כסף נבחר חלק ג תפד

כן למה יעכב המקבל את האדון מלחזור כיון דהשתא ס"ד דהאומר תנו לאו כזכי ונראה לר"י דחשיב קצת חוב משום דעביד לי' נייחא נפשא עכ"ל. ור"ן כתב וז"ל ולי נראה דממתני' שמעינן דכל אדם מדעתו יכול להעשות שליח לחברו שיעמוד במקומו ומש"ה כיון שהאדון אמר תן שטר שחרור לעבדי הרי שליח יכול לומר הריני עושה עצמי שליח קבלה שלו והרי הוא כאלו עשאו עבד שליח לכך ומיניה בעינן למילף דתופס לב"ח קנה לפי שהתופס יכול לעשות עצמו כאלו עומד במקומו של ב"ח עכ"ל. כתב מחנה אפרים קשה שהרי הר"ן כתב בפ"ק דב"מ שאי אפשר לזכות לחברו מתורת שליחות אם לא שעשאו בעל הממון שליח. אם כן דבריו סותרין זה את זה. ונראה דהר"ן כלפי מציאה דוקא היא דאמרה שאין אדם יכול לזכות לחברו מתורת שליחות אא"כ עשאו שליח בעל הממון משום דהוי תופס לב"ח במקום שחב לאחרים והא דמגביה מציאה לחברו קנה חברו טעמו משום דמגו דזכי לנפשיה זכי נמי לחבריה הא לאו הכי לא עד שיעשה אותו בעל הממון שליח וכמ"ש הרמב"ם דהא דתופס לב"ח במקום שחב לאחרים לא קנה אם עשאו הלוה שליח לזכות לו קנה עכ"ל בסי' ד' מהל' שלוחים. ובסי' כ"ג כתב מה שכתב הר"ן דא"א לזכות לחברו מתורת שליחות וכו' היינו דוקא במתנה דאין אדם עושה שליח לקבל מתנה מחברו כדאיתא בירושלמי דמעשר שני אבל לענין חוב אינו כן דודאי שפיר משוי שליח ושלוחו כידו עכ"ל:

(כלל קנו) תלוש ולבסוף חברו אי הוי כמחובר או לא [א.] חולין דף ט"ו ע"ב מתני' השוחט במגל יד בצור בקנה שחיטתו כשרה. גמ']. צור וקנה לכתחלה לא ורמינהו בכל שוחטין בין בצור בין בקנה וכו' לא קשיא כאן בתלוש כאן במחובר דאמר רב כהנא השוחט במחובר לקרקע רבי פוסל ור' חייא מכשיר עד כאן לא מכשיר ר' חייא אלא בדיעבד וכו' במאי אוקימתא כר"ח ודיעבד אלא הא דתני' בכל שוחטין בין בתלוש בין במחובר מני לא ר"ח ולא רבי לעולם ר' חייא אפי' לכתחלה ומתני' רבי היא קשיא דרבי אדרבי לא קשיא כאן במחובר מעיקרו כאן בתלוש ולבסוף חברו. ומנא תימרא דשני לן בין תלוש ולבסוף חברו וכו' דתניא השוחט במוכני במחובר לקרקע שחיטתו כשרה נעץ סכין בכותל ושחט בה כשרה היה צור יוצא מן הכותל או קנה עולה מאליה ושחט בו פסולה קשיין אהדדי אלא לאו ש"מ שאני בין מחובר מעיקרו לתלוש ולבסוף חברו ש"מ. כתבו תוס' ד"ה או שהי' קנה עולה מאליו לא למעוטי נטעה אדם קאתי דההיא חשיב מחובר מעיקרו דאפי' למ"ד המשתחוה לבית אסרו המשתחוה לאילן לא אסרו אלא תוס' דוקא ולא נקט עולה מאליו אלא לגלות על צור היוצא מן הכותל דמיירי בכותל מערה דומיא דקנה וכו' עכ"ל. אמר רבא פשיטא לי תלוש ולבסוף חברו לענין ע"א (דקי"ל שעובד את ההרים אינן נאסרין) הוי תלוש דאמר מר המשתחוה לבית שלו אסרו. לענין הכשר זרעים תנאי היא דתנן הכופה קערה על הכותל בשביל שתודח ה"ז בכי יותן בשביל שלא ילקה הכותל אינו בכי יותן (דאחשבינהו להנהו גשמי' לצורך מחובר ואינו מכשיר) הא גופא קשיא אמרת בשביל שתודח ה"ז בכי יותן הא בשביל שיודח הכותל אינו בכי יתן והדר אמר בשביל שלא ילקה וכו' אינו וכו' הא בשביל שיודח ה"ז בכי יתן אמר ר"א תברא מי ששנה זו לא שנא זו (והיינו תנאי מר חשיב ליה תלוש להאי כותל ומר חשיב ליה מחובר) רב פפא אמר כולה חד תנא הא דכותל מערה הא בכותל בנין (ודכ"ע תלוש ולבסוף חברו הוי כתלוש) בעא רבא תלוש ולבסוף חברו לענין שחיטה מאי ת"ש הי' צור יוצא מן הכותל וכו'. הב"ע בכותל מערה ת"ש נעץ סכין בכותל וכו' שאני סכין דלא מבטיל ליה וכו'. כתב הרא"ש יראה הא דמכשרינן בצור בתלוש ולבסוף חברו היינו דלא בטלי' אבל אי אי בטלי' כמחובר מעיקרא דמי והיינו בעי' דרבא ולא אפשט' ולחומרא אבל רי"ף לא חלק בתלוש ולבסוף חברו דמשמע ליה דאין פסול אלא דומיא דקנה עומד מאליו או אפי' נטוע כיון שהשריש אבל כל שאר תלוש ולבסוף חברו כשר. ונכון להחמיר ורשב"א כתב כרי"ף. ור"ן בחידושיו כתב תלוש וכו' סי' הכי קמבעיא לוה לענין ע"א אשכחן דתלוש וכו' הוי תלוש משום דקרא דע"א מוכח הכי דמדמעט רחמנא הרים אלמא דוקא הר שהוא מחובר מעיקרו אבל תלוש ולבסוף חברו נאסר וגבי הכשר זרעים אשכחן דאיכא מ"ד כמחובר דמי דמענינו דקרא נמי הוא מדכתיב וכי יותן מים על זרע משמע דוקא חשב לצורך תלוש גמור וכו' ומבעיא ליה גבי שחיטה והיינו משום דנפקא מויקח את המאכלת דמשמע מיניה תלוש גמור או דלמא לאו מויקח גמר ופסול מחובר גמרא גמר לה ותלוש ולבסוף חברו לענין שחיטה כתלוש כדאשכחן לענין ע"א וכו' ולענין הלכה כאוקמתא דגמרא נקטינן דמן בתר רבא היא ופליגא עלי' דהא הך דהיה צור יוצא מן הכותל מוקמינן במחובר מעיקרא וכו' ואילו לרבא תרווייהו בתלוש וכו' הלכך נקטינן דתלוש ולבסוף חברו ואפילו דמבטל ליה לענין שחיטה כתלוש וכן דעת הרי"ף וכן דעת הרמב"ם פ"א משחיטה עכ"ל:

[ב.] ע"א דף מ"ה מתני' העובדים את ההרים ואת הגבעות הן מותרין ומה שעליהן אסורין שנא' לא תחמוד כסף וזהב עליהם ר' יוסי הגלילי אומר אלהיהם על ההרים ולא ההרים אלהיהם ומפני מה אשרה אסורה (והלא אילן מחובר הוא ולמה אסרה הכתוב דכתיב ואשריהם תגדעון) מפני שיש בה תפיסת ידי אדם (שאדם נטעו) וכל שיש בה תפיסת ידי אדם אסור וכו'. [גמרא]. וריה"ג היינו ת"ק אמר רמב"ח אמר ר"ל צפוי הר כהר איכא בינייהו ת"ק סבר אינו כהר ומתסר וריה"ג סבר צפוי הר כהר (בטל לגבי הר דכיון דהר לאו ע"א צפוי נמי לא מתסר והא דכתיב לא תחמוד וכו' עליהם אפסילי אלהיהן תלושין קאי) רב ששת אמר דכ"ע צפוי הר אינו כהר והכא באילן שנטעו ולבסוף עבדו קמפלגי ת"ק סבר אילן שנטעו ולבסוף עבדו מותר רבי יוסי הגלילי סבר אילן שנטעו ולבסוף עבדו אסור ממאי מדקתני סיפא מפני מאי אשרה אסורה מפני שיש בה תפיסת וכו' וכל שיש בו תפיסת אדם לאתוי מאי לאו לאתוי אילן שנטעו ולבסוף עבדו (אילן שנטעו שלא לשם אשרה ולבסוף עבדו דשמעי' שמחוברין לת"ק דאמר הרים וגבעות שרי ה"ה כל כיוצא בהן ולא היתה תחלתו בע"א ואיזה היא אשרה אסורה שנטעו מתחלה לכך דתפיסת יד אדם אינו כלום אלא א"כ היא לשם ע"א אבל נטעו גרעין שלא לשם אשרה אין זו תפיסת ידי אדם הואיל והאי שעתא לאו דעתיה לע"א הוי וממעטי' ליה מתחת כל עץ רענן ולא עץ עצמו ואתא ריה"ג למימר אילן שנטעו גרעין אפי' שלא לשם אשרה ולבסוף עבדו אסור דלא דמי להר שהרי יש בה תפיסת ידי אדם בנטיעה הלכך תוספתו אסור אבל עיקרו קודם שהשתחוה לו מודה ששרי כדלקמן) כתבו תוס' רש"י תפס שיטתו בכולהו שמעתין דקרי נטעו ולבסוף עבדו היכא שנטעו גרעין אבל בנטעו אילן לכ"ע אסור וכו' וכמה תשובו' יש וכו' ועוד קשה דאמר רב לקמן דף מ"ז המשתחוה לבית אסרו דקסבר תלוש ולבסוף חברו כתלוש דמי והשתא מאי איריא דנקט בית אפי' אילן נמי שהוא מחובר גמור אסור היכא דהוי דומיא דבית כגון שנטעו אילן דהוי תלוש ולבסוף