כסף נבחר חלק ג תעז

[גמ'] דמת האב אימת וכו' אלא אמר רבא לעולם שמת לאחר ל' יום ואי דאיכא נכסי טובא ה"נ דשקיל הב"ע דליכא אלא ה' סלעים ודכ"ע אית להו דרב אסי דאחים שחלקו מחצה יורשין ומחצה לקוחות וכ"ע מלוה הכתובה בתורה לאו ככתובה בשטר ודכ"ע אית להו דרב פפא דמלו' ע"פ גוב' מן היורשי' ואין גובין מלקוחות והכ' בחמש ולא בחצי חמש קמפלגי ופריך עלה הש"ס ומסיק אלא הכא בדרב אסי ורב פפא קמפלגי (דר"מ אית ליה דרב אסי ור"פ ור"י ל"ל) ת"ר הוא לפדות ובנו לפדות הוא קודם לבנו ר' יהודה אומר בנו קדמו וכו' ומצות בנו עליו אמר ר' ירמיה הכל מודים היכא דליכא אלא ה' סלעים הוא קודם לבנו מ"ט מצוה דידי' עדיף כי פליגי היכא דאיכא ה' משועבדות וה' ב"ח ר' יהודה סבר מלוה הכתובה בתורה ככתובה בשטר ודידי' אזיל וטרף ממשעבדי ובהני ה' בני חורין פריק לברי' ורבנן סברי לאו ככתובה וכו' הלכך מצוה דידיה עדיף. כתבו תוס' אי הנך משעבדי בנכסים שהיו לו מאביו ניחא אבל בנכסים שקנה הוא היכי משתעבדי לפדיונו דהאי אימת חל חיוב פדיון עצמו כשהביא ב' שערות שנעשה גדול תו לא נשתעבד נכסים שקנה אח"כ דלא כתב לכהן דאיקני וצ"ל דמיירי שירש מאביו. מיהו לר"י נמי זימנין דמשכחת לההוא קודם לבנו כגון שאין לו נכסים מאביו ומשהביא שערות קנה הני קרקעות ומכרום לאחר לידת בנו דלפדיון בנו טריף ממשעבדי. ועוד י"ל דנכסים שקנה אח"כ חל עלייהו שעבוד לענין פדיון ואע"ג דלא כתב דאיקני וכל שעתא ושעתא רכיב עליה חיוב פדיון וכיון דחשבי' ליה כמלוה בשטר הוי כאלו נכתב לאחר שקנה קרקעות. ע' ערכין דף ו' ע"ב דלשנויא דרבא ר' יוסי סבר מלוה הכתובה בתורה ככתובה בשטר דמי. וגם ר' שמעון בן אלעזר סבר כן ורבנן סברי לאו ככתובה בשטר. וכתב ריטב"א בקדושין דף כ"ט הא דאסיקנא דלר' יהודה ככתובה בשטר ובבכורות דף מ"ח אמרי' לר' יהודה לאו ככתובה בשטר לא תקשי דהתם מסקנא דרבא והכא מסקנא דרב ירמיה דאמר התם נמי לר' יהודה ככתובה בשטר:

[ה.] כתובות דף ק"א ע"ב אתמר האומר לחברו חייב אני לך מנה בשטר ר' יוחנן אמר חייב אלימא מלתא דשטרא כמאן דא"ל אתם עדים דמי ר"ל אמר פטור אמר רבא כתנאי ערב היוצא אחר חתום שטרות גובה מנכסים ב"ח מעש' בא לפני ר' ישמעאל ואמר גובה מב"ח אמר לו בן ננס אינו גובה לא מב"ח וכו' א"ל למה א"ל הרי שהיה חונק את חברו בשוק ומצאו חברו וא"ל הנח לו ואני אתן פטור שלא על אמונתו הלוהו לימא ר"י דאמר כר' ישמעאל ור"ל כבן ננס. אליביה דבן ננס כ"ע ל"פ (דמודה ר"י דלב"נ פטור ומה ערב דשעבוד' דאורייתא דכתיב אנכי תערבנו פטור כ"ש כה"ג) כי פליגי אליביה דר' ישמעאל ר' יוחנן כר"י ור"ל עד כאן לא קאמר ר' ישמעאל התם אלא דשייך לשעבודא דאורייתא (ערב שעבודא דאורייתא) אבל הכא לא שייך שעבודא דאורייתא. עיין ר"ן בהלכות פרק מי שהיה נשוי גבי מי שהיה נשוי ד' נשים דרבנן סברי דרביעית נפרעת שלא בשבועה ובן ננס סבר דצריכה שבועה ומוקי שמואל פלוגתייהו כגון שנמצא אחת מהן שדה שאינו שלו ת"ק סבר ב"ח מאוחר שקדם וגבה מה שגבה לא גבה ובן ננס סבר מה שגבה גבה ורב נחמן אמר רבה בר אבהו דכ"ע מה שגבה לא גבה וכו' וכתב הר"ן וקי"ל מה שגבה לא גבה דהא ר"נ אמר דכ"ע וכו' ואפי' לשמואל וכו' הלכה כרבים ועוד דמשמע דבהא פליגי מ"ד לא גבה סבר שעבודא דאורייתא ומ"ד גבה סבר של"ד ואנן קי"ל שעבודא דאורייתא הלכך נקטינן לא גבה עכ"ל:

[ו.] גיטין דף נ' אמר מר זוטרא משמיה דר"נ ש"ח היוצא על היתומין אע"פ שכתוב בו שבח אינו גובה אלא מן הזיבורי' אמר אביי תדע (דלא מהני תנאי לגבי יתומים) דב"ח דיניה בבינונית ומיתמי בזיבורית. א"ל רבא הכי השתא ב"ח דיניה מדאורייתא בזיבורית כדעולא דאמר ד"ת ב"ח בזיבורית שנא' בחוץ תעמוד וכו' מה דרכו להוציא פחות שבכלים ומ"ט אמרו ב"ח בבינונית כדי שלא תנעול דלת וגבי יתמי אוקמי אדאוריי' אלא הכא כיון דדינא מדאוריית' בעידית (שהרי שעבדה ונעשה קרקע זו ערב למלוה וערב משתעבד מן התורה דכתיב אנכי אערבנו) אפילו מיתמי נמי מעידית. כתבו תוס' נראה דסבר ש"ד דאי דרבנן אע"ג דמיניה דידיה מדאורייתא בעידית מיתמי יהא בזיבורית כיון דמדאוריי' לא גבי כלל ומר זוטרא ואביי דסברי מיתמי בזיבורית צ"ל דסברי של"ד דאי לאו הכי מ"ט אפקינהו רבנן ביתמי א"כ לא פליג רבנן ביתמי עכ"ל. וכ"כ הרא"ש וז"ל ואע"ג דקי"ל ש"ד י"ל דלא פליג רבנן ביתמי לגבות מן הזיבורית. ופריך הש"ס ולרב' והא תני אברם חוזאה אין נפרעין מנכסי יתומין אלא מן הזבורית אפי' הן נזקין וכו' הב"ע כגון שהיתה עידית דניזק כזבורית דמזיק וכר' ישמעאל דמדאוריי' בדניזק שיימינן ומפני תיקון עולם בדמזיק וכו' וגבי יתמי אוקמי אדאוריי':

ועיין תוס' ב"ק דף י"ב דכתבו דר"נ סבר של"ד וכ"כ הרא"ש שם (וע' מה שכתבתי בכלל עבדא כמקרקע וכו') ועיין תוס' גיטין דף מ"ח ע"ב:

[ז.] בסוף פ' גט פשוט כתב הרא"ש בשם רי"ף דהלכ' כעולא דהא ר"פ דהוא בתרא פסק הלכה בקדושין דשעבוד' דאוריית' וכו'. ובגיטין דף מ"ט כתב הרא"ש נמי דקיי"ל שעבודא דאוריי'. ובב"ק דף י"ב ובהגוזל דף צ"ז כ' דעבד' כמקרקעי למילי דאוריי' אבל במילי דרבנן כגון פרוזבול וכן לגבות מן היתומים שעבוד' לאו דאוריי' וכו' והקשו האחרונים עליו דהוא סותר את עצמו. ותירץ שער המלך פ"ג מגזלה דלא קאמרו תוס' ורא"ש אלא אליביה דר' נחמן דע"כ טעמיה משום של"ד דאי לאו הכי מאי מייתי ראי' מברייתא דתני אבימי דפרוזבול אינו חל על עבדים מכלל דעבדא כמטלטלי דהתם במילי דרבנן אלא ע"כ דהוא ס"ל של"ד אמנם לדידן אע"ג דש"ד נוכל לומר אין גובין מעבדים מטעם דכתב רשב"ם ביש נוחלין דלא סמכי דעתי' דב"ח כיון שיכול להבריחן עכ"ל. ובסוף פרק שבועת הפקדון אהא דאמר ר' יוחנן הכופר בממון שיש עליו עדים חייב בשטר פטור משום דהוי שעבוד קרקעות וכו' כתב הרא"ש וז"ל הקשו בתוס' מ"ש שטר מעדים דעדים נמי שעבוד קרקעות דהא ר' יוחנן אית לי' שעבודא דאוריי' ועוד ק' למ"ד ש"ד מודה במקצת וכן עד אחד דמחייב שבועה היכי משכחת לה ותירץ דמחל השעבוד או אין לו קרקע וכו' ורמב"ן כ' דהא בורכתא דכל מודה מקצת שאין בו עדים כאן חייב דאפי' תבעו נמי מנה לי בידך בשטר ואבד ממני השטר והלה אומר אין לך בידי אלא נ' בשטר חייב שבועה דאוריי' כיון דאמר דאין השטר כאן ואין יכול לגבות בו מן המשועבדי' לאו שעבוד קרקעות מקרי ואין דבריו נראין לי כיון דשעבוד דאוריי' אפי' מלוה ע"פ נמי נשתעבדו נכסיו והא דלא גבי מיתמי ומלקוחות משום דאין המלוה ידועה כיון שאין עדים בדבר ואפי' הלוה מודה דחיישינן לקנוניא ואם הי' הלוקח מודה בהלואה הי' גובה ממנו הלכך אין שעבוד קרקעו' תלוי לא בעדים ולא בשטר למאן דאית לי' ש"ד אלא בכל הלואה נשתעבדו נכסי הלוה עכ"ל ורשב"א בשבועות דף ל"ז כתב כרמב"ן וכן תירץ הר"י הלוי בפרק י"נ והדין דר"ח קמייתא בפ"ק דב"מ אע"פ דהתם איכא עדים בפנינו מיירי דאמרי עדים שלוה נ' אבל אינן יודעים אם פרען אם לאו דעכשיו אינו גובה בעדות זו ממשועבדים ע"ש ברשב"א: