כסף נבחר חלק ג תפג

לפלוני עני ר"א אומר זכה לו וחכ"א יתננה לעני הנמצא ראשון אמר אמימר ואיתימ' ר' פפא דלמא לא הוא ע"כ לא קאמר ר' אליעזר התם אלא דמיגו דאי בעי מפקר לנכסי' והוי עני וחזי' לי' ומגו דזכה לנפשיה זכי נמי לחבריה אבל הכא לא וע"כ לא קאמרי רבנן התם אלא דכתיב לא תלקט לעני לא תלקט לו לעני (לא תלקט לצורך עני) אבל הכא לא. כתבו תוס' הא ר' יוחנן אית ליה המגביה מציאה לחברו קנה חברו וי"ל דר' יוחנן מחלק בין מציאה לב"ח דשאני מציאה דמגו דזכי לנפשיה וכו'. כתב הרא"ש התופס לב"ח וכו' אפי' עשאו הב"ח שליח לתפוס כדמוכח כתובות דף פ"ד ולא דמי להאי דאמר בעלמא שלוחו ש"א כמותו דלאו כל כמיני' לשווי' שליח לחוב לאחרים עכ"ל. וכ"כ תוס' הכא דאין חלוק דאפי' לא עשאו שליח שלוחו הוא דזכייה מטעם שליחות עכ"ל. כתב הג"א אם אדם חייב לב' ב"א והא' יתפוס משל המחויב ויתן לחברו מה שתופס אם ירצה משום מגו דזכה וכו' והוא יחזור על הב"ח עוד ויתבע את שלו וכן אם אמר הלוה זכה בחפץ זה לפלוני או תן מנה זה לפלוני זכה לו ואין אחד מב"ח יכולין לגבות מאותן מטלטלין עכ"ל. [ב.] כתובות דף פ"ד ע"ב יימר בר חשו הוי מסיק בי' זוזי בהאי גברא שכיב ושבק ארבא א"ל לשלוחו זיל תפסי' נהליה אזל תפסי' פגעו ביה ר"פ ורב הונא בריה דר"י א"ל את תפס' לב"ח במקום שחב לאחרים וא"ר יוחנן התופס וכו' לא קנה (שליח התופס מטלטלין של לוה לצורך ב"ח במקום שחב וכו' שמפסיד ב"ח אחרים בתפיסתו לא קנה דלאו כל כמיני' לחוב לזה כדי לזכות לזה). כתבו תוס' מכאן משמע אע"ג דעשאו שליח וכו' ולא כמו שפי' בקונטרס בב"מ דדוק' בלא עשאו שליח עכ"ל. ע' אספ"ז. [ג.] ב"מ דף י' רב נחמן ורב חסדא דאמרו תרווייהו המגביה מציאה חברו לא קנה חברו מ"ט הוי תופס לב"ח במקום שחב לאחרים וכו' ולא קנה (כדאמר כתובות דלאו כל כמיניה להיות קופץ מאליו וחב לאלו מאחר שלא עשאו אותו הנושה שליח לתפוס) איתביה רבא לר' נחמן מציאת פועל לעצמו בד"א בזמן שא"ל בעה"ב נכש עמי היום וכו' (דלא נשכר אלא לניכוש ועידור) אבל אם אמר עשה עמי מלאכה היום מציאתו של בעה"ב (כל מלאכה שהוא עושה מלאכת בעה"ב הוא אלמא המגביה מציאה לחברו קנה חברו) א"ל שאני פועל דידו כיד בעה"ב. ע' אספ"ז. כתב הרא"ש התופס וכו' אפי' עשאו שליח ור"ח כתב דדוקא שליח אבל אפטרופוס קנה דיד בעלים הוא וכו' וכתב הרי"ף בתשובה דדוק' במקום דאיכא פסידא לב"ח כגון דמיית לוה ואי לא תפיס מפסיד לגמרי דמטלטלי דיתמי וכו' א"נ בגברא דמפסיד נכסי א"נ בעני וירד מנכסיו כה"ג אמרי' קנה חברו (באם אין חב לאחרים) ותקנה הוא שהתקינו. הא אלו הי' הלוה אמוד וכו' ה"ז אומר לו לאו בעל דברים דידי את ושומעין לו ולא נהירא דאמר ר' יוחנן התופס לב"ח וכו' אם חב לאחרים לא קנה משמע דאם אינו חב קנה ולא מחמת התקנה וכו' הלכך נראה לי שורת הדין וכו' ולא שייך להקשות לאו בע"ד וכו' שהרי אין תובעו לדין להוציא ממנו כלום שיכול לומר לו אין להשיב לך וכו' אלא תופס משלו ולא מצי אמר החזר לי כיון דאין לך הרשאה דזכין לאדם וכו' והוי כאלו תפס המלוה ואינו חב לאחרים כיון שלוה מודה שחייב לו והלכה כר' יוחנן דעולא ורמב"ח כוותיה עכ"ל. ובסוף פ"ק דגיטין כתב הרא"ש אהא דאמר שמואל התם אמר הולך מנה לפלוני שאני חייב לו מתוך שחייב באחריותו אם בא לחזור חוזר וכו' משום דהולך לאו כזכי וא"ת נהי דלאו כזכי וכי גרע מתופס לב"ח דקנה אפי' ע"כ של לוה כ"ש הכא דמדעת וא"כ אמאי יכול לחזור ותירץ הר"ר משה מאיברא דהא דאמר התופס לבעל חוב קנה היינו כשאין לו ללוה נכסים אחרים ונמצא שיפסיד המלוה אי לאו הא תפיסה הלכך מהני תפיסה והכא מיירי כשיש ללוה נכסים אחרים וכה"ג התופס לב"ח לא קנה דאי לא תימא הכי לא שבקת חיים לכל בריה שכל אדם יתפוס נכסי חברו כשהוא חייב לשום אדם ויאמר בשביל בעל חובך אני תופס והר"ר פרץ ז"ל תירץ דהכא מיירי כשקבע לו זמן לפרעו ובתוך הזמן שלח לו מעותיו ולא שייך הכא לומר תופס לב"ח כיון שהמלוה עצמו לא הי' יכול לתפוס תוך הזמן ולי נראה דלא קשיא מידי דהתם נמי מצי א"ל לוה לתופס או קבל עליך אחריות או החזיר לי מה שתפשת ואפי' רב מודה בזה כיון שתפס שלא מדעת הלוה דמצי למימר לי' את לא מהימנת לי וגם תירוץ הר"ר משה אמת אבל תירוץ הר"ר פרץ אינו נכון דאף אם הוא תוך זמן אם אין לו נכסים אחרים יפסיד המלוה אי לאו האי תפיסה מהני תפיסה עכ"ל. וע' באספ"ז כתובות דף פ"ד שכתב דהתם מיירי שלא עשאו שליח שיתפוס בעבורו האי ארבא אלא היה שלוחו ידוע בדברים אחרים ע"ש:

[פסק [ד.] כתב הרמב"ם פ"ב ממלוה קדם א' משאר ב"ח ותפס מן המטלטלין של זה כדי לזכות לא' מבעלי חובות לא זכה שכל התופס לב"ח במקום שיש עליו חוב לאחרים לא קנה אבל אין עליו חוב לאחרים קנה וכן אם אמר לו הלוה זכה בחפץ זה לפלוני זכה לו ואין א' מבעלי חובות יכולין לגבות מאלו מטלטלין שכבר זכה בהן אחר. וכתב ה"ה כבר נתבאר פרק י"ו שאם הי' ראובן חייב לשמעון ואמר ללוי הולך מנה שאינו יכול לחזור וכו' וכיון שאינו יכול לחזור ודאי אין שאר ב"ח יכולין לגבות ממנו עכ"ל. ובטור ח"מ סימן ק"ה כתב וז"ל כתב בעל העיטור התופס לב"ח במקום שאינו חב לאחרים חייב באחריותו דשוי' נפשיה עבד לוה לאיש מלוה וכיון שקנה נפטר הלוה וחייב באחריותו ומדברי א"א הרא"ש ז"ל יראה שאינו חייב באחריותו שכתב אם יאמר הלוה לתופס קבל עליך אחריות או החזיר לי מה שתפסת שומעין לו דאפי' רב דאמר הולך מנה לפ' שאני חייב לו אם בא לחזור וליטלו אין שומעין לו ואפ"ה הוא באחריות הלוה שאני התם שנתנו לו מדעתו והאמינו אבל זה שתפס שלא מדעתו יכול לומר לו לא מהימנת לי ע"כ משמע אבל בסתם אינו חייב באחריותו עכ"ל. ובש"ע פסק כב"ע. ורמ"א כתב וי"א שאינו חייב באחריותו וכו'. ועוד כתב שם ש"ע התופס לב"ח וכו' אפי' עשאו שליח וכתב לי' הרשאה לא קנה וכו' אבל אפטרפוס קנה דיד בעלים הוא. כתב הש"ך דמה שכתב רש"י מאחר שלא עשאו שליח לתפוס כוונתו ששכרו להיות שלוחו לתפוס וכוונת רש"י בזה דלא תקשה מאי משני התם שאני פועל וכו' הא פשיטא דאין פועל משועבד לבעה"ב כעבד כנעני דנימא דכיד בעה"ב עצמו דהא מציאת ע"ע לעצמו אלא ודאי שאני פועל ששכרו ללקוט מציאות וכו' נמצא דהוי שלוחו וכיון ששכרו להיות שלוחו הוי ידו כידו ואם כן לא קשיא מהך דיימר בר חשו דהתם רק אמר לשלוחו ולא שכרו לכך וכו'. (ע' בתומים דהשיג עליו). ועיין עוד שם מדיני תופס. ועיין בטור סי' קכ"ה בשם בעל התרומות ורמ"ה. ועיין סי' ר"ע לענין מציאת פועל:

[ה.] בגיטין דף י"א אהא דאמרי' התם ש"מ מדרבנן התופס לב"ח קנה. כתבו תוס' תימא לר"י אפי' אי תופס לב"ח קנה היינו משום שהוא שליח וקונה אפי' בע"כ לפי שהוא חייב כאלו תפס הוא בעצמו אבל כאן אפי' העבד עצמו אינו יכול לעכב את האדון מלחזור בו אם הי' נותן גט שחרור לדעת כן שלא ישתחרר בקבלה זו כי אינו חייב לשחררו אם