כסף נבחר חלק ג תעב

דשנוי אינו קונה וכו' ובהגוזל קאמר ר' יוחנן דבר תורה גזילה הנשתנת חוזרה בעינא וכי פליגי אב"ה ונראה לר"י דלקמן מיירי בשנוי החוזר לברייתו ואהכי מייתי מלת' דר' יוחנן ורבה דבסמוך סבר דאפי' שנוי החוזר לברייתו נמי קנה וצריכי תרי קראי דאי לאו אלא חד קרא הוה מוקמינן לי' בשנוי שאין חוזר והא דמייתי רבה סיוע ממתני' דהגוזל משום דמיירי בשנוי חוזר לברייתו כדמוקי התם עכ"ל. כתב הרא"ש תוס' כתבו דרבה איירי בשנוי החוזר ולקמן פרק הגוזל משמע דשנוי החוזר אינו קונה. כתב באספ"ז ד"ה ואי אמרת שנוי קונה אמאי משלם תימא היכי מצי למימר ר' חנינא דשנוי לא קנה הא בהדיא אמרי ב"ה קונה וי"ל דר' חנינא לא חשיב לי' שנוי טלה ונעשה איל כיון דממילא הוא אבל שנוי בעלמא מודה דקני. עוד כתב הקשה בשיטה מאי קאמר הא מני ב"ש דלמ' ע"כ לא פליגי ב"ש וב"ה אלא בשנוי דבידים כגון חטין ועשאן סולת אבל שנוי דממילא כגון טלה ונעשה איל שמא אף ב"ה מודים דשנוי במקומו עומד ותירצו דשמא לרב' נמי ס"ל דאין לחלק אלא כל שנוי קונה בין בידים בין ממילא עכ"ל:

[ג.] ב"ק דף צ"ג ע"ב מתני' הגוזל עצים ועשאן כלים צמר ועשאן בגדים משלם כשעת הגזילה (דמי עצים ואין חייב להחזיר לו כלים דקני בשנוי. [גמרא[. אמרי עצים ועשאן כלים אין שיפן לא וכו' ורמינהו גזל עצים ושיפן וכו' משלם כשעת הגזילה אמר אביי תנא דידן קתני שנוי דרבנן דהדרא וכ"ש שנוי דאוריי' עצים ועשאן כלים בעצים משופין ומאי ניהו נסרים דשנוי דהדר לברייתו דאי בעי סתר לי' וכ"ש שנוי דאורייתא תנא ברא שנוי דאורייתא קתני שנוי דרבנן לא קתני. רב אשי אמר תנא דידן נמי שנוי דאוריי' קתני (אבל שנוי דרבנן לא קתני) עצים ועשאן כלים בוכאני (דהיינו שיפן) צמר ועשאן בגדים נמטי דהיינו שנוי דלא הדר. כתבו תוס' וא"ת לרבה דאית לי' אפי' שנוי חוזר לברייתו הוי דאורייתא כדפרישית לעיל היכי משני מתניתין כדאביי לא מצי לשנוי וכר' אשי נמי לא דר' אשי מוקי לה דוקא בשנוי שאין חוזר וי"ל דהוי משני דמתני' לרבות' נקיט עצים משופין ועשאן כלים לאשמעינן דאפי' שנוי החוזר וכו' קני וברייתא קמ"ל דשנוי בעלמ' הוי שנוי אע"פ שאין שם כלים עליהן עכ"ל. ועוד כתבו הא דאמרי' בוכאני הוי שנוי דוקא שפוי כי האי שנעשה בכך בוכאני מועיל דחשיב שנוי מעשה וכן עבדיה נסרים נמי מהני אבל שפוי שאין משתנה שמו בכך לא מהני וכן אמרינן לקמן (דף צ"ו) גזל דיקל' וקטלי' לא קני דיקל' ועבדי' גובי לא קני דגובי דדיקל' מקרי אבל גובי ועבדי' כשורי קני מעיקרא גובי והשת' כשורי עכ"ל. כתב הרא"ש והלכת' כר' אשי דשנוי החוזר אינו קונה אף מדרבנן וכן סבר רב פפא גבי גזל עפר' ועבדינהו ליבני וכן פסק שמואל כר' שמעון בן אלעזר ומוקי רבא בכחש שחוזר עכ"ל. ועוד מוכח מסוגיא זו דלאביי אית ליה לר"ש דליבון הוי שנוי ורבנן פליגי עליה ולרבא כ"ע ס"ל דליבון לא הוי שנוי:

[ד.] ב"ק דף צ"ג אמר אביי ר"ש בן יהודה וב"ש ור' אליעזר בן יעקב ורשב"א ור' ישמעאל כולהו ס"ל שנוי במקומו עומד ר"ש בן יהודה דתניא גזז ראשון ראשון וצבעו ראשון ראשון וטוואו וכו' אין מצטרף (דתנן בשחיטת חולין ה' רחלו' גזוזות כל אחת מנה ופרס חייבות בראשית הגז וקתני אם גזז אחת וצבעו וכו' אין מצטרפת למנה ופרס להתחייב דקני' בשנוי) ר"ש בן יהודה אומר משום ר"ש צבעו מצטרף. (כתבו תוס' תימא הא בטוואו וארגו מודה ולא פליג אלא בצבעו דלא חשיב ליה שינוי לפי שלא נשתנה גוף הצמר וי"ל דלאו דוקא קאמר דבר אחד אלא כלומר בשיטה אחת הן עכ"ל) ב"ש דתני' נתן לה חטין וכו' (כדלעיל) ראב"י דתני' הרי שגזל סאה חטין טחנה לשה וכו' והפריש ממנה חלה כיצד מברך אין זה מברך אלא מנאץ ועל זה נאמר בוצע ברך ניאץ ד'. רשב"א דתני' כלל זה אמר רשב"א כל שבח שהשביח גזלן ידו על העליונה רצה נוטל שבחו רצה אומר לו הש"ל מאי קאמר אמר רב ששת ה"ק השביחה נוטל שבחו כחש אומר לו הש"ל דשנוי במקומו עומד א"כ אפי' השביח נמי אמרי מפני תקנת השבים. ר' ישמעאל דתני' מצות פאה להפריש מן הקמה לא הפריש וכו' מפריש מן העומרים לא הפריש וכו' מפריש מן הכרי עד שלא מרחו. מרחו מעשר ונותן לו משום ר' ישמעאל אמרו אף מפריש מן העיסה ונותן לו. ואלו לת"ק מן העיסה לא דקני בשנוי והוי ממון שאין לו תובעין (דעד השתא דישה לאו שנוי הוא דאוכל הוא כמו שהיה) אמר לי' ר"פ לאביי אכפל כל הני תנאי לאשמעינן כב"ש א"ל ה"ק לא נחלקו ב"ש וב"ה בד"ז. אמר רבא ממאי (אאביי פריך) ע"כ לא קאמר ר"ש בן יהודה אלא בצבע הואיל ויכול להעבירו ע"י צפון. וע"כ לא קאמרי ב"ש אלא לגבוה משום דמאיס. וע"כ לא קאמר ראב"י אלא לענין ברכה משום דהוה מצוה הבאה בעברה. וע"כ לא קאמר רשב"א אלא בהכחשה דהדר וע"כ לא קאמר ר' ישמעאל אלא לענין פאה דכתיב תעזוב יתרה וכי תימא לגמור מיני' מתנות עניים שאני. אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כרשב"א מי אמר שמואל הכי והא אמר שמואל אין שמין לא לגנב ולא לגזלן אלא לנזקין בשלמא לרבא דאמר כי קאמר רשב"א התם בהכחש' דהדר לא קשי' כי קאמר הלכה כרשב"א דשנוי במ"ע בהכחשה דהדר וכי קאמר שמואל התם בהכחשה דלא הדר' אלא לאביי דאמר כי קאמר רשב"א בהכחשה דלא הדר מא"ל. אביי מתני הכי אמר ר"י אמר שמואל אמרו הלכה כרשב"א ולי' לא ס"ל אמר ר"ח בר אבא אמר ר' יוחנן דבר תורה גזלה הנשתני' חוזרת בעיני' שנאמר והשיב את הגזילה וכו' מ"מ ואם תאמר משנתינו (דקתני ולא משלם כלים אלא דמי עצים אלמא קני בשנוי) משום תקנת השבים. ומי אמר ר"י הכי והא אמר' ר"י הלכה כסתם משנה ותנן לא הספיק לתנו לו עד שצבעו פטור (גבי ראשית הגז) אמר להו ההוא מרבנן ור' יעקב שמיה לדידי מפרשי' ליה מיני' דר"י כגון שגזל עצים משופין ועשאן כלים דהוי ליה שנוי החוזר וכו'. כתב באספ"ז וז"ל הרמ"ה הא דמוקי ר"י למתני' בעצי' משופים ליתא דהא סוגיין לקמן דשנוי החוזר לברייתו לא הוי שנוי אלא מיהו ה"מ לענין מקנא גופי' דגזלה לגמרי דלא קני אבל שבח' דאשבח גזלן דידיה הוא מפני תקנת השבים וקי"ל כרשב"א ועוד דסוגיא דלקמן דשבח שעל גבי גזלה דגזלן הוי ואיכא למימר נמי דר"י גופא דקאמר דשבח החוזר לברייתו קני לענין מקנה גופ' דשבח' בלחוד הוא דקאמר עכ"ל:

[ה.] עוד שם במתני' גזל פרה מעוברת וילדה רחל טעונה וגזזה משלם דמי פרה העומדת לילד ודמי רחל העומדת לגזוז (והעודף ששוה עכשיו הולד והגיזה יותר שלו הוא דקנינהו בשינוי) גזל פרה ונתעברה וילדה אצלו משלם כשעת הגזלה (הרי זה שנוי אף אצל הפרה ואינו מחזיר אלא דמי פרה שאינה מעוברת אספ"ז) כתב הרא"ש גזל פרה מעוברת וכו' משלם וכו' משום דקניי' בשנוי מעיקרא גופא מלי' והשתא גופא סריק' ואפי' הפרה ורחל בעין קנייה בשנוי ואין צריך לשלם אלא דמי פרה העומדת לילד (ואספ"ז כתב דאי איתא לפרה שקיל לה נגזל ומשלם מאי דהוה שוה טפי) וכן כל מקום שהוזכר קניית שנוי לענין גזלן היינו לענין זה שישלם דמים והגזלה תהיה שלו ויותר מזה אמרינן בסיפא גזל פרה ונתעבר' וילדה וכו' ואמרינן בגמרא אליבא דר"פ לאו דוקא ילדה וגזוזה ה"ה נמי לא ילדה משלם דמי פרה ריקנית כשעת הגזלה. ומעוברת וילדה וטעונה לא מקרי שנוי החוזר אע"פ שחוזרת ומעוברת משום דלא מקרי שנוי החוזר אלא כשחוזר הדבר