כסף נבחר חלק ג תפא

ב"ח ולכך פסק רבינו דהענקה אין נותנין לב"ח עכ"ל. ועיין ש"ע ח"מ סי' פ"ו מדיני שעבודא דר"נ. וע' בב"י שם שכתב דרשב"א בתשו' נסתפק אם בלוה א"י שייך דר"נ. והרא"ש פרק יש נוחלין כתב בפשיטות דגם בא"י שייך דר"נ. ועיין תשובת הרא"ש כלל ט"ו סי' ו' וסי' ד' וסי' ג':

אות ת (כלל קנד) תדיר ושאינו תדיר [א.] זבחים דף פ"ט מתני' כל התדיר מחברו קודם את חברו התמידים קודמין למוספין מוספי שבת קודמין למוספי ר"ח מוספי ר"ח קודמין למוספי ר"ה שנא' מלבד עולת הבקר אשר לעולת התמיד תעשו את אלה. [גמרא]. מנלן. מנלן כדקאמר טעמא מלבד עולת הבקר. דלמא תמידין הן דקדמי למוספין משום דתדירא (דתמיד בכל יום הלכך חשיב תדירת' דידיה) מוספים למוספין מנלן אמר רבי אילעא דאמר קרא כאלה תעשו ליום שבעת ימים (בתר ההוא קרא דמלבד וכו' תעשו את אלה כתיב כאלה תעשו משמע כסדר שאמרתי לך) אלה כאלה (כאלה של מעלה כשם שתדיר קודם כך סדר המוספים שאם יום שיש שני מוספים כגון בשבת שבתוך הרגל יהא התדיר קודם) אביי אמר מגופא דקרא (דמלבד עולת הבוקר שמעי' דמוספים תדירין יקדמו) א"כ לימא קרא מלבד עולת הבקר וישתוק אשר לעולת התמיד ל"ל (פשיטא דעולת הבקר עולת התמיד הוא) למימר דהך דתדירה תקדום (תלה לך טעם הקדמתה בתדירות כדי שתלמוד לשאר תדירין שיקדימו דמשום היא גופא ל"ל לפרושי טעמ') (ע' תוס' יומא דף ל"ד):

[ב.] זבחים דף צ' ע"ב אבעי' להו תדיר ומקודש (כגון דם עולת תמיד ודם חטאת עומדין זה תדיר וזה מקודש ממנו כדאמרן דם חטאת קודם לדם עולה [אמרי' לעיל דף פ"ח במתני' כל המקודש מחברו קודם את חברו. ויליף ליה מהא דכתיב בחינוך הלוים בפרשת בהעלותך ופר שני בן בקר תקח לחטאת ע"ש] אי נמי מוספי ר"ח ופר העדה עומדין זה תדיר וזה מקודש) איזה מהם קודם ת"ש תמידין קודמין למוספין ואע"ג דמוספין קדישי (מוספין שם שבת עליהן שהם באין חובה לה והתמידין באין אף בחול) אטו שבת למוספין אהני לתמידין לא אהני (כיון דהאידנא קריבין א"כ שם שבת עליהן) וכו' ת"ש שלמים של אמש חטאת ואשם של יום שלמים של אמש קודם הא אידי ואידי דיום חטאת ואשם קדמי ואע"ג דשלמים תדירי (שהן מצוין מתוך שבאין בנדר ובנדבה) אמר אביי מצוי קאמרת תדיר קמבעיא לן מצוי לא קמבעיא לן (שאין תדירתו חובה אלא שהוא מצוי תמיד יותר מחברו) א"ל רב הונא בר יהודה לרבא אטו מצוי לאו תדיר והתניא אוציא את הפסח שאינו תדיר ולא אוציא את המילה שהיא תדירה. (אלמא מצוי תדיר הוא) מאי תדירה תדיר במצות (סדורות במצות שנכרתו עליה י"ג בריתות וצווין) אבע"א מילה לגבי פסח כי תדיר דמיא (שמצוי היא הרבה מפסח אבל מצוי דשלמים לגבי מצוי דחטאת לאו כי תדירי דמי). אבעיא להו תדיר ושאינו תדיר וקדם ושחט לשאינו תדיר מאי מי אמרינן כיון דשחטיה מקריב ליה או דלמא יהיב לאחר דממרס בדמו עד דמקריב ליה תדיר והדר מקריב לשאינו תדיר אמר ר"ה מסורא ת"ש שלמים של אמש חטאת ואשם של יום של אמש קודם לשל יום הא דיום דומיא דאמש וה"ד דקדים שחטי' לשלמים חטאת ואשם קדמי אלמא מקודש ושאינו מקודש וקדם ושחטי' לשאינו מקודש יהא אחד ממרס וכו' וה"ה לתדיר ושאינו תדיר) דלמא שלמים דאמש וחטאת ואשם דיום היכי משכחת לה דשחטינהו לתרווייהו אבל לא שחטינהו לתרווייהו תבעי לך. ת"ש ד"א ברכת היין תדירה ברכת היום אינה תדירה תדיר ושא"ת תדיר קודם (ואע"ג דשאינו תדיר קדם, ובא שכבר קידש היום ועדיין יין לא בא ודומיא קדם שחטי' לשאינו תדיר ברישא). ה"נ דכיון דאתיין כמאן דשחיטי תרוייהו דמי (כיון דאתא השתא יין קמן ומזומן לברכה כמאן דשחיטי וכו'). ת"ש דאמר ר' יוחנן הלכה מתפלל אדם של מנחה ואח"כ של מוספין (ואע"ג דזמן מוספין אתא ברישא) ה"נ כיון דמטי זמן תפלת מנחה כמאן דשחיטי תרוויהו דמי. א"ל רב אחא ברי' דרב אשי לרבינא שחטה קודם חצות (בפסח קאי) פסול מפני שנאמר בו בין הערבים קודם לתמיד כשר ויהא ממרס בדמה עד שיזרוק הדם (אלמא דקדים ושחטיה למאוחר אמרי ליה לשהות את הזריקה ולשחוט את הראוי וכו'). הכא במאי עסקינן כגון דקדים שחטיה לתמיד ברישא (קודם שבא לימלך ולא נמלך אלא על הזריקה). א"ל רב אחא סבא לרב אשי מתני' נמי דייקא דקתני עד שיזרוק הדם ולא קתני עד שישחוט ויזרוק הדם ש"מ [ג.] מנחות דף מ"ט מתני' התמידין אין מעכבין את המוספין ולא המוספין מעכבין את התמידין וכו'. [גמרא]. בעא מיניה רב חייא בר אבין מרב חסדא צבור שאין להן תמידין ומוספין איזה מהם קודם היכי דמי אי לימא תמידין דיומא ומוספין דיומא פשיטא תמידין עדיפי דהוי להו תדיר ומקודש (תדיר בכל יום ומקודש שהיום יו"ט ומוספין לא הוי אלא מקודש. לשון אחר תמיד מקודשין קודם מוספין דתמידין קרבי ברישא) אלא תמידין דלמחר ומוספין דהאידנא (כגון דיש להן בשבת שני כבשים לבד התמידין וקא מבעיא ליה אם יקריבם היום למוספין ולא יהא לו תמיד למחר או יניחם לצורך תמיד מחר) תמידין עדיפי שכן תדיר או דלמא מוספין עדיפי דהוי להו מקודש (מוספין דהאידנא מקודש נינהו דהיום שבת קודש ותמידין דלמחר לא הוי להו מקודש דלמחר חול ל"א מוספין הוי מקודש דמוספין יקרבו היום ותמידין לא יקרבו היום עד למחר) א"ל תניתוה התמידין אין מעכבין את המוספין וכו' ולא המוספין מעכבין זה את זה וכו' ה"ד אילימא דאית ליה (תמידין ומוספין) ולקדם (קאמר דאין מעכבין זא"ז דאי בעי תמידין קרב ברישא ואי בעי מוספין קרב ברישא) והתני' מנין שלא יהא דבר קודם לתמיד של שחר ת"ל וערך עליה העולה ואמר רבא העולה עולה ראשונה אלא פשיטא דל"ל ואי דיומיה אמאי תדיר ומקודש תדיר עדיף אלא לאו דלמחר וקתני אין מעכבין זה את זה אלמא כי הדדי נינהו. א"ל אביי לעולם דאית להו ולקדם ודקא קשיא לך שלא יהא דבר קודם מצוה בעלמא הוא. (וכפי הנראה לא אפשטי' בעיין. וע' הוריות דף י"א ע"ב במשנה וגמרא):

[ד.] ברכות דף כ"ח ת"ר היו לפניו ב' תפלות אחת של מנחה ואחת של מוסף מתפלל של מנחה ואח"כ של מוסף שזו תדירה וזו אינה תדירה ר' יהודה אומר מתפלל של מוסף ואח"כ של מנחה שזו מצוה עוברת (ר"י לטעמיה דאמר עד ז' שעות ותו לא) אמר ר' יוחנן הלכה מתפלל מנחה ואח"כ מוסף. כתב רשב"א יש לפרש כפשוט' בשהיו שתיהן לפניו כלומר שהיה בדעתו להתפלל עכשיו שתיהן הא אם לא היה בדעתו להתפלל מנחה אלא עם דמדומי חמה מתפלל מוסף לבדה וכן ראיתי משמן של גאונים. דלא כתוס' שכתבו דביום הכיפורים יש להקדים מנחה אם אחרו ביוצר עד לאחר שש ומחצה. וליתא. (וכן כתב ר"י בתוס' שם) מ"מ מסתברא שאלו עבר והקדים מוסף במקום שיש לו להתפלל מנחה ברישא יצא עכ"ל:

[ה.[ ברכות דף נ"א ע"ב ת"ר דברים שבין ב"ש וב"ה בסעודה בש"א מברך על היום ואח"כ על היין שהיום גורם ליין שיבא וכבר קידש היום ועדיין יין לא בא ובה"א מברך על היין ואח"כ על היום שהיין גורם לקדושה שתאמר. ד"א