כסף נבחר חלק ג תע

[כז.] כתב כ"מ בפ"א הל' י"א מתרומות וז"ל כתב בא"ח סוף חלה בשם הראב"ד אפי' קנה מהכותי דגן ומירח ישראל חייב בתרומה ואם קנה מהכותי שבלים לצורך מצוה ומרחן כותי בשביל ישראל חייב בתרומ' דשלוחו ש"א כמותו. אבל חם המוכר כותי מרחו פטור עכ"ל ומ"ש דשלוחו כמותו יש לגמגם דהא אין שליחות לכותי עכ"ל כ"מ. ושעה"מ כתב ומח"א בהל' שלוחין סי' י"א תירץ דאפשר דהראב"ד מיירי כשמרחן ע"י פועלים כוחי דנהי דאין כותי נעש' שליח לישראל פועלים שאני דידן כיד בעה"ב וכאלו מרחן בעה"ב דמי וכן משמע מהירושלמי עכ"ל וכתב שע"ה פ"א מתרומות קשה ע"ז מהא דב"ק (דף נ"ג) דפריך בור של ב' שותפין היכא משכחת אי דשוי שליח אין שלד"ע והקשה הרשב"א דלמא שוו שליח כותי וי"ל דאין שליחות לכותי וכו' והשתא תקשי למה לא משני דמשכחת בשכרו פועל כותי דידו כיד בעה"ב דמי אלא ודאי דלא שנא. והעיקר כמו שתירץ עוד המח"א דהא דאמרינן אין שליחות לכותי היינו דוקא במידי דבעי שליחות כגון הפרשת תרומ' אבל במידי דלא בעי שליחות כגון מירוח שאם בא חברו ומרחו שלא מדעתו מה שעשה עשוי והוטבלו פירותיו למעשר בהא ודאי לא אמרינן אין שליחות לכותי וע' בב"ח י"ד סי' שנ"א עכ"ל שער המלך:

[כח.] בפ"ו מגירושין כתב שע"ה על הא דכתב הטור וש"ע בא"ע סי' קמ"א אי עבד כשר לשליח להולכה או לא. וקשה הא בסי' ל"ה כ' סתם ולא חילק. וגם ב"ש הקש' כן. ונרא' דלענין קדושין כ"ע מודו. וטעמא דדוקא גבי גט כיון דבע"כ מגרש נמצא דמשע' שכ' לה הגט הרי היא עומדת להתגרש בודאי ושליחות העבד אינו אלא מעשה קוף בעלמא משא"כ בקדושין כיון שאינה מקודשת אלא מדעתה ח"כ מכי עשאו שליח להתקדש עדיין אין כחן שם קדושין דמי יימר שתרצה ונמצא דעיקר הקדושין באים ע"י העבד ומשום הכי כיון דליתא בתורת גיטין וקדושין לא מהני עכ"ל:

[כט.] כתב כה"ג בח"מ סי' קפ"ב אם המשלח אנס את השליח והפחידו בדברים מחייב שולחו עכ"ל. וכתב שע"ה פ"ה ממלו' וצ"ע אמאי לא מוקי ההיא דבור של ב' שותפין שאנסוהו ושווינהו שליח עכ"ל. וע' שע"ה פ"ז ממעיל' דהקש' לדעת תוס' דסובר אם השליח שוגג יש שליח לד"ע מהא דאמר בפרק נגמר הדין אשר פגע בב' אנשים צדיקים וכו' שהם דרשו אכין ורקין והוא לא דרש. ופירש"י שהרג במצותו של מלך הרי לך שיואב סבר דלא דרשינן אכין והוי שוגג. וי"ל דע"כ לא כתבו תוס' דכל שהשליח א"י אם יש איסור בדבר אמרינן יש שלד"ע אלא דוקא כשהמשלח יודע שהשליח א"י שיש איסור כגון ההיא דנתנו לבכורות בנו כמ"ש תוס' שם משא"כ הכא גבי דוד אע"ג דלפי האמת דיואב שוגג היה מ"מ דוד לא היה יודע שיואב אינו דורש אכין ורקין וכו' וא"כ ה"נ שייך טעמא דא"ש לד"ע עכ"ל:

[ל.] כתב שער המלך פ"ה ממלוה הנה מש"ל כתב דבא"י לא שייך לומר אין שלד"ע אליבא דכ"ע ואפי' לרב סמא דע"כ לא קאמר ר"ס אלא גבי כהן וכו' דאע"ג דשליח לאו בר חיובא הרי הם יודעים שמשלח הוזהר בזה וסובר המשלח שלא יעשה משום דברי הרב וכו' אבל גבי א"י לא שייך האי טעמא ע"ש וכתב שער המלך וכ"כ ב"י בח"מ סי' שפ"ח בשם רשב"ץ וכו' וכ"פ רמ"א שם. אמנם מדברי מוהר"י אבוהב הובא באספ"ז פ"ק דב"מ מבואר דס"ל דהשליח א"י נמי אמרי' אין שליח לד"ע וכן מבואר מתוס' פ"ק דשבועות ד"ה ועל הזקן ומדברי רשב"א שהקש' גבי בור של ב' שותפין דלמא שוי שליח א"י נראה דס"ל כמש"ל אפי' לרב סמא בח"י יש שלד"ע עיין שם שהאריך. ובפ"ו הל' ט' מי"ט כתב אהא דאמרי' מי שנא הניח עירוב תבשילין אסור לאחר שהניח לעצמו לאפות ולבשל לזה שלא הניח עד שיקנה לו. כתב הר"ן והקנאה מיהו בעי דבלא"ה אי אפשר משום דשלוחו ש"א כמותו וכו' וק"ל הא קיי"ל א"ש לד"ע וא"כ אפי' בלא הקנאה נמי לשתרי בשלמא לרבינא דס"ל היכא דשליח לאו בר חיובא יש שלד"ע ניחא דה"נ השליח יכול לאפות לעצמו אבל לרב סמא תקשי ליה ברייתא דידן דקתני מקנה קמחו לאחרים דלמה צריך הקנא' כיון שאין קמחו נחסר ואי משום דשלוחו כמותו הא אין שלד"ע וכעין זה הקשה מש"ל בפ"ה ממלו' אהא דפרנס לאו שליחותי' עביד (ע' מחנה אפרים סי' ט' משלוחין שכ' דלא שייך גבי המדיר אין שליח לד"ע דאין הבעל עובר שום איסור ואפי' כי נתן בידו כמ"ש הר"ן בנדרים ט"ו גבי הלכ' אסור' בהנאתו ולוק' פי' לוקה היא אבל הוא אינו לוק' שלא עשה שום איסור אלא שהדיר' ודלא כרמב"ם שכ' דהמדיר לוק' אם מהנ' למודר מנכסיו ומודר אינו לוק' אם נהנ'. ע' פ"ה ופ"י מנדרים) ומכח זה נרא' להוכיח שדעת הר"ן דבאיסורין דרבנן לא אמרי' אין שליח לד"ע ומהרי"ט ח"א קי"ו נסתפק בזה. עי"ל דס"ל לר"ן א"ש לד"ע היינו דוקא לפוטרו ממלקות וכיוצא אמנם איסורא מיהא איכא כמ"ש הט"ז י"ד סי' ק"ס ומש"ה לכתחל' לא שרינן לאפות בלא הקנאה עכ"ל שער המלך:

[לא.] בפ"ד מהל' עבודת כוכבים כתב שער המלך הא דלא הביא הרמב"ם אם הודחו ע"י שלוחים כיחידים הם כמו שנתבאר בסנהדרין י"ל דהוא סבר כמו שכתב אספ"ז לסנהדרין וז"ל ולא שלוחן יש לפרש מעיר אחרת ואשמעינן דלא תימא שלוחו ש"א כמותו וחשיבי כאנשי אותה עיר ועי"ל אפי' השלוחין מאותה העיר ואמרו פלוני ופלוני אמרו לנו לומר להם כך וכך כיון שלא דברו המדיחין בעצמן להם לא חשיבא להו מילתא ולא גרירא בתרייהו. נכדו של הר"ש משאנץ ז"ל עכ"ל. וא"כ י"ל שרבינו מפרש כפירוש הראשון וטעמא משום דלא אמרי' שלוחו כמותו וכו' אבל אם השלוחין מאותה העיר נעשית עיר הנדחת וא"כ כיון שפסק רבינו בכל התורה א"ש לד"ע וגם פסק אם המדיחין מחוץ לעיר אינה נעשית עיר הנדחת ממילא משתמע דאפי' עשאן שליח וכו' כיון דא"ש לד"ע הוי ליה כהדיחו הן מעצמן וממילא משתמע דאם השלוחי' מאות' העיר נעשית עיר הנדחת ממ"נ אי א"ש לד"ע הו"ל כהדיחו הן מעצמן ואי יש שלד"ע ה"נ כהדיחו המשלחין אך קשה לי כיון דקי"ל בכל התורה א"ש לד"ע משום דב' כתובין תו מקרא דשחוטי חוץ א"כ אמאי איצטריך קרא גבי עיר הנדחת יצאו הן ולא שלוחן לאשמעינן דלא תימא שלוחו כמותו הא כיון דח"ש לד"ע ודאי דחשיבי מדיחי מעיר אחרת וי"ל בדוחק עכ"ל. ולענין חזקה שליח עושה שליחותו עיין בכלל חזקה. עיין פ"ג מהל' עבדים הלכה ט' שכ' הרמב"ם האדון הוא שרוצע בעצמו שנאמר ורצע אדוניו לא בנו ולא שלוחו ולא שליח ב"ד כתב כ"מ במכילתא איתא ורצע אדוניו למה נאמר לפי שמצינו בכ"מ שלוחו ש"א כמותו אבל כאן הוא ולא שלוחו עכ"ל:

[לב] כתב רשב"א בחדושי נדרים דף ל"ו (ועל הא דאבעיא לן התורם משלו על של חברו צריך דעת או לא מי אמרינן כיון דזכות הוי לו לא צריך או דלמא מצוה דילי' היא וניחא ליה למעבדי') קשיא לי והא שליחות לאו מדין דניחא לי' או לא ניחא ליה אלא גזרת הכתוב מה אתם לדעתכם וכו', ותדע שהרי האומר לחברו צא ותרום לי והלך ומנחו תרום למ"ד חזקה אין שליח עושה שליחותו אמרינן בחולין שאינו תרום דדלמא אינש אחרינ' שמע ורחמנא אמר מה אתם לדעתכם ואע"ג דהתם ניחא ליה שתקנו את כריו וי"ל דתורם משלו וכו' שאני דלא בעינן שלוחו לדעתו אלא בתורם משל בעל הכרי וכו' אבל בתורם משלו על בעל הכרי כיון שאינו של בעל הכרי לא בעינן שליחותו ממש אלא אי זכות נו וזכין לאדם שלא בפניו או לאו זכות לו דמצוה דנפשיה עדיף ליה