתה שומע הן איפוך וכו' כי אתא ר' יצחק תנא כדתנן וכו' אלא קשי' כי לית לי' בממונ' אבל באיסורא אית ליה והרי סוטה דאיסור' ואמר ר' תנחום