כסף נבחר חלק ג תפו

אמר דבריו רק בתלוש ולבסוף וכו' אבל בגדולי קרקע כיון שעומדין לגדור כגדור דמי וכ"כ תוספו' בכמה דוכתא בשם ר"ח שפסק כר"מ דכגדור דמי וכו' ועל מה שכתב הרמ"א דלי"א אפילו בית הוי כתלוש לענין שומרין וכו' לפענ"ד דבעל עיטור לא קאמר אלא כותל בנין אבל בית הוי כקרקע לענין שומרין ושבועה והיינו שכתב הטור מיד אחר כך בשם רמב"ם שכנת בביתי וכו' דאלמא בית הוי כקרקע תדע שהרי משמע בכל דוכתי דבית נקנה בכסף וכו' וגם מקרי נכסים שיש להם אחריות לענין שעבוד ואף על גב דבחולין (דף ט"ז) משמע דבית הוי ככותל בנין היינו לענין איסורא אבל בממונ' הוא כקרקע וכו' ע"ש שהאריך בזה. ועיין בתומים:

[ח.] כתב הטור אה"ע סי' קכ"ד בשם רמ"ה כל היכא דפסלינן מחובר אפילו תלוש ולבסוף חברו פסול ואפי' כתבו וחתמו בתלוש ואחר חתימתו חזר וחברו ואחר כך תלשו ונתנו לה פסול ולא מבעיא אם אשריש אחר כתיבה וחתימה אלא אפילו לא אשריש נמי פסול כיון דמחוסר מעשה מקמי נתינה דבעינן וכתב ונתן שלא יהא מחוסר מעשה משעת כתיבה עד שעת נתינה. כתב ב"י משמע מדבריו דאפי' לא בטלו חשוב מחובר דהא מחוסר מעשה הוא ולא נהירא דכל שלא בטנו הוי כאלו לא חברו דהא בחולין (דף ט"ז) נא אבעיא לן אלא בבטלו אבל בלא בטלו פשיטא דכתלוש דמי וכ"כ ר' ירוחם בח"ב בשם המפרשים שאם כתבו בתלוש וחברו ובטלו וחתמו במחובר דינו כמחובר וכולי משמע הא לא בטלו לא ומיהו אי אשריש עד שצריך קציצה אפילו לא בטלו פסול וכן נראה מהעיטור שכתב תלוש ולבסוף חברו חשוב כמחובר לענין גט הואיל ומחוסר קציצה ובענין מה שכ' ואפילו כתבו וחתמו בתלוש וכולי חלק עליו הרשב"א דלא בעינן אלא כשיכתוב לא יהא מחוסר אלא כתיבה ונתינ' וכו' ע"ש עכ"ל. ושער המלך פ"ג מאישו' כ' נראה דסבירא ליה לרמ"ה דאף על גב דכל שלא בטלו לא חשיב כמחובר לענין שחיטה מכל מקום מחוסר חפירה מיהא הוי וקרינן ביה מי שאינו מחוסר ואף על גב דרבנן סבירא להו בסנהדרין דמחוסר תפירה לאו כלום הוא ס"ל לרמ"ה דהלכה כר' יהודה אפילו מחבריו כמו שכתבו התוס' תענית (דף כ"ב) וכו'. עוד כ' שער המלך שם על הא דפסק הרמב"ם בפ"ה ממעילה המקדיש בית בנוי וכו' ותמה כ"מ עניו הא הוא פסק כרב בע"א דמשתחוה לבית אסרו וכו' וגם מה שהקשה לח"מ בפ"ו מערכין על הרמב"ם וכו' ע"ש נראה לתרץ שיטת רמב"ם דמדברי תוס' במעילה (דף י"ח) מתבאר דב' מיני מעילות יש. יש במעילה כשמשנה מרשות הקדש לרשות הדיוט כגון מוכר או נותן או משאיל חפצים של הקדש להדיוט דאותה ילפינן מע"א דאיכא שנוי רשות שמשנה עצמו מרשות גבוה לרשות אחר. ויש מעילה בנהנה מן ההקדש בלא שנוי רשות ואותה ילפינן מתרומ' ע"ש בתוס' ומעתה נראה דלרבינו קשיתיה סוגיא דערכין דפריך בפשיטות היכי דייר ביה במעילה קאי ודחיקא ליה מלתא לומר דהתם קאי אליביה דרב וכו' כי על כל אלה סבירא לי' לרבינו דודאי במעילה דהוצאה מרשות לרשות דאותה ילפינן מע"א דין הוא שנאמר בה תלוש ולבסוף חברו הוי כתלוש דומיא דע"ח דקיימא לן כרב והיינו סוגיא דערכין דקאמר דאם דר בו השוכר מעל דכיון דקיימא לן שכירות ליומא ממכר אם כן השוכר הזה בא בשכרו ומתכוין להוציאו מרשות הקדש לרשות עצמו ומשום הכי מעל דומיא דע"א דחשוב כתלוש אמנם בההיא דמעילה דהדר בבית של הקדש מעל דלא מיירי בדר בו בתורת שכירות שבא להקנאותו בדמי שכירתו אלא בדר בו דרך הנאה שמתכוין להנות מבית של הקדש אז ודאי דמעילה כזו דילפינן לה מתרומה מסתברא שדינה כתרומה וכי היכא דבתרומה דוקא תלוש גמור דתלוש ולבסוף חברו לא אשכחן בתרומה דמהני הכי נמי במעילה והיינו דפריך התם מעיקר' לימא מסייע ליה לרב וכו' כלומר דברייתא על כרחך סבירא ליה כרב דגבי ע"א חשוב כתלוש וסבירא ליה לברייתא דאפי' במעילה דהנאה ילפינן מע"א לומר דחשוב כתלוש דלחומרא מקשינן דאם נאמר דאפילו בע"א חשוב כמחובר אם כן מהיכא יליף לה והיינו דהוצרך ר"ל לדחוקי ולאוקמי בשהקדישו וכו' משום דדחיק ליה לומר דמעילה דהנאה דילפינן מתרומ' דנימא ביה דחשיב כתלוש דכיון דעיקרו מתרומה קא יליף ודאי שדינו כדין תרומה ומעתה אתו כהוגן פסקי רבינו ז"ל עיין תוס' ב"ב (דף מ"ט) וגיטין (דף ל"ה) וסנהדרין (דף ט"ו) ועיין תוספו' ריש פרק איזהו נשך ולענין פדיון הבן דקיימא לן אין פודין בקרקע יש להתבונן אי פודין בתלוש ולבסוף חברו או לא ומתוספו' ערוכין (דף ל"א ע"ב) ד"ה ונתן שהקשו וא"ת דאמרינן במעילה בונין בחול ואחר כך מקדושין אלמא מחללין מעות הקדש על הבנין וי"ל דלענין זה חשיב תלוש ולבסוף חברו תלוש וכו' ואם כן מיניה איכא למשמע נמי לענין פדיון הבן ודו"ק. ועיין ב"ק (דף ק"ד ע"ב) ברש"י ד"ה אסיפא דביתא וצ"ע עיין תוספו' ב"מ (דף נ"ד) ד"ה הקדש עכ"ל שער המלך ועיין עוד שם שהאריך בדין תלוש ולבסוף חברו. (וע' משנה למלך פ"ה הלכה ח' מיסודי תורה ד"ה ונראה):

(כלל קנז) תן כזכי או לא [א.] גיטין דף י"א. מתני' האומר תן גט זה לאשתי ושטר שחרור זה לעבדי אם רצה לחזור בשניהם יחזור דברי רבי מאיר וחכמים אומרים בגיטי נשים אבל לא בשחרורי עבדים לפי שזכין לאדם שלא בפניו (וזכה בהן השליח לצרכו). [גמ']. יתיב ר' הונא וקאמר ש"מ מרבנן התופס לב"ח קנה ואפילו חב לאחרים (דהא מתניתין נמי שליח זה תופס לעבד וחב לבעלים) אדהכי אתער בהו ר' ירמיה א"ל דרדקי הכי אמר ר' יוחנן התופס לבעל חוב במקום שחב לאחרים לא קנה וא"ת משנתינו כל האומר תנו כאומר זכי דמי (ואין זה כשאר תופס אלא בעל עשאו שליח לזכות בו אע"פ שהעבד לא ידע זכין לאדם שלא בפניו). כתבו תוס' וא"ת והא ר' יוחנן ל"ל תן כזכי דקאמר בב"מ דף י' וא"ת משנתינו דקאמר תנה לי ולח אמר זכה לי ותירץ ר"ת היכא דדעת אחרת מקנה אותו אמרינן תן כזכי ולא במציאה וכו'. ועוד כתבו תוס' ומתני' דלקמן דף י"ג תנו מנה לפלוני ומת יתנו לאחר מיתה ומוקי רב זביד במעמד ג' ואמאי לא מפרש טעמא משום תן כזכי אומר ר"ת דתן לא הוי כזכי אלא כשמוסר לו הדבר מיד ליד ומתניתין לא משמע דמיירי בהכי וניחא השתא ההיא דב"מ ועוד פי' ר"ת דשחרור דעבד הוי כעין מלוה דאמרינן ביה תן והולך כזכי אף על גב דבמתנה לא הוי כזכי דשחרור אי לאו דעביד לי' נייח נפשיה לא הוי משחרר ליה משום הכי חשיב כחוב וכו' ומדקדק ר"ת דיש חילוק בין מתנה למלוה דתני' לקמן הולך מנה לפלוני שאני חייב לו תן מנה לפלוני שאני חייב לו וכן בפקדון וכו' אם בא לחזור אינו חוזר אלמא בחוב הוי הולך כזכי וגבי מתנה פסקינן בהדיא סוף פירקין כר"ש הנשיא דהולך לאו כזכי וכיון דהולך לאו כזכי תן נמי לאו כזכי דאי הוי כזכי במתנה כמו גבי מלוה אמאי תנן תן כיון דאפילו הולך כזכי כ"ש תן דאפילו במתנה הוי כזכי וכו' ור"י הביא ראי' מתוספתא דקתני בהדיא דתן במתנה לא הוי כזכי עכ"ל כ' הרא"ש בשם הרי"ף והנ"מ