כסף נבחר חלק ג תעט

משועבדת נמי לב"ח אבל מטלטלין אין להחשיבן כאלו הם ביד ראובן כיון שאלו מכרן אין גובה מהן ומכאן יש להוכיח דהלכה כר' נתן דהא רבא קאי כוותיה עכ"ל. (ועיין בכורות דף נ"ב בתוס'):

[ב.] ב"ק דף מ' ת"ר שאלו בחזקה תם ונמצא מועד בעלי' משלמין חצי נזק ושואל משלם ח"נ אמאי לימא לי' תורא שאילי ארי' לא שאילי אמר רב הב"ע שהוכר בו שהוא נגחן ונימא לי' תם שאילי מועד לא שאילי משום דא"ל סוף סוף אי תם הוי פלגא נזקא בעית שלומי השתא נמי זיל שלים פלגא נזקא ונימא לי' אם תם הוי מודינ' ומפטרנא ואפי' למ"ד פלגא נזק' ממונ' נימא לי' אי תם הוי מעריקנא לי' לאגמ' אלא הב"ע כגון דאקדים בי דינא ותפסי' א"ה בעלים אמאי משלמים ח"נ נימא לי' אתפסי' לתוראי בידא מאן דלא מצינ' לאשתעוי דינא בהדי' משום דא"ל אי אהדרתיה נהלך לאו מינך הוי שקלי' לי' ולימא לי' אי אהדרתיה נהלי הוי מעריקנ' לי' לאגמא משום דאמר לי' סוף סוף לאו מעליה הוי משתלמי הניחא היכא דאית לי' נכסי היכא דל"ל נכסי מא"ל משום דא"ל כי היכא דמשתעבדנ' לדידך ה"נ משתעבדנ' להאיך מדר' נתן וכו'. כ' באספ"ז בשם המאירי מכאן אתה למד שבכל צד שיהא ראובן משועבד לשמעון הוא משועבד ללוי שנשתעבד לו שמעון ופורעם ראובן ללוי בלא רשות שמעון אף בלא תביעת לוי בב"ד אפי' לא הגיע ממון לשמעון מיד לוי הואיל ומ"מ נשתעבד לו לאיזה סבה שהרי בזו לא הגיע ממון מיד הניזק ליד הבעלים וכן הדין אם נתחייב שמעון ללוי מחמת שכירות שנשתכר לו עמו וטרחנו לכתוב זה מפני שראינו לגדולי עולם שהיו מפקיעין מזה שכירות וכל שעבוד שלא הגיע ממון ליד המשועבד האמצעי ויראה לי מזו סתיר' דבריהם לגמרי וי"א בזה צד אחר והוא שכל שלא נשתעבד ראובן אלא שנשתעבד ראובן לאיזה סיבה אין זה משועבד ללוי ונמצא מזיק של שמעון אינו משלם ללוי בחובו וראי' לדבריהם שהרי הענקה של ע"ע אין מוציאין אותו מאדון ליתנה לב"ח ואף בזו אין דבריהם כלום לא נאמר כן בע"ע אלא מכח המקרא לו ולא לב"ח. יש שואלים וכי מה הצרכנו ללמוד דבר זה מדרבי נתן וכי עד שלא בא ר' נתן לא היינו יודעין שנכסי לוה כולם משועבדים למלוה וכל מה שמשועבד ללוה בכל נכסיו הוא ושמא תאמר שהמקרא בא ללמדנו שראובן רשאי מצד ממון הבא מיד שמעון ליד ראובן לפרוע ללוי בלא רשות שמעון ונפטר משמעון אף זו פשוטה שהרי אדם תופס לב"ח במקום שאינו חב לאחרים ועוד שהרי אמר שמוציאין וכו' אלמא אף הוצאת ב"ד הוצרכנו ללמוד מר"נ ופירשו חכמי הדור שלא הוצרכנו לזה אלא בזמן שמת לוה ונפלו נכסים לפני היתומים שאין נכסי יתומים משועבדים לב"ח ושמענו מכאן שמה שזה הי' חייב לאביהם אינו בכלל נכסי היתומים שהרי כמו שנשתעבד לזה וכו' וכבר כתבתי בפ' האשה שנפלו מה שקשה על סברא זו וכו' ולדעת זה מיהו עכשיו שתקנו הגאונים לגבות ממטלטלי מן היתומים לא הוצרכנו לזה כלל וכו' יש אומרים הואיל והלכה כר"נ המוכר ש"ח לחברו אע"פ שלא כתב ומסר הואיל והלה נותן לו דמיו ונתחייב לו זה באותן הדמים יכול להוציאם מיד הלוה שהוא חייב לו אותו חוב וכו' מדר"נ וא"כ אין צורך כתיבה וכו' אלא לזה ששוה החוב יותר ממעות שקנהו או לענין טורפא. ויש חולקין וכו' שלא נאמרו דברי ר"ן אלא כשאין נכסים לשמעון אלא אותו החוב של ראובן אב אם יש לו עוד נכסים אין זה רשאי לפרעו וכו' ועוד כתבו שמוכר ש"ח לא שייכא בדר"נ שלא אמר ר"נ אלא בנושה בחברו וחברו בחברו שהלוה שעבד עצמו וכל המשועבד לו למלוה אבל מוכר ש"ח אינו משועבד לו כלום אלא שמוכר לו את החוב ואם אין נכסים ללוה הניח מעותיו על קרן הצבי ואין לו לחזור על המוכר הלכך אין כאן שעבוד ואין יכול לקנות שעבודו של לוה אלא מכח השטר וכו'. ועוד כתב יש מי שאומר בראובן שנשתעבד לשמעון ויש לו ערב ושמעון נשתעבד ללוי ואין לראובן במה לפרוע אין הערב הנכנס לשמעון משועבד ללוי לא נאמרו הדברים אלא במשועבד מצד עצמו לשמעון וכן יראה בגיטין פ' השולח לו אין קרקע ולערב יש לו קרקע כותבין עליו פרוזבול אין לו קרקע ולחייב לו יש לו קרקע כותבין מדר"נ ואלו ולחייב לו ולערב שלו לא קתני אלמא אין הערב משתעבד מדר"נ אלא דוקא לוה עצמו וחכמי הדור מפקפקין בה לומר שכל שערב משתעבד הרי הוא במקום הלוה לכל דבר וכן הדברים נראין וגדולי הדור סוברים שאם מכר ראובן קרקעותיו אין לוי בא וטורף מהם שהרי אין טורפה אלא משום דמלוה בשטר אית לי' קלא ואיהו דאפסיד אנפשיה ודאי זה שלא נאמר אלא על חובותיו של מוכר ולא הי' לו להעלות על לב מה שב"ח של מוכר משועבדים לאחרים וכן העידו עליהם קצת מתלמידיהם בפ"ב בפסחים ולא יראה כן ושכל מה ששמעון יכול לחזור עליו אף לוי בא מכחו הוא וחוזר עליו ג"כ כאלו בא בהרשאה ממנו עכ"ל. ור"ן בכתובות דף י"ט כ' ואי תימ' בלאו ר"נ למה לא יגבו לו חוב זה כמו שמגבין לו שאר נכסיו י"ל דשטרות לאו בני גוביינא שאין גופן ממון וכל שאין גופן ממון אין ב"ד מגבין לו ומהכא שמעינן ליה עכ"ל. ורשב"א סוף קדושין כ' ומדרבנן דפליגי על ר"נ שמעינן דראובן שלוה מנה משמעון והלוה ליהודה אין נכסי יהודה משועבדין לראובן מדין שעבוד דהא ש"ד ואפ"ה לרבנן אין מוציאין ור"נ נמי לא קאמר אלא מדחדית רחמנא לאשר וכו' הא מדין שעבוד לא. וא"א לומר דהכא בשעבודא אי ישנה דאורייתא או לא פליגי מדלא מייתי בשלהי ב"ב וטעמא מאי י"ל משום דאין שעבוד חל אלא על נכסי לוה ממש הא בנכסים שנשתעבדו ללוה שאין גופן ממון לא וכדין מכר והקדש שאין אדם מוכר ולא מקדיש מלוה שיש לו על אחרים דבר תורה כדאיתא פ' מי שמת ופ' הגוזל וכו'. וא"ת ולר"נ כיון דמ"מ מוציאין מזה מאי נ"מ אי מדין שעבוד או מחדושו דלאשר וכו' וכ"ת נ"מ היכי דנפלה קמי יתמי יהבי למלוה דאבוהון דאי משתעבדי ליה בנכסי אבוהון ממש אבל השתא דלא משתעבד אלא מדחדית רחמנא לא יהבי למלוה שלו וכר' עקיבא. לא היא דאפי' חל עלייהו שעבוד לא גבי מינייהו דמטלטלי דיתמי לא משתעבדי לב"ח וי"ל דודאי נ"מ להיכא דמית וכדאמרן והא דלא גבי דמטלטלי דיתמי אינה תורה דמדינ' גבי אלא משום דלאו עיקר אסמכתא אמטלטלי אלא דכל שהוא קיים וישנן תחת ידו גבי מנייהו ומשום דשעבוד נכסיו אפי' שעבוד מטלטלין גורר אחר שעבוד גופו וכל היכא דאיהו משתעבד נכסים נמי משתעבד וה"ה לפקדון שיש לו ביד אחרים דכל היכא דאיתא ברשותיה איתא מלוה שיש לו אצל אחרים גובה ממנו מדר"נ אבל הכא דמית לוה ונפלו מטלטלי קמי יתמי כיון דעיקר אסמכתיה דמלוה ליתא אמטלטלי לא גבי מינייהו וכדמשמע בירושלמי פרק הכותב גבי האי דר' עקיבא דאמר כולן צריכין וכו' הגע עצמך שפטרוה משבועה ומשני זו תורה וזו אינה תורה מ"מ מה"ט הוא משום דירדה תורה לסוף דעתן של בריות ומסתמ' לאו עיקר אסמכתייהו אמטלטלי ומיהו היכא דשעבד ליה בפי' מטלטלי גבי אפי' מיתמי כדמוכח בההיא דעשה שורו אפותיקי ומכרו אבל ממלותו דנפלה קמי יתמי לא גבי ואפי' שעבדו לו בפי' משום דלא אפשר לחול עליה שעבוד כדאמרן ואפי' תפס מפקינן מיניה כדמוכח בפ' מי שהיה נשוי גבי ראובן שמכר שדה לשמעון וכו' וזקפן וכו' וההיא דרב נחמן דאמר גבי קרקע יש לו מדרבנן הוא דנראי' כמקרקע דאבוהון אלא דצ"ע בפסחים מפרש טעמיה דר' נחמן משום דר' נתן ועוד