כסף נבחר חלק ג תעו

אלים אחריות ט"ס למגבי' מדאורייתא כיון שלא נכתב בפי' בשטר וצ"ע עכ"ל. וכ"כ בגיטין דף נ'. (ושער המלך פי"א ממלוה כתב ואפשר דרש"י לא כתב היכא דשעבד בפי' מהני אלא לגבי יורשים דעלה קאי ומשום דכיון ששעבדם בפי' חל עלייהו השעבוד וכיון דיורשים מכח אבוהון קאתו טריף להו אבל מלקוחות אע"ג דשעבדם בפי' אינו יכול לשעבד מדאורייתא בחובו את נכסיו מן הלקוחות כמ"ש תוס' בגט פשוט ד"ה ד"ת. ואתי שפיר ההיא דעול' דאמר ד"ת ב"ח בזיבורית דמיירי בבא לטרוף מלקוחות כמ"ש תוס' מש"ה לא מצי לשנוי התם דעול' מיירי שכתב לו אחריות בפי' עכ"ל). עוד כתב רשב"א קשיא לרבוותא הכא אמר ר"פ ש"ד ובגט פשוט אמר של"ד ותירץ רי"ף דהתם ה"ק גובה מיורשים דאוקמי אדאורייתא כדי שלא תנעול דלת והקש' הראב"ד דהא שמעי' לר"פ בב"ב ובכתובות פריעת ב"ח מצוה דאלמא של"ד ואפי' מיניה דידיה לא משתעבד אלא משום מצוה כדאמר בכתובות א"ל לר"פ וכו' אמר לא בעי' למעבד מצוה וכו' אמר להו מכין אותו וכו' אלמא של"ד. עוד הקשה הרמב"ן למאי איצטריך לטעמא דנ"ד דמדינא גביא דבכדי לא עקרי דינא דאוריית' וא"ת לדידן נמי כי נימא שעבוד' לאו דאורייתא אמאי איצטריך דאינו גובה מלקוחות דל"ל קלא דהא מדינא לא גבי איכא למימר דאי לאו האי טעמא הוי גבי מלקוחות משום נעילת דלת כי היכי דתקינו מלו' בשטר משום נעילת דלת. והראב"ד תירץ דהכא ה"ק הלכתא כמ"ד גובה מן היורשים דס"ל ש"ד מיהו לאו מטעמיה דשל"ד אלא משום נ"ד וכו' ולענין פסק קי"ל ש"ד דר' יוחנן ושמואל הלכה כר' יוחנן ועוד דרב הונא דאמר טעמא דאין נזקקין לנכסי יתומים משום צררי ופליג אר"פ דאמר משום מצוה וכו' משמע דס"ל דש"ד ולאו משום מצוה גרידא ועוד בפרק הניזקין משמע דרבא ס"ל ש"ד בשמעתא דשטר חוב היוצא על היתומין ובערכין נמי בפרק שום היתומין דקא מפרש רבא טעמא דאין נזקקין לנכסי יתומין משום שובר וכו' וה"נ אסיקנא בגט פשוט דרבא ש"ד ס"ל מדאמר רבא יתומין שגבו קרקע בחובת אביהם ב"ח חוזר וגובה אותה מהם ור"נ נמי הכי ס"ל. אלא דקשיא לי דפ"ק דערכין גבי היוצא ליהרג אמר רבא דכ"ע מלוה ע"פ אינו גובה מן היורשים ושמא רבה גרסינן התם עכ"ל. ותוס' רי"ד כתב נמי דר"פ ס"ל של"ד דהא חזינן בערכין דקסבר של"ד אפי' בשטר ומהתם מוכח אע"ג דמפרש שעבוד' בשטר' אפ"ה ל"ד כדפרישית בגט פשוט כו' דהא התם אין נזקקין לנכסי יתומים לשום שטר אלא לשטר א"י וכו' הא לשטר מלוה אע"פ שכתוב בו אחריות אין נזקקין אלמא אע"ג דמפרש אמרי' של"ד. ועוד כ' מהכא מוכח דבמלוה בשטר כ"ע לא פליגי דש"ד מדקאמר ככתוב' בשטר וקשה דבגט פשוט אמר רבא ד"ת אחד מלוה בשטר וכו' של"ד וי"ל שלש מחלוקות בדבר (דלרב ושמואל דוקא מלוה ע"פ אבל מלוה בשטר ש"ד ולעול' אפי' מלוה ע"פ ש"ד ולרבא אפי' מלוה בשטר של"ד) וריטב"א כתב אע"ג דשנ"ד אפי' בשטר עבדי רבנן תקנתא במלוה בשטר משום נ"ד ולא פליג רבנן בתקנתייהו להוציא מלוה הכתובה מן הכלל שלא יהא כח הדיוט חמור מהקדש. ועוד כ' והנכון דר"פ אליבי' דנפשי' ס"ל של"ד כדאמר בכתובות ובערכין פריעת ב"ח מצוה והכא והתם פרק גט פשוט לא אתי אלא למפסק הלכתא ולו' בין למ"ד ש"ד ובין למ"ד של"ד מלוה ע"פ גובה מן היורשין והכא פי' הטעם למ"ד ש"ד ובג"פ פי' למ"ד של"ד והני תרתי מימרא דר"ח בהדי הדדי אמרינהו אלא דמאן דסדר תלמודא פלגינהו וסידר הכא חדא ואידך פרק ג"פ ואליבא דהלכתא מסתברא דהלכתא כמ"ד ש"ד וכ"ת כיון דפסק ר"פ דלמ"ד ש"ד ולמ"ד של"ד מלוה ע"פ גוב' מן היורשין ואינו גוב' מלקוחות מאי נפקא לן השתא אי ש"ד או של"ד וכ"ת דנ"מ לענין מלוה ע"פ ומלוה בשטר וזמן מלוה ע"פ קודם דלמ"ד ל"ד מלוה בשטר דאית ליה קלא קודם בתקנתא דרבנן ולמ"ד ש"ד מלוה ע"פ קודמת הא ליתא דודאי מלוה בשטר בכל דוכתי לגבי מלוה ע"פ כנכסים משועבדין דלקוחות חשיבא וכל מאי דלא טריף מלקוחות לא טריף ממלוה בשטר וכדאמרי' בריש פרק מי שהי' נשוי ע"ש וכיון דכן כי היכי דמלוה ע"פ אינו גובה מלקוחות אפי' למ"ד ש"ד משום דל"ל קלא ומתקנתא דרבנן ה"נ אינו גובה במקום מלוה בשטר מב"ח וכ"כ הגאון אלפסי בתשובה [עיין ש"ע ח"מ סי' ק"ד סעיף י"ג שפסק דמלוה ע"פ קודמת לגבות מבני חרי כרב האי דס"ל הכי] ומסתברא דנ"מ לענין ערב דפרעינן למלוה אחר שמת הלוה בעוד שהיתומים קטנים מקמא דלודעינהו ליתמי כדכתיבנא בפרק ג"פ עכ"ל. ועיין ב"ב דף קכ"ה ע"ב דאמר ר"פ הלכתא וכו' אין הבכור נוטל פי שנים במלוה בין שגבו קרקע בין שגבו מעות. כתבו תוס' וצ"ע דר"ע סבר הכא בין גבו קרקע וכו' אין לו א"כ סבר של"ד דלקמן (דף קע"ה) מדמו להו אהדדי ובקדושין דף י"ג סבר ר"פ ש"ד:

[ג.] ב"ק דף י"ד ת"ר שוה כסף מלמד שאין ב"ד נזקקין אלא לנכסים שיש להם אחריות אבל אם קדם הניזק ותפס מטלטלים ב"ד גובין לו מהם אמר מר שוה כסף מלמד וכו' מאי משמע אמר רב אשי שוה כסף ולא כסף והני כולהו כסף נינהו (דמטלטלים ועבדים ושטרות כסף נינהו דמצי לאמטונהו ממתא למתא) רמי ליה רב יהודה לרב הונא ברי' דר"י תנא שאין ב"ד נזקקין וכו' והתניא ישיב לרבות שוה כסף אפילו סובין הכא במאי עסקינן ביתמי (דאי שבק להו אבוהון המזיק קרקע גבי מנייהו אבל ממטלטי לא דמטלטלי דיתמי לא משתעבדי לב"ח דאיכא למימר לאחר מיתת אביהן קנ אום) אימא סיפא אם קדם ניזק ותפס מטלטלים וכו'. אי ביתמי אמאי ב"ד גובין וכו' כדאמר רבא וכו' ה"נ שתפס מחיים בפני ב"ד (כך כ' במתני') פרט למוכר נכסיו ואח"כ הולך לב"ד (שאין ב"ד נפרעין מן הלקוחות) ש"מ לוה ומכר נכסיו ואח"כ בא לב"ד אין ב"ד גובין לו מהם (בתמיה והא קי"ל דאתי מלוה וטריף) אלא פרט לב"ד הדיוטות. כתבו תוס' על הא דאמר ביתמי וא"ת לרב ושמואל שעבודא ל"ד ומלוה ע"פ לא גבי מיורשים אפי' נכסים שיש להם אחריות אין נזקקין וי"ל דאיירי שעמד בדין עכ"ל (וכה"ג משני הש"ס ב"ק דף ק"ד ע"ב אע"ג דמלו' ע"פ אינו גובה מיורשים בשעמד בדין גובה). ועוד כתבו תוס' על הא דפי' בקונטרס והא קי"ל דאתי מלוה וטריף ותימא אי נזקין כמלו' בשטר לא הוי ליה למימר ש"מ וכו' אלא הוי למפרך והתנן המלו' חברו בשטר גובה וכו' ואי חשיב מלוה ע"פ מאי קאמר ש"מ וכו' פשיטא דאין גובין וכו' ומפרש ר"ת ש"מ לוה ומכר דשעבודא ל"ד ולהכי בנזקין נמי לא גבי דבמלו' בשטר דוקא תיקון רבנן דלגבי ממשעבד' משום נ"ד דאי ש"ד ובמלו' ע"פ מדרבנן הוא דלא גבי משום תקנת לקוחות א"כ תקשי הכא אמאי לא גבי בנזקין דהכא ליכא תקנה דלקוחות ולא דמי למלו' ע"פ דהתם מאן דיזיף בצנעה יזיף אבל מזיק לא דייק ואית ליה קלא וקשה למ"ד שעבודא דאורייתא עכ"ל. וע' רמב"ן גיטין דף מ"ט שכתב בשם הירושלמי דר' חייא נזק וחצי נזק גובה ממשעבדי. וכתב הוא דקסבר שעבודא דאורייתא ולא חשו רבנן משום פסידא דלקוחות שתנעול דלת מפני גוזלין וחומסין אבל לדידן קי"ל שאין הנזקין גובין מן הלקוחות:

[ד.] בכורות דף מ"ח מתני' מי שלא בכרה אשתו וילדה ב' זכרים נותן ה' סלעים לכהן מת אחד מהם בתוך ל' האב פטור מת האב והבנים קיימין רמ"א אם נתנו עד שלא חלקו נתנו ואם לאו פטורין ר' יהודה אומר נתחייבו הנכסים