כסף נבחר חלק ג תפז

לחזרה דלא מצי מהדר בי' אבל עבדא לא נפק לחירות עד דמטי גיטא לידו כדתנן האומר תנו שטר שחרור זה לעבדי לא יתנו לאחר מיתה ושמעת מיניה דלחזרה הוא דזכה לו לעבד אבל למיפק לחירות לא נפיק וכו' ואשכחן זכיה כה"ג גבי הולך מנה לפלוני שאני חייב לו חייב באחריותו ואם בא לחזור אינו חוזר וכו' וכתב עליו הרא"ש ומלתא דתמוה דחזרה וחירות דברים אחדים והא בהא תליא דטעם החזרה משום תנו כזכי וזכין שלא בפניו וזכייה מטעם שליחות ואנן סהדי דניחא לי' שיהא שלוחו ושלוחו כמותו והוי כאלו בא לידו וכו' ומה שהביא ראי' מהולך מנה וכו' לאו ראי' דהתם נמי זכה המלוה בגוף המנה והוי כאלו בא לידו דזכייה מטעם שליחו' ולדבר שהוא זכותו נעשה שלוחו אבל להתחייב באחריות שהוא חובת המלוה לא נעשה שלוחו לכן נראה כפירש"י ור"ת עכ"ל. (ורש"י לעיל דף ט"ו ע"ב כתב כרי"ף אך לקמן דף י"ג חזר בו וגרס במתניתין שלא מסרו ליד שליח בחייו לפיכך לא נחלקו חכמים):

[ב.] גיטין דף י"ד אתמר הולך מנה לפלוני שאני חייב לו אמר רב חייב באחריותו ואם בא לחזור אינו חוזר ושמואל אמר מתוך שחייב באחריותו אם בא לחזור חוזר לימא בהא קמפלגי דמר סבר הולך כזכי (הלכך אינו חוזר ומיהו חייב באחריותו שהמלוה לא צוהו למסרם לזה) ומר סבר הולך לאו כזכי. לא דכ"ע הולך כזכי והכא בהא קמפלגי מר סבר לא אמרינן מגו ומר סבר אמרינן מגו (דכ"ע הולך כזכי כלומר בעלמא הולך כזכי דמי ואם היו במתנה דליכא אחריות מודה שמואל דאינו חוזר) (ותוס' כתבו ואין נראה דבמתנה אין הולך כזכי כדפרשתי לעיל אלא יש לומר דכשפטרו מלוה מן האחריות או בגט שחרור מודה שמואל דאינו חוזר עכ"ל). תניא כוותיה דרב הולך מנה לפלוני שאני חייב לו תן לו מנה לפלוני שאני חייב לו הולך מנה לפלוני פקדון וכו' תן מנה לפלוני פקדון חייב באחריותם ואם בא לחזור אינו חוזר פקדון לימא ליה האי משלח) אין רצונו (של מפקיד) שיהא פקדונו ביד אחר (וכיון דאין רצונו אשתכח דחוב הוא לו ואין חבין אלא בפניו ואמאי אינו חוזר האי לאו זכיה הוא) אמר ר' זירא כשהוחזק כפרן (משלח זה וכו' דאנן סהדי דניחא ליה לבעליו שיצא מתחת ידיו) הולך מנה לפלוני והלך ובקשו ולא מצאו תני חדא יחזרו למשלח ותניא אידך ליורשי מי שנשתלחו לו לימא בהא קמפלגי דמר סבר הולך כזכי וכו' אמר ר' אבא בר ממל דכ"ע לאו כזכי ולא קשיא הא בברי' והא בשכיב מרע (שכל זמן שלא חזר בו דבריו ככתובים וכמסורין והולך דידיה זכי הוא) רב זביד אמר הא והא בש"מ (דהולך דידיה זכי הוא) הא דאיתא למקבל (בעולם) בשעת מתן מעות (ושליח זכה בהן מיד וכשמת זכו יורשיו מכחו) הא דליתא למקבל בשעת מתן מעות (שכבר מת וזה לא היה יודע נמצא זכייה בטעות) וכו' לימא הולך כזכי תנאי היא דתניא הולך מנה לפלוני והלך ובקשו ולא מצאו יחזרו למשלח מת משלח ר' נתן ור' יעקב אמרו יחזרו ליורשי משלח וי"א ליורשי מי שנשתלחו לו ר' יהודה הנשיא אמר משום ר' יעקב שאמר משום ר"מ מצוה לקיים דברי המת וחכ"א יחלוקו וכאן אמרו (בבבל) כל מה שירצה שליח יעשה אמר ר"ש הנשיא על ידי היה מעשה ואמרו יחזרו ליורשי משלח מאי לאו בהא קמפלגי דת"ק סבר הולך לאו כזכי וי"א הולך כזכי ור' יהודה הנשיא וכו' הולך לאו כזכי מיהו היכא דמית אמרינן מצוה לקיים דברי המת וחכ"א יחלוקו מספקא להו וכו' לא בבריא כ"ע לא פליגי (דלאו כזכי) והכא בש"מ ובפלוגתא דר"א ורבנן (אי דברי ש"מ כמסורין). כתבו תוס' ד"ה ור"י הנשיא הולך לאו כזכי וכו' ואע"ג דרבי אית ליה לקמן (דף ס"ג) הולך ותן לה וכו' לא יחזור דהולך ותן כזכי התם משום שאמר השליח אשתך אמרה התקבל לי גיטי דמסתמא על דעת כן נותן לו כל זמן שאין אומר בהדיא אי אפשי שתקבל לה עכ"ל. ולקמן דף ל"ב ע"ב אמר אביי נקטינן שליח מתנה הרי הוא כשליח הגט נפקא מיניה להולך לאו כזכי דמי (ואע"ג דמתנה זכות הוא מצי למהדר דהולך לאו כזכי):

[ג.] גיטין דף ס"ג ת"ר התקבל לי גיטי (אמרה ליה היא) ואשתך אמרה התקבל לי גיטי והוא אומר הולך ותן לה זכי לה התקבל לה רצה לחזור לא יחזור ר' נתן אומר הולך ותן לה רצה לחזור יחזור זכה לה והתקבל לה רצה לחזור לא יחזור רבי אומר בכולן אם רצה לחזור לא יחזור אבל אם אמר לו א"א שתקבל לה אלא הולך ותן לה רצה לחזור יחזור וכו'. ורשב"א מסופק למ"ד הולך ותן לה לא יחזור דהולך כזכי אי כזכי ממש קאמר ואע"ג דלא ממטי ליה ניהלה מגורשת והולך ותן לה לדעתיך קאמר ליה או דלמא כזכי דמי שאינו יכול לחזור וא"כ מית ליה עד דלא מטי לידה מגורשת ומיהו צריך להוליכו וליתן לה דלהכי א"ל הולך ותן לה וכאלו התנה עמו שיזכה לה מעכשיו ובתנאי שיולך ויתן לה ומקיים תנאי' ואזל ועד דלא מטי גיט' לידה לא תנשא לכתחלה דלמא לא מטי לידה וצ"ע עכ"ל:

[פסק] [ד] כתב הרמב"ם בפ"ו מעבדים הכותב גט שחרור לעבדו וזיכה לו בו ע"י אחר ואמר זכה בגט זה לפלוני עבדי יצא לחירות אע"פ שלא הגיע הגט לידו שזכין לאדם שלא בפניו אבל אם אמר תנו גט זה לעבדי אינו יכול לחזור בו ולא יצא העבד לחירות עד שיגיע הגט לידו לפיכך האומר תנו גט זה לעבדי ומת לא יתנו לאחר מיתה. כתב לח"מ דרבינו מחלק בין תן לזכה ובזו מתורץ קושית ר"ן על הרי"ף ממתני' דקדושין בשטר ע"י אחרים ומשמע דהוי שחרור גמור וכו' וסובר רבינו אע"ג דתן הוי כזכי לא הוי כזכי אלא לענין שלא יכול יחזור אבל מדאפקי' בלשון נתינה ר"ל עד שיגיע לידו לא הוי גט אף על גב דהוי זכות לו וכו' עכ"ל. (וזה כסברת רמ"ה בח"מ סי' קכ"ה דהוי כתנאי וא"כ הש"ע שם דפ' דלא כרמ"ה ופסק בי"ד סי' רס"ז סעי' ע"ו כרמב"ם ע"כ לא ס"ל דהטעם משום הכי הוא ולי נראה דטעמא דרבינו כמו שכ' לקמן פ"ח הל' י"ז אם הרב גילה דעתו שהפקיע שעבוד של עבד שאינו יכול לחזור בו וכופין אותו לכתוב לו גט שחרור ע"ש וה"ה כאן כיון שאמר תן וכו' בודאי גמר בדעתו לשחררו ואע"פ דלא הוי כזכי ממש להיות משוחרר מיד מ"מ לא יכול לחזור בו). ובפ"ד מזכיי' כתב ראובן שרצה ליתן ק' דינרין לשמעון ושלח לו המאה ע"י לוי אם אמר זכה לשמעון או תן וכו' אינו יכול לחזור בו אבל אם אמר הולך וכו' יכול לחזור עד שיגיע המאה ליד שמעון. כתב הראב"ד דוקא מתנה אבל פריעת חוב א"י לחזור בו וכן בפקדון אם הוחזק הנפקד כפרן עכ"ל (משמע דראב"ד מודה לרמב"ם דבמתנה תן כזכי עיין בכ"מ שם). ובפרק ט"ז ממלוה גבי הולך מנה לפלוני שאני חייב לו פסק כרב. ובפ"א משכירות גבי פקדון כתב אם אמר הולך אם בא לחזור חוזר ואם הוחזק השומר כפרן אינו יכול לחזור. ובפ"ו מאבדה כתב היה רוכב וראה המציאה אמר תנה לי לא זכה בה וכו' (וכתבו הטעם דכיון דלא עשאו שליח אלא ליתן וכו' והכוונה דהתם אינו תלוי בדעת הרוכב אלא בדעת המגביה וכיון שאמר שלא היה רוצה לזכות לו בהגבהה א"כ אין רצונו להיות שלוחו עיין בר"ן ובאספ"ז לב"מ). וש"ע ח"מ סי' קכ"ה כתב הולך כזכי במלוה או בפקדון אבל במתנה לא הוי כזכי ואפי' עשאו שליח לקבל וא"ל הנותן הולך לו לא הוי כזכי וכו' אם אמר תן לפלוני במתנה יש אומרים דאינו כזכי אא"כ אמר זכי וכגון שהיה ברשותו אבל אם אינו ברשותו לא